הסיכול הממוקד של יורם הלוי

[תמונת הרקע היא תמונה חופשית מאתר Pixabay; תמונתו של ניצב יורם הלוי: דוברות המשטרה]

[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

משטרת ישראל (עם קצת עזרה מהחברים בפרקליטות ובמשרדי היועץ המשפטי לממשלה) ידועה ב'סיכולים הממוקדים' שלה (גל הירש כמקרה לימודי...). גם הפעם המטרה ברורה: 'הסיכול הממוקד' נגד מועמדותו של ניצב יורם הלוי לתפקיד המפכ"ל ניטש כבר במלוא עוזו, ובקרב הזה כל האמצעים כשרים.

מי שלא יזיל דמעה, אגב, אם הסיכול יצליח, הוא השר הממונה, גלעד ארדן. אחרי רוני אלשיך, רק חסר לו מפכ"ל עם קשר ישיר לראש הממשלה...

סיפור הקשר עם ראש הממשלה שנחת עתה על ראשו של הלוי, הוא רק הפתיח, למה שהוא הולך לעבור בחצי שנה הקרובה... למה?

[להרחבה בפרשת גל הירש ולדוגמאות בנושא סיכול מינויים נוספים ע"י מערכת אכיפת החוק, לחצו כאן]

[בתמונה למעלה: כותרת 'ערוץ 7' בנושא הקרב מי ימנה את המפכ"ל. לכתבה המלאה של שלמה פיוטרקובסקי, לחצו כאן]

למנוע שינוי בכל מחיר

אם יורם הלוי יהיה מפכ"ל, יש סיכוי טוב שהוא לא ישאיר אבן על אבן בארגון הבעייתי הזה... זו הבעיה. כי המשטרה לא באמת רוצה להשתנות. טוב לה ככה, וממש לא אכפת לה שאנחנו סובלים...

המנגנון ש'עושה את העבודה' ומוודא שלא יהיה שינוי הוא התרבות הארגונית של המשטרה. ל'תרבות' זו יש אישיות, רצונות ויכולות הישרדות אדירות משלה, והיא חזקה מכל מרכיביה, שפועלים לעשות את רצונה. תפקידה לזהות סיכונים בעת היווצרותם ולחסלם בעודם באיבם. המטרה הנוכחית היא יורם הלוי.

[להרחבה בנושא 'התרבות הארגונית המשטרתית', לחצו כאן]

שמותיהם של 'איומים' כאלה שחוסלו על ידי המנגנון רבים מספור, והם מסומנים ו'מסוכלים' כבד בדרגות הניצב משנה, תת ניצב. בודדים מגיעים לדרגת ניצב; ובודדים עוד יותר, מגיעים לתפקיד המפכ"ל, וזה תמיד מהסיבות הלא נכונות! השניים שראוי להזכיר בהקשר זה (וגם כתבתי עליהם, לא מעט בעבר), הם המפכ"לים, שאול רוזוליו ואסף חפץ.

המערכת עשתה הכל למנוע את מינויו של שאול רוזוליו לתפקיד. אהרון סלע היה מועמד המנגנון שהתמנה, אולם נפטר בתום חודשיים... המשטרה נשארה עם רוזוליו - המפכ"ל החמישי של משטרת ישראל, בשנים 1972–1977 - שפתח את שעריה לקציני צהל ושינה אותה לעד.

התגייסות כללית היתה גם למנוע את מינוי אסף חפץ. התפקיד ניתן למועמד המנגנון, רפי פלד, אך הוא נאלץ לפרוש בתום 11 חודש.

אסף חפץ קיבל את תפקידו, לאחר שקודמו, רפי פלד, נאלץ לפרוש מהמשטרה לאחר 13 חודשים בלבד - מאפריל 1993 עד 1 במאי 1994 - עקב פרסומים בתקשורת על טובות הנאה שקיבל, ביניהן חבילות נופש בבתי מלון.

הוא ניסה לקעקע את התרבות הארגונית במשטרה, דרך שינוי אסטרטגיית השיטור לאסטרטגיה של שיטור קהילתי. אולם, לאחר עזיבתו התמסמסה הרפורמה הקהילתית, והארגון הלך והידרדר עם השנים. הניסיון הבא לשנות את המשטרה נעשה רק בימים אלה, עשרים שנים אחרי, בתקופת רוני אלשיך.

[התמונות: משטרת ישראל]

קשר אסור עם ראש הממשלה?

כל ה'ספין' הזה על הקשר עם ראש הממשלה הוא קשקוש גמור:

  • בפעם המיליון, מפכ"לים לא מתעסקים בחקירות בכירים. הכל נסגר בין יח' להב 433, ראש אגף החקירות והמודיעין, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. התייצבות אלשיך, לכאורה, בראש חוקרי נתניהו גם היא ספין שנועד 'לאתרג' אותו.
  • אבל בתחומי הביטחון הלאומי, ראש ממשלה חייב קשר אישי עם מפקד מחוז ירושלים. לא יודע מה אתכם, אבל אם אני הייתי ראש ממשלה, הייתי נפגש לרבה שיחות 'בארבע עיניים' עם מפקד מחוז ירושלים, ולא בכדי. הוא מופקד על הגזרה הנפיצה ביותר בעולם. לכן, הייתי מוודא אישית, שמפקד המחוז מבין בדיוק מה אני רוצה ממנו. יתרה מכך, סביר להניח שאם היה חולק עלי ונותן לי משוב, הוא היה גם משפיע עלי ומשנה את דעתי, וטוב שכך.
מודל העבודה הזה קרוי במדע המדינה 'מודל ההכלאה הטהורה' בין נבחרי הציבור ועובדיו: ברבע האחרון של המאה העשרים, אנו עדים להיעלמותה של ההבחנה הובריאנית בין תפקידו של הפקיד לתפקידו של הפוליטיקאי, כך, שנוצרת מעין הכלאה מושלמת ביניהם. במודל זה מהווה ארצות הברית את הדוגמה הקלאסית מאחר, שהגבול בין הפקיד לפוליטיקאי מטושטש בה מאוד. נכון שהמודל הזה יוצר כר פורה לדיבורים נוסח 'רמטכ"ל פוליטי' ו'מפכ"ל פוליטי', אבל האמת היא שבמציאות חיינו זהו הכרח. לכן, קברניט צריך לבחור מפכ"ל שחולק עמו השקפת עולם דומה, ושהוא סומך עליו שיבצע את מדיניותו! 

[להרחבה בנושא הקשר בין עובדי ציבור לנבחרי ציבור, לחצו כאן]

לסיכום

אם יורם הלוי יהיה מפכ"ל זו תהיה משטרה אחרת. לכן, פעמוני האזעקה הכחולים מהדהדים מזה זמן. מהר מאוד הוא יגלה שכולם נגדו. הכל רק לא יורם הלוי! במלחמה הזו הכל כשר, וכולם מגויסים אליה. הישרדות בכל מחיר...

הניסיון מלמד ששום מועמד - רפורמטור במהותו - לא שרד את סיכול המנגנון כאשר היה זמן להיערך לכך. הם התמנו רק כשהמנגנון הופתע ולא הספיק להיערך. זה לא המצב כיום. לכן, סיכוייו של הלוי לשרוד ולהגיע לתפקיד מעטים מאוד בלשון המעטה...

אבל, אם יורם הלוי ישרוד את ה'בליץ' הזה; ואם ייבחר למפכ"ל הפעם או בפעם אחרת, ה'סיכול' הזה ייצרב בזיכרונו; וככל שיהיו קשים יותר, כך תגדל, מן הסתם, נחישותו, לשרש את התרבות הקלוקלת הזו מן המשטרה.

אם יגיע לשם ואם יעשה זאת הוא ייווכח, שהרבה אזרחים טובים מחזיקים לו אצבעות...

[לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “הסיכול הממוקד של יורם הלוי

  1. Pingback: סיכולים ממוקדים והשלכותיהם באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: ארגוני נשים אוהבים נשים? - ייצור ידע

  3. Pingback: פנחס פישלר: איך תיק נולד? - ייצור ידע

  4. ראשית אם יש יתרון כלשהו בשינוי במשטרה – לדוגמה יותר שיטור קהילתי (אני בעד) או ניהול טוב יותר של משאבים או הצבעה על בעיות שונות (לדוגמה פרבור שגורם פריסת אותה כמות שוטרים ומשאבים על פני שטח בנוי רחב יותר) – אז צריך לקדם את זה מבחינה כמאבק ציבורי ללא קשר למפכ"ל כזה או אחר.

    שנית, יש פסול בין קשרים בין דרג מקצועי לבין דרג פוליטי, שגם כך ישראל סובלת מכך. ברור שקשר של ראש ממשלה עם ערימת שרצים בתחום הפלילי עם מפכ"ל משטרה הוא קשר פסול. וגם קשר עם מפקד מחוז ירושלים הוא פסול. מה אם יש הפגנות בבירה? ראש הממשלה יקבע מה יהיה שם? בשביל להעביר הנחיות אפשר לקיים ישיבות וכו'. לא צריך קשר אישי.

    שלישית הצרה בישראל שיש יותר מידי פקידים שעושים מה שהדרג הפוליטי מצווה (גם אם זה סותר ידע מקצועי) והדרג הפוליטי עושה מה שבעלי הון אומרים לו (גם אם זה סותר את טובת הציבור) – דוגמה בולטת היא הגדלת מספר הנערים המעשנים מצד אחד , אפס עשייה מצד משרד הבריאות מצד שני (לדוגמה אי קידום של רגולציה על סיגירות אלקטרוניות אי קידום של הזהרה גרפית על חפיסות טבק) , וקשרי הון שלטון בין חברות הטבק לבין שר הבריאות. כך יוצא שחברות הטבק מכתיבות את הפעולה או חוסר הפעולה של משרד הבריאות (ואיש גם אינו אוכף קנסות נגד מכירה של טבק לקטינים – החוק הוא המלצה בלבד). דוגמאות אחרות ניתן להביא מהתחומים של בטיחות בדרכים ופיתוח עירוני שמעודד שימוש בתחבורה ציבורית לבין התנהלות משרד התחבורה ומשרד הפנים מול הלובי של חברות המכוניות בכנסת ובממשלה. במקום לקדם "חזון אפס" ישראל מקדמת בתחום אפס חזון. אוי לנו אם גם בתחום הפלילי גורמים מסחריים (ואולי גם פליליים) יפעלו דרך הדרג הפוליטי כדי להכתיב את התנהלות הדרג המקצועי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.