יאיר רגב: דגלים שחורים – הם יודעים מה הם מניפים?

[בתמונה: להפגין זה על הכיפק. אבל למה בשחור?? התמונה היא צילום מסך]

[מאמר זה סוקר מאמר, פרי עטו של ד"ר רפאל בוכניק, שראה אור באתר 'מחלקה ראשונה' ב- 23 למרץ 2020]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

.

*  *  *

להפגין זה על הכיפק. אבל למה בצבע שחור?

מפגיני הדגלים השחורים - שמניפים דגלים שחורים כתחליף לדגל המדינה - כנראה שלא התעמקו במשמעויותיו ההיסטוריות של הדגל השחור. עבורי, דגל שחור מסמל סכנה, מוות, אבל וכד'. להנפת דגל שחור בהפגנה יש ייצוג של סמל, המבטא רעיון ודעה. הסמל מקבל משמעות וחשיבות מעבר לזו הקיימת בו כשלעצמו כדגל.

מאמר חשוב בהקשר זה - שראוי שיקרא בתשומת לב מרובה - הינו זה של הבלוגר אל"ם במיל', ד"ר רפאל בוכניק - מומחה ליחסים בינ"ל ששירת בעבר ב-אמ"ן - "דגל שחור המדליק נורות אדומות", שראה אור באתר "מחלקה ראשונה" (NEWS 1):

[תמונתו של ד"ר רפאל בוכניק משמאל: באדיבות אתר 'מחלקה ראשונה']

בוכניק כותב כי משנות ה- 80 של המאה ה-19, התקבע השימוש בדגל השחור כביטוי מובהק של "אנרכיזם", של כפירה בסמכות השלטונית, בעיקר מצידם של שכבות העוני, חסרי בית ומובטלים.

הדגל השחור כסמל מייצג של אנרכיסטים שיקף רעיונות סוציאליסטיים מהפכניים וליברטאנים, שהופיעו בהפגנות כביטוי מתריס כלפי השלטון המדינתי (להבדיל מהדגל הלבן שסימל "הרמת ידיים" לכניעה). אנרכיסטים רבים הוסיפו לשמם את המילה black (שחור), ויצאו מספר עלונים אנרכיסטיים בשם "דגל שחור".

[תמונת הדגל השחור משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי historicair. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ישנן שתי סברות עיקריות, כיצד הצבע השחור התחבר לאנרכיזם (ויקיפדיה: סמלים אנרכיסטיים):

  • אחידות הצבע השחור בדגל, מסמלת את ההתנגדות ללאומיות ולעריצות (רוב דגלי הלאום הם בדרך כלל מאוד צבעוניים).
  • דגל שחור הוא בא כהפך לדגל לבן, אשר מסמל כניעה.

[למאמרו של בוכניק ב'מחלקה ראשונה', לחצו כאן]

היסטוריונים מצביעים על הפגנת המובטלים בפאריס ב-9 מארס 1883, בהובלתה של הפעילה החברתית לואיז מישל, כהופעת הבכורה של דגלים שחורים כתפאורה נלווית לקריאות "לחם, עבודה או שלטון", שבמהלכה נבזזו בתי מאפה וחנויות נוספותבמרץ 1883 הובילה מישל - ביחד עם אנרכיסט אחר בשם אמיל פוג'ה - הפגנה של עובדים מובטלים.

בהתפרעות שלאחר מכן נשדדו שלוש מאפיות. מישל הובילה את ההפגנות עם דגל שחור, שהפך מאז לסמל של אנרכיזם. בשל פעולות אלו נשפטה, ובנאומיה בפני בית המשפט הגנה בפומבי על עקרונותיה האנרכיסטיים. היא נדונה לשש שנות מאסר בבידוד בגין הסתה לביזה. מישל התריסה כי מבחינתה עתיד המין האנושי היה מונח על כף המאזניים, "עתיד ללא מנוצלים וללא ניצול". בשנת 1886 שוחררה במקביל לאנרכיסטים בולטים אחרים (ויקיפדיה: לואיז מישל).

[בתמונה: מאסרה של לואיז מישל במאי 1871. התמונה היא נחלת הכלל]

בוכניק כותב כי גם בתולדות האסלאם נקשר הצבע השחור עם מסר של נקם ושילם בהקשר של מאבק הפנים מוסלמי בין שבט "אומאיה" האריסטוקרטי לבין שבטו של הנביא מוחמד - "האשם"דגלים שחורים הונפו על-ידי מוחמד ונאמניו במלחמתו להפצת האיסלאם נגד ה"כופרים", כאשר היסטוריונים מוסלמים מחדדים את העובדה כי הדגל השחור היה סימן היכר של "מחנה הנביא", והוא מתואר כ"עומד על בימה ומטיף כאשר הוא מוקף בדגלים שחורים המתנופפים ברוח".

עוד מדגיש בוכניק כי הדגל השחור מזוהה בעליל עם ארגון "המדינה האיסלאמית" (ISIS), כהחייאה של הסמל ששירת את הנביא מוחמד במלחמותיו. ארגון הטרור תר אחר סמל שיהיה בו מסר מדרבן של גיוס המוני אל הרעיון המכונן שלו. בהקשר זה הקפיד ISIS לצטט את דבריו של ההיסטוריון העות'מני אחמד פאשה מהמאה ה-19, לפיהם: "הסוד שביצירת הדגל מכוון להקהלת אנשים תחת כרזה אחת שתכליתה לאחד ביניהם. כלומר, דגל זה הוא סימן לאחדות דעים והוכחה לאיחוד לבבות. הם הופכים למעין גף אחד ומה שמקשר ביניהם חזק מעצמותיהם ומהדם של קרוביהם".

[בתמונה: שיירה של דאעש ועליה דגלים שחורים... מתוך העיתונות הערבית]

בוכניק מצטט את האנתרופולוג האמריקני ד"ר הווארד ארליך, בספרו "להמציא מחדש את האנרכיה" (REINVENTING ANARCHY; ראו תמונת כריכה משמאל) מיטיב לתאר את משמעות השימוש ב"דגל השחור", מזווית הראייה של האנרכיסטים, כדלהלן: "מדוע דגלנו הוא שחור? שחור הוא ביטוי מובהק של התרסה. הדגל השחור הוא התרסה כלפי כל שאר הדגלים.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר REINVENTING ANARCHY לד"ר הווארד ארליך, שראה אור ביולי 2001 על ידי AK Press; Revised, Subsequent. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

הוא התרסה כלפי הלאומיות, התרסה המציבה את הגזע האנושי כנגד עצמו ומכחישה את אחדות האנושות. השחור משדר זעם ומרמור כלפי כל הפשעים הדוחים נגד האנושות שבוצעו בשם הנאמנות למדינה זו או אחרת. הזעם וההתרסה מכוונים להשפיל את הבינה האנושית המשתמעת ביומרה, בצביעות ובהתחכמות הזולה של ממשלות"... מצוטט בחלקו מהמאמר של שפורסם ב- https://www.news1.co.il/Archive/0026-D-139991-00.html

חברי ד״ר הראל אבי הזכיר לי, בהקשר זה, את החוּלְצֹות השְׁחוֹרוֹת (איטלקית: camicie nere, בראשי תיבות, CCNN או squadristi) הוא הכינוי העממי ל"חבורת הלוחמים" Fasci di Combattimento שהקים מוסוליני ב־1919 – בסיס הפשיזם האיטלקי.

.

בוכניק איננו שוכח להזכיר גם את זיהוי הדגל השחור עם הפירטים, אשר תוארו כסוג של מורדים נגד הסדר הקיים, וכרוצחים חסרי מעצורים. מבחינתם, סימל הדגל השחור את המוות, כדבר העולה מסמך הגולגולת והעצמות המוטבע בלבן ע"ג שחור והמסר הבלתי כתוב העולה ממנו "הכנע או שתמות", ממש כחיקוי לטקטיקת הלחימה של ג'ינג'יס חאן.

האם יש קשר בין הדגלים השחורים בהפגנות לארגון אנטיפה 972?

מצופה ממי שמניפים דגל שחור שינקטו על-פי הכלל של "סוף מעשה במחשבה תחילה", גם בבואם למחות ולהפגין. ויש גם הטוענים שלא מדובר כאן בחוסר מחשבה; אלא בהזדהות עם רעיונותיהם של פעילי ארגון אַנְטִיפָה 972, שהיא שלוחה הישראלית של ארגון אַנְטִיפָה המחודש, המודרני.

[בתמונה משמאל: הלוגו העברי של אנטיפה. התמונה מותרת לשימוש חופשי]

אַנְטִיפָה (Antifa) היא רשת בינלאומית של ארגונים, תנועות ופעילי שמאל רדיקלי אנטי-סמכותנים, חלקם בעלי אופי מיליטנטי, ששמו לעצמם לטענתם מטרה "להיאבק בפשיזם ובכל צורותיו". האנרכיסטים מצהירים בגלוי שהם לא תנועה פציפיסטית, אלא דוגלת בפעולה ישירה נגד תופעות שהם מפרשים כבעלות גוון פשיסטי ומנהלת מאבק אידאולוגי ומעשי נגד יחידים וקבוצות של ימנים-קיצוניים, גזענים ועוד.

פעילות 'אנטיפה' מגוונת, מחלוקת פלאיירים, הפצת מידע באינטרנט, וארגון הפגנות; ועד לנדליזם ואלימות פיזית כלפי כוחות שיטור; וגרימת נזק לרכוש אזרחי.

במדינות אחדות - כמו ארצות הברית - אנטיפה מזוהים עם הגוש השחור, אשר לטענתם, אלימות פיזית היא חלק בלתי נפרד וחשוב במאבק בפאשיזם. קבוצות אנטיפה מנוהלות על פי עקרונות אנרכיסטיים, צורת קבלת ההחלטות היא על פי קונצנזוס, ללא היררכיה פורמלית. מתנגדי אנטיפה טוענים, שהקבוצה פועלת באופן פשיסטי בעצמה; וכי האלימות שהיא מקדמת גורמת נזק רב שלא לצורך. במספר מדינות קראו פוליטיקאים להגדיר את הקבוצה כארגון טרור.

ב-2020, הנשיא דונלד טראמפ ואחרים האשימו את אנטיפה באירועים אלימים שהתרחשו במהלך מחאות ג'ורג' פלויד. טראמפ הצהיר שאנטיפה יוגדר כארגון טרור, אף על פי שהחוק בארצות הברית לא מאפשר להגדיר ארגונים מארצות הברית כארגוני טרור.

.

בישראל, פועלת קבוצת אנטיפה 972, שמפגינה נוכחות ברוב ההפגנות האלימות בעשור האחרון: מסוף הפגנות הצדק החברתי בתחילת העשור; דרך הפגנות האתיופים; וכלה בהפגנות בלפור.

לעניות דעתי, שינוי אמיתי לא יכול להגיע מעתירות לבג"צ או הפגנות זועמות או מכתיבת מאמרים בעיתונים, אלא רק מהזירה הפוליטית.

מקורות והעשרה

3 thoughts on “יאיר רגב: דגלים שחורים – הם יודעים מה הם מניפים?

  1. מעכשיו יהיה לדגל השחור בליווי דגל המדינה, משמעות נוספת. כשההיסטוריה תערוך סקרים למשמעויות השונות של הדגל השחור במהלל ההסטוריה, הם יצטרכו לכלול משמעות נוספת, והיא המשמעות החדשה הזו של סכנה לדמוקרטיה. כל ההסטוריה נרקמת לה בזמן הווה. בשחב מסויים ההתרחשות בהווה תהפוך לעבר, קרי התרחשות בהסטוריה …

    • רחל יקרה,
      את בוודאי מבינה שהכל בעיני המתבונן.
      מי שראה אנרכיסטים קודם ימשיך לומר אנרכיסטים. מי שראה סוכת מציל ודגל עליה, יספר עליה.
      מה שמחזיר אותנו לוויכוח השיווקי, על הצלחת הסימבול הזה להשיג את מטרתו…

  2. יש כמה טעויות מהותיות רציניות במאמר הזה, אז בוא נעמיד דברים על דיוקם:
    אנחנו לא מניפים את הדגל השחור במקום דגל המדינה אלא לצד דגל המדינה. אם תתבונן בהפגנות תראה שיש בהן ייצוג נרחב לשני הדגלים. תכף אחזור לסיבה ששניהם שם.
    לא, לדגל השחור אין שום קשר לאנטיפה, גם לא לדגל של פיראטים, לא לאנרכיזם וגם לא לדאעש כפי שאנשים מסוימים סוברים. מרוב התעמקות בהיסטוריה ובתיאוריות חתרניות, כותב המאמר שכח עובדה אחת פשוטה:
    דגל שחור מסמל סכנה. כשהים מסוכן לרחצה המציל מרים דגל שחור כדי לסמן למתרחצים לא להיכנס בגלל הסכנה (אני משערת שהדגל השחור מעל סוכת המציל לא מונף לאות הזדהות עם אנטיפה או עם רעיונות אנרכיסטיים). והדגל השחור בהפגנות מסמל גם הוא את אותו רעיון – סכנה. וכאן אני חוזרת לסיבה שבגללה שני הדגלים מונפים יחד: המפגינים לא באים לחתור תחת המדינה, הם באים להגיד – אנחנו אוהבים את המדינה והמדינה שלנו בסכנה. הדמוקרטיה שלנו בסכנה. העקרונות שעליהם נבנתה מדינת ישראל נמצאים בסכנה כי הנאשם מסית נגד מערכת המשפט, מבזה את שלטון החוק ונוקט צעדים אנטי דמוקרטיים כדי לחלץ את עצמו ממשפט, ואם לא נזהר הוא יכונן כאן שלטון דיקטטורי – זה הכיוון המסוכן שאליו הוא הולך.
    אז כפי שאתה רואה, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו מניפים והכוונות שלנו הן לא יותר מאשר להתריע על הסכנה שנשקפת לדמוקרטיה ולמדינה שלנו כפי שאנחנו רוצים אותה. אם אתה רוצה לחפש מניעים אפלים, תמצא אותם בבית בבלפור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.