[בתמונה: הטילים - איום מוחשי! המקור: התקשורת האיראנית]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
המשימה החשובה ביותר של צה"ל היא יירוט רקטות וטילים. אני בטוח שהציבור הכללי, אנשים רגילים שאינם מצויים בתורת ניהול הסיכונים אינם מבינים זאת.
הציבור התמים סבור שכיפת ברזל תמשיך להגן עליו בסבירות של כ- 90 אחוז גם בעת מלחמה גדולה. כך הוא מבין מההצהרות בתקשורת, של דוברי צה"ל, כתבים צבאיים, יחצני חברת רפאל וגם פוליטיקאים.
אך המטכ"ל והרמטכ"ל, ראש הממשלה, שר הביטחון ושרי הממשלה האחרים חייבים לדעת כי בעת מלחמה גדולה בהובלת החזבאללה ובהשתתפות עזה, רמת המיגון שלנו תקטן מאוד. למעשה, היא תהיה זניחה.
כיפת ברזל ומערכות היירוט האחרות לא מתוכננות ולא מסוגלות ליירט אלפי שיגורים ליום. שיגורים שיסתכמו בעשרות אלפי רקטות קלות לטווחים של עד ל 40 ק"מ; ואלפי הרקטות והטילים הכבדים, ארוכי הטווח; שמגיעים למרכזי האוכלוסייה והחיים שלנו; ושחלקם - הגדל במהירות ובהתמדה - הם כבר טילים מדויקים, עד לרמה של פגיעה במבנה מטרה חשוב, שהוגדר להם טרם השיגור.
אני לא בטוח שכל ראשי הביטחון והמדינה יודעים מהי רמת המיגון האמיתית. וגם אם חלקם יודעים, אני בטוח שאינם מפנימים את הידע הזה, עד לרמה של דרישה ממערכת הביטחון לעשות מעשה. מבחינתם האיום של כ- 200 אלף הרקטות - שניתן להפעילם בלחיצת כפתור ושברור לכל בר דעת שהם יחריבו את חיינו כאן הוא גדול - דומה להתייחסות לאיום של רעידת אדמה גדולה או פגיעה של מטאור גדול. הם לא עושים כלום כי לא מאמינים שהאיום הזה ימומש בימי חיינו.
אכן, הסיכוי לרעידת אדמה הרסנית כזו - שתפגע כאן בוודאות באלפי תושבים; ותגרום לנזק של עשרות מיליארדים - הוא קטן מאוד. האיום הזה יתממש, בוודאות, אחת ל- 100 שנה ויותר.
בנושא הרקטות המצב שונה, זה סיכון מעשה ידי אדם ולכן הוא מוחשי ומיידי. המאגר העצום הזה של הרקטות והטילים נבנה מתעצם ומושבח כל הזמן. למאגר של האויב נוספים עוד ועוד רקטות וטילים כבדים, שהממ"דים שלנו לא עומדים בעוצמת פגיעתם. למאגר הזה נוספים עוד ועוד טילים מדויקים, שרמת הסיכון מהם גדולה פי 20 מרמת הסיכון של רקטה כבדה לא מדויקת. כל המאגר הזה לא הולך להחליד!
הוא יופעל נגדנו, אם רק נעשה טעות ונעז לפעול נגד האינטרסים שאיראן רואה בהם כחשובים מאוד לביטחון המשטר.
[בתמונה: הטילים - איום מוחשי! המקור: התקשורת האיראנית]
כך לדוגמה ההתבססות של איראן בסוריה אינה אינטרס כזה, הם מתעצמים שם ומוכנים לשם כך לספוג גם מכות ואבדות. אבל פגיעה במאגרי הטילים הגדולים של החיזבאללה בלבנון? או במתקני הגרעין באיראן? הנ"ל הם אינטרסים חיוניים מבחינת איראן; ובעובדה, אנחנו לא פועלים כנגדם מפחד הטילים.
מערכת הביטחון והממשלה חייבות למצוא את הדרך, איך לנטרל את האיום הזה; שחשיבותו גדולה עשרת מונים מכל איום בטחוני אחר על מדינת ישראל.
יש שאומרים לי: אנחנו שקטים כי "אנחנו סומכים על הנשיא טראמפ". אכן האיראנים פוחדים מהאיש הלא צפוי הזה שיודע להפעיל כהלכה גם את ה'נבוט' הצבאי האמריקאי. ואני שואל: מה היה קורה אם בבית הלבן היה יושב נשיא אחר, נניח ברק אובמה? להערכתי היינו כבר סופגים מכת טילים אדירה.
יש לדעת כי הנשיא טראמפ הוא בן אנוש, זמנו - כאדם מבוגר וכנשיא ארה"ב - קצוב; ולא ירחק היום, וישב שם אדם אחר.
עלינו לשדרג גם את מערך ההגנה האווירית שלנו, מהרמה הנוכחית - של הגנה חלקית מאוד, כזו שמסכנת את חייהם של אלפי אזרחים וחיילים ורכושם של מאות אלפים; כזו, שגם לא מגינה היטב על המתקנים החיוניים ובסיסי צה"ל - לרמת הגנה טובה ומקיפה, כזו שתציל את החיים וגם את הרכוש והמתקנים החיוניים.
טילים נגד טילים נוספים או גם משוכללים יותר לא יעשו את העבודה הזו לא כאן ולא בעולם. רמת המיגון שיספקו, תהיה נמוכה, ככל שהיקף השיגורים נגדנו יהיה גדול יותר. זו עובדה. בגלל העלויות המטורפות שלהם והלוגיסטיקה הקשה והמסובכת, הם תמיד היו מתוכננים להתמודד רק עם כמויות קטנות ואיכויות ירודות של טילים.
רק לייזר רב עוצמה יוכל להתמודד בהצלחה עם המשימה הכבדה הזו. לא לייזר חשמלי דל הספק וקצר טווח שהוצג לציבור ולמעשה נועד ליירט מזל"טים. רק לייזר כימי מטיפוס סקייגארד שיוכל ליירט הכל, כל כמות ואיכות של איומים, בזמן קצר ובטווח גדול.
