סקס ותרבות ארגונית במשטרה

[בתמונה: זכר אלפא בלהקת זאבים. הנקבות כולן שלו... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

סוגיית יחסי המין של בכירים במשטרה עם קצינות ושוטרות עברה מהפיכה בשנים האחרונות; ויחסים אינטימיים כבר אינם חלק מהתרבות הארגונית במשטרה. פרשת שחם היא הזדמנות להסתכל על החיבור הזה של סקס ותרבות ארגונית, במבט היסטורי, עמוק ומקיף יותר.

למה היסטורי? כי עבור בכיר בארגון - או מי שמתעד להיות כזה - היסטוריה של יחסי מין בתוך המשטרה הינה, כיום, אחד החסמים המשמעותיים ביותר בפני קידום במשטרה; וקידום עבור הקצינים הוא כמעט חזות הכל! 

המקיים היום יחסי מין בתוך הארגון, דומה לאחד, שמסר לפיקדון נצח את גרוגרתו שלו (וקידומו) בידי עמיתתו לסקס; שיכולה להתעורר ולהציף את הסוגיה, מסיבותיה, גם עשרות שנים אחרי. משמע, אותו קצין מסמן את עצמו כמטרה חיה, במלחמות היצריות של הפוליטיקה הארגונית, ואף אחד במשטרה לא מוכן להיות פרייר.

[להרחבה בנושא התרבות הארגונית של השוטרים, לחצו כאן] [להרחבה בנושא פוליטיקה ארגונית במשטרה, לחצו כאן] 

בטבע - החיבור בין סקס ובכירות הוא מובן מאליו...

בטבע - במערכות מורכבות שמונהגות על ידי מנהיג - עוצמתו בלתי מוגבלת, ובצד השימוש שהוא עושה בעוצמה הזו לטובת הכלל, הוא מנצל אותה גם לצרכיו האישיים, על חשבון האחרים.

זכר אלפא בלהקת זאבים (ראו תמונה בתחילת המאמר) ממלא תפקיד קריטי בהישרדות הלהקה. בחירה לא נכונה של זכר שליט עלולה לעלות ללהקה בחייה. על כן הטבע מעמיד את בעל התפקיד במבחנים מתמידים בזמן אמת: בכל שנה מתבגרים זכרים חדשים ותובעים את התפקיד. יכולתו לגבור עליהם היא מבחן הכשירות שלו לגבי אתגרי השנה הקרובה, ואם כשל בו, צעיר וחזק ממנו נוטל את ההובלה.

הפרס על האחריות והמתח הבלתי פוסקים הוא הנשים. כל הנקבות בלהקה עומדות לרשותו, והוא אינו מתיר לזכרים אחרים להרביע אותן. יש לכך גם רציונל הישרדותי אבולוציוני: כך הטבע מוודא שהדור הבא יישא את זרעו של המובחר שבחבורה.

כך, בערך, היה גם אצל בני האדם

כך היה בעבר גם בקבוצות אנושיות. החלטותיו של השליט, יכולותיו ועוז רוחו, קבעו גורלות של עמים. ניתן לראות זאת, למשל, בתרומתו של שאול המלך - שאיחד קבוצת שבטים מנוכרים לעם - ובמלחמותיו של דוד שהפכו את ממלכת ישראל למעצמה אזורית.

גם פה, הנשים היו הפרס על המתח וכובד האחריות; ומוסר לא שיחק אז תפקיד משמעותי. הבריאה גם סידרה, מסיבות אבולוציוניות, שנשים תימשכנה לגברים עוצמתייםהדוגמה הקלאסית בהיסטוריה שלנו היא גזלת בת שבע מידי אוריה החתי ושליחתו אל מותו. למה? בגלל העוצמה. פשוט כי היה יכול!

שלמה בנו אף הגדיל לעשות, והחזיק הרמון של אלף נשים...

[בתמונה: אשה בהרמון. הפרס לשליט, בעל העוצמה, על כובד האחריות. זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

מנהיגים בעלי עוצמה בורכו בליבידו משמעותי. לאורך ההיסטוריה - שלנו ושל אחרים - זכורים מנהיגים רבים (גם במשטרה) שבלטו בפעילותם המינית החריגה, ממשה דיין (ראו תמונה משמאל) ועד קציני משטרה בכירים.

[תמונת משה דיין משמאל באדיבות ארכיון צה"ל]

גם ההיסטוריה הצעירה שלנו זוכרת פרשיות שהזכירו במשהו את סיפור אוריה החתי, אם כי בממד מרוכך יותר. כזו הייתה למשל, פרשת הדסה מור, רעייתו של סגן אלוף דב ירמיה, שקיימה מערכת יחסים רומנטית עם משה דיין שגם הוא היה נשוי.

דב ירמיה הפך עולמות. הוא פנה, בין היתר, גם לדוד בן-גוריון שהשיב לו במכתב ארוך והסביר לו כי הוא מבדיל "בין הצד האישי והאינטימי - ובין הצד הציבורי" והעלה את דמויותיהם של דוד המלך ושל הוריישו נלסון שהיו גיבורים לאומיים, אך במקביל ניהלו מערכות יחסים עם נשים נשואות (גם בן גוריון עצמו חטא ו'אהב מן הצד', כולל מאהבת הצעירה ממנו בעשרים שנה, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).

[להרחבת המושג 'עוצמה', לחצו כאן]

התרבות האנושית משנה את העולם, וגם את הכללים

הרצון - לשים גבול לניצול עוצמה לתועלתו האישית של המנהיג - הוא תופעה חדשה, שהבשילה עם התבגרות הדמוקרטיות המערביות, והואצה, ככל שהנשים קרובות להשלים את התהליך ההיסטורי של שוויון בין המינים.

אבל, התרבות האנושית משנה את העולם בתחומים רבים, והיא עושה זאת גם בתחומים הללו. ההטרדות המיניות במקומות העבודה הופכת להיות מאפיין של חריגים שמטופל, לא רק במישור הפלילי, אלא ובעיקר, באמצעות הכלי האפקטיבי מאוד והאכזרי משהו של הבִּיוּשׁ / השיימינג ברשתות החברתיות.

[להרחבת המושג 'שיימינג', לחצו כאן]

חשוב רק שנזכור, שדווקא מה שאנחנו מכנים 'ניצול' הוא דרך הטבע; ודווקא הפעולות שאנו עושים כדי למנוע זאת, הנן פעולות המנוגדות לטבע: זה יסוד הקושי הגדול בהתמודדות עם התופעה, וזו הסיבה שתמיד נגלה חריגים!

התרבות הארגונית המשטרתית איננה נצלנית

אדגיש שוב בתחילת הדברים, שאנו עוסקים, בעצם, בהיסטוריה של התרבות הארגונית. בתופעות שהיו ואינן; ושכאשר ניתקל בהן, הן לא תהיינה חלק ממעשי הכלל, המגובים בתרבות הארגון, אלא כאירועים חריגים.  

אין תחום במדעי המשטרה שהוא מושמץ יותר מהתרבות הארגונית המשטרתית. יחד עם זאת, בכל הקשור לסוגיית יחסי המין בין בכירים לקצינות ולשוטרות, אפשר לציין נקודה לזכות התרבות הזו, בהשוואה למקומות עבודה אחרים - ולמרות השכיחות הרבה של התופעות הללו במשטרה בעבר - התרבות הארגונית ה'כחולה' מעולם לא הייתה בהקשר זה נצלנית!  

היא אינה יכולה להיות נצלנית, כיוון שהיא מבוססת על הרעיון של "אנחנו נגד כל העולם". המתח והלחץ של העבודה והניכור כלפי מי שאיננו שוטר מתורגמים ליחסי קרבה ורעות. האינטימיות הזאת, בצירוף כולל שעות העבודה הארוכות, מגיעים לעתים לאינטימיות יתר. ביחסים הללו, פעמים רבות, יש אהבה גדולה, ואבל גם הרבה יחסי נוחות. מעין הפוגה מהמלחמה (ראו בהמשך).

הערך החשוב ביותר בתרבות: 'קוד הנאמנות'

הערך החשוב ביותר בתרבות השוטרים הוא 'קוד הנאמנות'. הנאמנות על פי קוד זה היא דו כיוונית:

  • השוטרים נאמנים אחד לרעהו, למערכת, ובעיקר למפקד.
  • הוא מצידו אמור לגמול לנאמניו ב'שמירה עליהם' במלחמות הפוליטיקה הארגונית, בהטבות ובקידום. כשהוא מתקדם, הוא לוקח את נאמניו איתו.

בשם ה'נאמנות' הזו עשו רבים הרבה הרבה יותר מלשכב עם המפקד. התגמול אמור להיות בהתאם. מפקד - שנאמניו משלמים מחירים עבורו, והוא איננו משיב להם את גמולם - משול לאחד שגזל שירותים במרמה.

אם המפקד שלך עקץ אותך, אם שכבת עבורו על הגדר, והוא התקדם ויכול היה להחזיר, אך אתה לא קודמת; אתה רשאי לפי 'קוד הנאמנות' 'לעקוץ בחזרה'. לכן, רוב פרשיות המין במשטרה לא היו מין נטו, אלא חלק ממלחמות הפוליטיקה הארגונית: פקודים שהחזירו למפקדים כגמולם, אחרי שלא עמדו, לדעתם, ב'קוד הנאמנות'.

קשרים אינטימיים הם הביטוי המשמעותי ביותר של נאמנות, וגם התגמול הוא בדרך כלל משמעותי. לכן, יחסים כאלה נוצרים, בדרך כלל, ביוזמת שני הצדדים. הם ממש אינם מזכירים את התיאורים הרגילים שמוצגים בתקשורת, של בנות מפוחדות, ששיקול הדעת שלהן משובש, מעין כיפה אדומה ביער, המוקפת להקת זאבים חורצי שיניים, שראוי להחזירה מהר הביתה לאמא, פן יבולע לה... לטעמי, הביטוי המתאים ביותר לתופעה ההיסטורית הזו (שכאמור, חלפה ואיננה) היא יחסי "ניצול הדדי". 

עיתונאים הסמוכים למשטרה עמדו כבר על התופעה הזו של 'ניצול הדדי'. כך למשל, כתב העיתונאי אמיר זוהר, מהידענים בתחום העיתונות הפלילית בישראל (ראו תמונה משמאל): "...

[תמונתו של אמיר זוהר משמאל היא צילום מסך מכתבת ערוץ כאן 11]

ל(ניסו) שחם יש חלק גדול בתמונת המצב הזו, אבל גם לאותן שוטרות וקצינות, שניהלו את מערכות היחסים הללו מתוך בגרות מלאה. שהרי לא מדובר כאן בחיילות תמימות בנות 18 אלא בנשים מודעות לעצמן בשנות העשרים והשלושים לחייהן, כאלה ששלחו אנשים לבתי סוהר. חלקן פשוט התקדמו בזכות אותם הקשרים האינטימיים, או שמא נאמר, הזיונים עם שחם... קצין, החולש על אלפי שוטרים מקיים עם שוטרות רבות יחסי מין בהסכמה ובמקביל מנווט את התקדמותן בסולם הדרגות ובטבלאות השכר..."

המצב, אגב - ביחסי מפקדים עם חיילות שח"ם (חיילות שעושות את שירותן הצבאי במסגרת המשטרה) - הוא, לעתים, דומה לניצול המיני המוכר במקומות עבודה אחרים, במובן זה שהמפקד טועה לחשוב שהחיילת מבינה את הצעתו כמו שעושה זאת השוטרת הבוגרת; ומגלה באיחור שהיא לא; אבל, היו גם חיילות שח"ם שעברו חיברות (סוציליזציה) והתנהגו כמו הבוגרות...

לסיכום

פרשת ניסו שחם מהווה, במידה רבה, הבזק אל העבר, אל מציאות שהייתה ואיננה, של יחסים מקובלים בין בכירים לקצינות ולשוטרות.

זה איננו פרק מפואר בהיסטוריה של משטרת ישראל, אבל גם לא אחד הגרועים שבהם. בתרבות המשטרתית יש בהחלט פרקים קשים ומזיקים הרבה יותר!

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

4 thoughts on “סקס ותרבות ארגונית במשטרה

  1. Pingback: 'קוד הנאמנות' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: תרבות, סטייה, אלימות ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע' - ייצור ידע

  4. א. יחסי מרות הם לא "אינטימיות זוגית".
    ב. זוגיות אפשר. על השולחן, כשכולם יודעים, שקיפות. במקרה שחם , לא מדובר בזה,אלא בבכיר המשתמש במעמדו לצורך פורקן מיני, בסוד מאישתו וממקום עבודתו. השותפה אינה אלא נקב לצרכיו.
    ג. האדם מזמן לא הולך על ארבע.
    ד. הלוואי והמצב השתנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *