[בתמונה: שוטרים בכפר קאסם. תמונה ללא קרדיט]
[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
התגובה הישראלית לכאוס שמשליטים צעירים בדואים בכבישי הדרום הייתה אופיינית: ריכוז מאמץ, אכיפה לא בררנית, והרגעה זמנית דרך הכבישים, באמצעות הצקה מכוונת לאוכלוסיה הבדואית.
כיוון שאי אפשר 'להחזיק שריר קפוץ כל העת, הכוחות הללו ייעלמו, מן הסתם, עוד מעט, מן הצירים, ונחזור למציאות שהכרנו.
התושבים הבדואים של הנגב יודעים זאת, וגם התושבים היהודים...
כיצד אמורה משטרת ישראל להתמודד עם אתגר השיטור בחברה הערבית: במגזר הבדואי בדרום, בירושלים המזרחית ובערי וכפרי הערבים בצפון?
טים הרפורד מתאר בספרו 'הסתגלות', (ראו כריכת הספר משמאל) את הטכניקה המוצלחת שפיתח הקולונל - לימים, בריגדיר גנרל, ד"ר הרברט ריימונד מֶקמַסטֶר בעיר תל עפאר שבעיראק, ליצירת לגיטימציה בקרב אוכלוסיה חשדנית, מפוחדת ועוינת. הוא יזם את אחת התגובות המוצלחות היחידות למרד בעיראק, תוך סיכון חייו שלו ושל אנשיו (הרפורד, 2015, עמ' 63-58).
האסטרטגיה הזו, שהצליחה בתנאי מלחמה קשים, טובה בוודאי גם למציאות הישראלית המרוככת הרבה יותר. היא מחייבת, אמנם, השקעה של אנשים ואמצעים - וגם נטילת סיכון מסוים - אבל דומה שאין אלטרנטיבות!.
המשל: קולונל מֶקמַסטֶר בתל עאפר
(הרפורד, 2015, עמ' 63-58)
תל עפאר הייתה מעוז של מורדים בעיראק. סונים שלטו ברחובותיה ביום, וחוליות רצח של המשטרה (השיעית) שוטטו בה בלילה; וכך, הייתה העיר מיקרוקוסמוס של מלחמת האזרחים המתרחבת בעיראק.
אל תוך הכאוס הזה נכנסה חטיבת החי"ר המשוריינת ה־ 3: 3,500 איש בפיקודו של מֶקמַסטֶר.
קולונל מֶקמַסטֶר (ראו תמונה משמאל) היה בעל חשיבה עצמאית ואמיצה, דוקטור להיסטוריה, שחיבר את הספר "התרשלו במילוי תפקידם" (Dereliction of Duty), החיבור הממצה ביותר על המנהיגות הכושלת של ההנהגה האמריקנית - המדינית והצבאית - בתקופת מלחמת וייטנאם.
[תמונתו של הגנרל מקמסטר היא נחלת הכלל]
מֶקמַסטֶר סבר, שהאסטרטגיה האמריקנית בעיראק חסרת היגיון, והחל בהכשרתם של אנשיו עוד בהיותם בארצות הברית:
הוא קנה ספרי כיס על ההיסטוריה של עיראק וחילק אותם בין אנשיו. הוא גם הורה לאנשיו לנהוג בכבוד בתושבים ועשה הדמיות של כל מיני אינטראקציות מורכבות, בדגם של מחסום שהוקם בפוֹרט קַרסוֹן בקולורדו. חייליו תרגלו התמודדות עם שיכורים, עם נשים הרות, ועם אנשים שעוררו רושם של מחבלים מתאבדים. ההדמיות צולמו, ולאחר מכן צפו החיילים בקלטות של ההדמיות הללו ודנו בטעויות שעשו ובדרכים להשתפר. "בכל פעם שאתם פוגעים בכבודו של תושב עיראק", אמר קולונל מקמסטר לאנשיו, "אתם עובדים בשביל האויב".
עם הגיעם אל תל עפאר, לא מיהרו חייליו של מֶקמַסטֶר להסתגר בבסיסם - כמו קודמיהם - אלא חדרו בזהירות אל תוך העיר. קציניו יזמו מפגשים רבים עם המנהיגים המקומיים, ניסו לפייס בין סונים ושיעים מתונים, הכניסו שינויים במבנה המשטרה, כך שתייצג את כל אוכלוסיית העיר, ומינו ראש עיר חדש. האיש היה תושב בגדד, שלא ידע לדבר בעגה המקומית, אבל היה לפחות חסר פניות.
הם גם לא הסתפקו בסיורים מזדמנים בתל עפאר, אלא הקימו ברחבי העיר עשרים ותשעה מאחזים קטנים. במאחזים האלה לא היו מכונות גלידה או ברכות שחייה, ואפילו לא מים חמים וארוחות חמות סדירות, כמו בבסיסים האמריקנים הבטוחים בעיראק, הרחק מהאוכלוסייה המקומית. המאחזים הקטנים האלה גם הותקפו שוב ושוב ללא רחם, אבל קולונל מֶקמַסטֶר ואנשיו סירבו לוותר עליהם.
[בתמונה: קולונל מקמסטר. Photographs by Samantha Appleton, הניו יורקר]
לדידם של הקיצונים בקרב הפלגים הנִצים בתל עפאר לא היה מעשה אכזרי מדי. "פעם אחת", נזכר קולונל מקמסטר, "טרוריסטים רצחו ילד במיטתו בבית החולים ומלכדו את הגופה. כשמשפחתו של הילד באה לקחת את הגופה, הם פוצצו את המטען כדי להרוג את האב". שוטרים טירונים נרצחו בפיגוע התאבדות. הפיגוע לא בוצע בידי מחבל מתאבד, אלא בידי בת שלוש־עשרה הסובלת מפיגור שכלי, שהתבקשה לאחוז בידה של פעוטה אחת ולצעוד איתה לעבר קבוצת השוטרים הטירונים.
במשך שבועות אחדים ספגו אנשיו של קולונל מֶקמַסטֶר אבדות כבדות. אבל אז התרחש נס: תושבי תל עפאר החלו לשתף פעולה עם האמריקנים וגם - בהדרגה, לא בשמחה - לדבר אלה עם אלה. המתונים יותר משני צדי המתרס הניחו את נשקם. הקיצונים נמלטו, נהרגו או הוסגרו בידי תושבי העיר לידי האמריקנים. אחרי הכול, מעטים הם בני האדם שיתמכו באנשים שמשתמשים בילדות מוגבלות כפצצות ובפעוטות כהסוואה. "זה קרה במהירות", אמר קולונל מֶקמַסטֶר, והאמת היא שזה קרה כאשר רוב התושבים השתכנעו שהאמריקנים אינם מתכוונים להפקיר אותם לחסדיהם של אנשי אל־קאעידה.
[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
הנמשל: שיטור במגזר הערבי בישראל
מתוך המשל של מֶקמַסטֶר, ניתן לגזור את עקרונות הפעולה הרצויות של משטרת ישראל במגזר הערבי בצפון, בדרום ובמזרח ירושלים:
- אימון ותרגול השוטרים בסימולציות מיוחדות לפני הכניסה לשטח. שוטרים שלא אומנו אינם חלק מהמאמץ.
- פיזור שוטרים בנקודות משטרה רבות בתוך היישובים, ולא בתחנה מבוצרת אחת. אין ספק שהנקודות הללו תותקפנה במטרה לשרוף אותן ואת הדגל שעליהן. צריך סבלנות...
- שיטור קהילתי ברמה המשוכללת ביותר שלו;
[להרחבה בנושא 'שיטור קהילתי', לחצו כאן]
- סבלנות והתמדה, ושוב סבלנות.
- מילת המפתח: כבוד. גם לעבריינים וגם לאלה שאינם מכירים בזכותה של המדינה לאכוף את חוקיה במגזר. כל פעם ששוטר פוגע בכבודו של אזרח/תושב ממוצא ערבי, מסיגה את מאמצי השילוב של המגזר הערבי לאחור!
אין ארוחות חינם...
נכון, השיטה הזו מחייבת הקצאה אדירה של שוטרים ואמצעים. אבל, "אין ארוחות חינם". השגת ריבונות ולגיטימציה עולה באמצעים, בכוח אדם, בהכשרה מדוקדקת ואולי אף בדם! אבל המחיר שווה!
ואם אין תקציב, שווה לרכז את כל מה שיש במקום אחד ולהשיג תוצאות, מאשר לבזר, ולהרוס!
[להרחבת המושג 'אין ארוחות חינם' - לחצו כאן]
[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- הרפורד טים (2015), הסתגלות, מדוע כל הצלחה מתחילה בכישלון, אור יהודה: כנרת, זמורה ביתן דביר.
- פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרפורמה הקהילתית במשטרות העולם המערבי, 2001-1980, ייצור ידע, 24/4/14.
