[בתמונה: שעיר לעזאזל. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן]

עודכן ב- 23 בספטמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת אַחֲרֵי מוֹת היא פרשת השבוע השישית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק ט"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ח, פסוק ל'. המילים הפותחת את הפרשה מתייחסות לאירועי פרשת שמיני: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן..."  (ויקיפדיה: פרשת אחרי מות).

הנושאים העיקריים בפרשה זו: 

• כפרות ושעירי עזאזל
• אדם ודם ןמשפט התקשורת
• על יחסי מין אסורים

ויקרא, פרק טז' - אלוהים סולח אך לא שוכח, או: למה, לעזאזל, שני עזים?

פרק יום כפור: כט וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם ׃ ל כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ ׃ לא שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם ׃ ..... לד וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה.

אהרן הכהן מקבל הנחיות חדשות לגבי קרבנות כפרה על חטאיו וחטאי עם ישראל. רק פעם בשנה הוא מורשה להיכנס אל קודש הקודשים, בתוך אוהל מועד, לבדו, ולהקריב קרבנות, כדי לכפר על החטאים שלו ושל העם כולו.

[בתמונה: למה, לעזאזל, שני עזים? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ulleo לאתר Pixabay]

בתוך חמישה פסוקים חוזר הציוויי :"חוקת עולם" שלוש פעמים – עד כדי כך חשוב היה למספר להדגיש את חשיבות היום הזה, יום הכיפורים.

וכמובן, החיבור לגר הגר בתוככם. האחריות של הכהן הגדול אינה רק לבני ישראל אלא גם לכל הגרים הגרים אתו. נפלא.

הכפרה איננה רק על חטאים שבין אדם למקום (אלוהים). הכפרה היא על כל החטאים והיא מתבצעת בפני האלוהים, כלומר האלוהים עד: ל כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ.

זה בהחלט מפחיד שאלוהים הוא עד. זה אומר, שצריכה להיות כוונה אמתית בכפרה; ולא סתם מעלים קרבן, ומיד אח"כ אפשר לחזור ולחטוא. האלוהים הזה כבר הראה בכמה דוגמאות, שהוא עצבני, ורצוי מאוד לעשות את מה שהוא אומר.

הוכחה נוספת לחשיבות הגדולה של הכוונה האמתית נעוצה בעניין הבא: הכפרה על חטאי העם מתבצעת ע"י שני שעירי עזים, שאחד מהם מועלה קרבן לאלוהים והשני נשלח לעזאזל: ז וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד ׃ ח וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל.

אהרן מטיל גורל (מטבע) – שעיר עזים אחד לאלוהים ושעיר שני לעזאזל. השעיר שעלה בגורלו ל"אלוהים" נשחט במקום ככפרה על חטאי העם: ט וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת.

ואילו השעיר השני, זה שעל בגורלו ל"עזאזל", אינו נשחט. הכוהן, באופן סימבולי מעמיס עליו את כל חטאי העם ושולח אותו לעזאזל: כא וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י ֯יָדוֹ עַ֨ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֹנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה ׃ כב וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֹנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר.

כלומר, השעיר החי, זה שגורלו היה "לעזאזל" נשלח עם כל החטאים והפשעים למדבר, לארץ גזרה, היא "עזאזל".

מדוע שני עזים? מדוע אחד נשחט לאלוהים והשני משולח חי למדבר, לעזאזל? (בלשון ימינו אפשר לשאול: מדוע לעזאזל שני עזים?). אני חושב שההסבר הוא כדלקמן:

אדם בא לבקש סליחה וכפרה על החטאים שלו. אלוהים, מוכן לקבל את הסליחה, אבל החטאים לא נעלמים מהעולם. אלוהים סולח על חטאי העבר (זה הסמל של השעיר הראשון, שנשחט). אבל, החטאים נשארים בעולם, נודדים עם השעיר השני, זה שנשאר חי, וכאשר יבוא האדם בפעם הבאה לבקש סליחה, אלוהים ישקול באם לקבל את הסליחה; לא רק למול החטאים החדשים מהשנה האחרונה, אלא גם מול כל אלה שנאספו בשנים קודמות ב'שעירי העזאזל'.

[בתמונה: לבקש סליחה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

האדם צריך לדעת, שהסליחה איננה מהלך אוטומטי. אם אתה חוזר על אותם חטאים שוב ושוב, לא רק שאלוהים לא יסלח, אלא גם תהייה לכך עדות חיה בדמות 'שעירי העזאזל' המסתובבים חיים, כעדות לחטאי העבר.

מעניין שבכל מיני פרשנויות שקראתי, דווקא כתוב שה'שעיר לעזאזל' נלקח למדבר ושם הורגים אותו כדי לפזר את החטאים ולשכוח אותם. אני חושב שהפירוש הזה מעניין אך אין לו עדות בפרק הזה. כאן השעיר של ה"עזאזל" נשאר חי כעדות לחטאי העבר.

אפשר לסכם ולומר: אלוהים סולח אבל לא שוכח!

ויקרא, פרק יז' - דם וא-דם

זהו פרק, המסדיר את האופן שבו מותר לאדם לשחוט חיות ולאכול אותן.

ראשית – יש חיות, אלה המשמשות כקרבנות, אותן מותר לשחוט,אך ורק בפתח אוהל מועד ולא בשום מקום אחר: ג אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה אוֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה ׃ ד וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קָרְבָּן֙ לַֽיהוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ.

למה? יש מספר הסברים לכך. אני חושב שיש כאן רצון לצמצם, ככל שניתן, את כמויות הבשר שאנשים יאכלו. הרי האדם נוצר להיות יצור צמחוני (בראשית פרק א'), אז אם אין ברירה, והוא בכל זאת מקבל היתר לאכול בשר; שלפחות זה יהיה בפיקוח, במקום אחד, ובכך ממילא כמות החיות שתשחטנה תהייה קטנה.

[בתמונה: האדם נועד להיות צמחוני... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

לגבי חיות אחרות, אותן מותר לצוד ולשחוט, לא רק באהל מועד, חל איסור חמור על אכילת הדם.

אם השחיטה מתבצעת באוהל מועד, אז ברור שהדם לא משמש לאכילה אלא מוקרב לאלוהים, אבל אם השחיטה מתבצעת שלא באוהל מועד, עדיין מצווה האדם לקבור את הדם באדמה ולכסות אותו: יג וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר.

ההסבר לכך שאסור לאכול מהדם הוא, שהדם הוא למעשה הנפש של החיה ולכן אינה מותרת לאכילה ע"י האדם: יד כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כָּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כָּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כָּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כָּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת.

יש כאן חזרה על איסור אכילת הדם שנאמרה לנוח לאחר המבול (בראשית פרק ט').

שני עניינים עלו במוחי בזמן קריאת הפרק:

1. 13 פעמים מוזכרת המילה דם (או דמו) בפרק הקצר הזה. כל כך הרבה דם, בפרק שבא להזהיר את האדם מאכילת הדם. אדם ודם. מילים כל כך קרובות, רק א' מפרידה ביניהן. א' שהיא הא' של האנושיות. הא' שהופכת דם לאדם היא האלף שנותנת לאדם את תכונות האנושיות שאין לחיות טורפות אחרות. וכדי שבאמת יהא ראוי לתואר אדם, עליו לנהוג בדם בחרדת קודש ולהקטין את הרוע והסבל בעולם.
2. מדוע אסור לשחוט קרבנות בכל מקום, אלא רק באוהל מועד? יש הסברים הקשורים להיבטים דתיים שלא אכנס אליהם כאן. לי זה העלה את האסוציאציה של התקשורת של ימינו, אשר מעלה על המוקד, הרבה פעמים ללא משפט, קרבנות רבים. קרבנות אנוש. אז חשוב שנזכור שקרבנות אנוש לא שופטים בתקשורת אלא בבתי המשפט (אוהל מועד של ימינו). רצוי גם ששרי המשפטים שלנו יזכרו שאם יחלישו את בתי המשפט, יהיו הם נתונים לחסדי משפט התקשורת שהוא אכזרי הרבה יותר ובוודאי פחות צודק. חשוב שהיועץ המשפטי לממשלה ינהג כבוד בנחקרים אך גם בציבור האזרחים ולא ימרח חקירות של נבחרי ציבור במשך שנים, ואולי הכי חשוב הוא שהשופטים יזכרו גם הם, שכאשר הם שופטים אנשים או חוקים של הכנסת, יעשו זאת בחרדת קודש, בהגיון בריא, בשקיפות מלאה וללא "שפיכות דמים" במובן של פגיעה בכבוד ובנפש האדם.

[בתמונה: מותר רק באוהל מועד... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Aleksig6. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

ויקרא, פרק יח' - גילוי עריות ושאר מיני טומאה

פרק העוסק במגבלות על הפעילות המינית של האדם. בפרק ארבעה איסורים:

1. גילוי עריות, או יחסי מין בתוך המשפחה. – 15 פסוקים
2. משכב זכר, או יחסי מין הומוסקסואליים בין זכרים. – פסוק 1.
3. יחסי מין עם חיות. – פסוק 1.
4. לא להקריב ילדים "למולך". – פסוק 1.

הפרק מעלה שתי סיבות לאיסורים הנ"ל:

1. למה? ככה!!: ב דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם. כלומר, כבר בתחילת הפרק נכנסת הבהרה ברורה, שכל מה שנאמר נאמר מכוח היותו של יהוה האלוהים של בני ישראל.
2. כדי לשמור על בני ישראל שיהיו טהורים, שאם לא כן הארץ המובטחת, ארץ כנען, תקיא אותם מקרבה: כה וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ ׃ כו וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם ׃ כז כִּי אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ ׃ כח וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֨רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם.

כלומר, עמים אחרים היושבים בארץ, עשו מעשים טמאים אלה, וכתוצאה מכך הארץ הקיאה אותם החוצה. ואם אתם, בני ישראל, תנהגו באופן דומה – הארץ תקיא גם אתכם.

והינה עוד תנאי לקיום ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו. ההבטחה לארץ כנען כארצם של בני ישראל תלויה בהתנהגותו של העם בארצו. לא תרדוף צדק – ההבטחה בטלה. תעשה מעשים דוגמת גילוי עריות, או משכב זכר, או יחסי מין עם חיות, או הקרבת ילדים "למולך" – ההבטחה בטלה. גם בעניין הזה – הגרים והאזרחים הגרים עם בני ישראל, שותפים.

לפי "משקל" הפסוקים, ניראה שגילוי עריות היה האיסור החמור מכולם. ניראה שהטאבו הזה חוצה, עד היום, את כל מרכיבי החברה בישראל.

גם עניין יחסי מין עם חיות והקרבת ילדים "למולך" מקובלים על כולם עד היום.

ובעניין יחסים הומוסקסואליים - כאן יש מחלוקת גדולה. הפרק מתייחס אך ורק ליחסים הומוסקסואליים בין זכרים. אין כלל אזכור ליחסים לסביים בין נשים.

[בתמונה: אין כלל אזכור ליחסים לסביים בין נשים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי BhaktiCreative לאתר Pixabay]

כל זה מרתק, אבל יותר מרתק ומעניין לדעת מה אומר החוק הישראלי בנושאים הנ"ל. לויקיפדיה התשובות:

1. לגבי גילוי עריות: בישראל לא קיים איסור פלילי על גילוי עריות בקרב בני 21 ומעלה. במקרה שמי מהמעורבים בגילוי עריות מדרגה קרובה (הורה-בן/בת, אחים/אחיות, סב/סבתא-נכד/נכדה) מתחת לגיל 21 או במקרה של ניצול יחסי תלות או מרות, הדבר מהווה עבירה. חוקים הדומים לחוק הישראלי קיימים במספר מדינות אולם ברבות אחרות קיימים חוקים האוסרים במפורש על גילוי עריות מדרגה קרובה בכל גיל ובכל מצב.

2. לגבי יחסי מין הומוסקסואליים: איסור משכב זכר היה מעוגן בחוק של המנדט הבריטי, ועם כינונה של מדינת ישראל, שירשה את חוקי המנדט, האיסור נשאר תקף, אולם מעולם לא נאכף. בחודש מרץ 1988, בוטל האיסור, בתיקון לחוק העונשין.

3. לגבי יחסי מין עם חיות: בישראל, קיום מגע מיני עם בעלי חיים נחשב בעבר לעבירה שעונשה עשר שנות מאסר (סעיף 351(2) לחוק העונשין), אך מאז הקודיפיקציה של החוק הפלילי בשנת 1977, אין הוא נחשב עוד כעבירה בפני עצמה אלא איסור שנאכף בסעיפים כמו: "הפרעה לציבור" או התעללות בבעלי חיים.

ועכשיו נשאלת השאלה: האם התקדמנו מאז ויקרא פרק יח'?

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן]