אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
מול סערת הפרסומים בישראל אודות חשיפת תכנית המנהור של חיזבאללה, שלל דברי הרהב מחד גיסא; והתיאורים האפוקליפטיים של המלחמה הבאה מאידך גיסא, ראויה תגובת האויב להערכה: איפוק, מעקב שקט אחר פעולות צה"ל ויכולת לקבל בשלוות נפש, ואפילו בלגלוג מסוים, כישלונות זמניים. כך היה לאחר חיסול עימאד מורנייה; כך קרה גם לאחר חיסול בנו ג'יהאד, וכך גם עתה.
מעל כולם מרתקת דמותו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, שנטל לידיו את הארגון - לאחר חיסול קודמו, מוסאווי בידי ישראל - בפברואר 1992. מארגון טרור קטן, מינף נסראללה את הארגון בתחום הצבאי לאחד הצבאות החזקים והמשמעותיים בעולם (לחמאס - ובוודאי לחיזבאללה - יכולות צבאיות העולות בהרבה על יכולותיהן של מדינות רבות...)! בנוסף, הוא הרחיב את פעילות חיזבאללה גם לתחומים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. ב־1992 השתתף חיזבאללה, לראשונה, בבחירות לפרלמנט הלבנוני. היום, הוא שולט בעצם בלבנון.
מה סוד כוחו של נסראללה? מנין הוא שואב אותו? את כושר המנהיגות, ואת הכריזמה שלו?
נסראללה כמנהיג
נסראללה מוביל את ארגונו ללא עוררין וללא אופוזיציה, הן כמנהיג רוחני, הן כמנהיג אזרחי והן כמנהיג צבאי. הוא נאמן לחזון אסטרטגי דתי אמוני, מתוך יכולת להבין ולהכיל מגבלות אסטרטגיות העומדות בדרכו; ואינו נותן לסערות הרגע להסיט אותו מדרכו, משכיל להכיל מפלות ואף למנף אותן.
חלק מכוחו של נסראללה הוא הוותק והניסיון שצבר. הוא כבר הרבה שנים בסביבה, ויש לו הרגלי למידה נכונים. הוא משקיע הרבה בלמידה האסטרטגית, יודע לקרוא את הסביבה המשימתית שבה הוא מתמודד; ומיטיב לקרוא אותנו, ואת נקודות החולשה שלנו. לכן, הוא מצליח כל העת לאתגר אותנו.
ישראלים רבים מתקשים להבין את הגישה הזו של חיבור הממד הפוליטי לדתי, ולפענח את המשקל של אמונתו של נסראללה כחלק מאישיותו. כשמדובר אצלנו על מופת של איש דת, עומדת לדוגמה דמות כמו של הרב אלישיב. הוא באמת לא שקד על למידת הסביבה האסטרטגית ולא פעל במבחני עולם המעשה. מנהיגינו הקדומים דווקא היו כאלה; כמו משה, שכלל במנהיגותו אחדות שלמה של הממדים: הרוחני, החוקי, האזרחי, המדיני והצבאי. בימינו, דווקא נאסרללה כמו חומייני כמו יחיא סינואר מציגים דמות מנהיגותית הוליסטית כזו.
נסראללה הוא אדם מאמין. והוא נמען של שליחות נשגבת, מעבר לעצם האינטרס בקריירה. צריך להבין: הדת והפוליטיקה באסלאם הולכים בד בבד. משמעות הדת היא, בראש ובראשונה היא, לממש את חייך בתור שליח של רעיון, ולממש את הרעיון של התנגדות מתמדת - "אל-מוקאמה" כמומנטום שכל הזמן מחלחל בסדקים חדשים, ומוצא נקודות מבחן מאתגרות חדשות במדינת ישראל.
רעיון ההתנגדות המתמדת - "אל מוקאמה" כרעיון מוביל ומלכד
בתמצית, רעיון ההתנגדות מבטא את חובת המאמין לפעול במציאות כמידת יכולתו, למען קידום חזון דתי נצחי.
[למקור התמונה משמאל, לחצו כאן]
האדם המאמין רואה עצמו כחוליה בשרשרת ארוכה של דורות של שליחים, שעמלים להשגת המטרה, גם אם לא תושג בימי חייהם, כנאמר בפרקי אבות "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה (אבות ב, יט).
רעיון ההתנגדות הזה ייוצר מערכת הומוגנית מאוד. הדת והאמונה בצדקת הדרך מאחדים. אין שם גוונים: אין את הפלורליזם המאפיין את החברה הישראלית: לא שמעו שם על הפרדת רשויות, אין ניצים ויונים, מתונים וקיצוניים. יש קבוצה מגובשת, קונפורמית, המאוחדת בצדקת הדרך. גם כשיש שם מחלוקות, הן מתקיימות על בסיס משותף מאחד, הכולל שני מרכיבי זהות: האמונה השיעית והזהות הלוקלית הלבנונית. לכן גם, אין עוררין על מנהיגותו; והוא שואב את כוחו מהאחדות הזו.
[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: "רעיון ההתנגדות כביטוי אמונה", לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'קונפורמיות בקבוצה', לחצו כאן]
השגת איזון אסטרטגי
החיזבאללה כיום הוא מערכת צבאית מתקדמת מאוד, שכמו שחיידקים שמסתגלים לאנטיביוטיקה, השכילה ללמוד לעומק את העליונות של המערכת הישראלית, ולפתח מסוגלות לעקוף אותה; תוך שהיא בונה מערכת איומים המורכבת משלושה נדבכים:
- הרקטות,שהופכות יותר ויותר מדויקות;
- מערכת ההגנה הקשיחה, המיועדת לשחוק את התוקף ולגבות ממנו מחיר יקר (בדם, בחטופים וכדומה);
- ומערך התקפה של כוחות קומנדו, שבאות להלום בעורף הישראלי בהיקף גדול.
עד כמה נסראללה פתוח לשיח? האם יש על מה לדבר עם חיזבאללה?
בהחלט יש על מה לדבר איתם, ותמיד הכל לפי שעה. נסראללה יהיה נאמן לנצח לשליחותו, למטרה ארוכת הטווח שלו, אבל מעבר לשליחות יש בטווח הקצר גם הבנות פרגמטיות.
והדוגמה הטובה ביותר לעניין הזה מורו האיראני של נסראללה, רוחאני ב- 2014, כשקיבל החלטה להיכנס למשא ומתן על הסכם הגרעין; ושיתף פעולה עם האמריקנים בלחימה בעיראק. התנהגותו זו יצרה רתיעה חזקה בקרב אנשי הדת. לכן, כינס אותם והסביר להם במילים הבאות: ״יש שעות בהן גמישות הירואית נעלה על ג׳יהאד״.
אל תטעו. זה לא איש דת שזנח אותה והפך למדינאי פרגמטי. הפרגמטיקה הפכה אצל רוחני לכלי שנועד להשיג מטרות דתיות!
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2018), קונפורמיות בקבוצה, ייצור ידע, 5/3/18.
- גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
