פנחס יחזקאלי: אוי, הפוליטיקה הארגונית הכחולה

פוליטיקה ארגונית

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי heschong לאתר flickr]

[לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כל מי שעוקב אחר פרשת ההטרדה המינית החדשה במשטרה, מבין שאין זה מקרה של הטרדה מינית גרידא. כמו במקרים רבים אחרים בפרשיות הקשורות למשטרת ישראל, הגורם המחולל את הפרשה קשור לסכסוכים המשטרתיים הפנימיים, או במילים אחרות, בפוליטיקה הארגונית.

כך למשל, מצטט העיתון, ישראל היום, מדברי הניצב שהסתבך. לטענתו, תת ניצב באגף שבו הוא משרת תופר לו תיק. עוד מציינת הכתבה, כי השניים מסוכסכים על רקע מקצועי, ומקורבי הניצב דיברו על עלילה שרקם אותו תת ניצב, שעומד מאחורי התלונה שהגישה הקצינה (סבן, 2015): "זה יותר ממוזר" צוטט בכיר במשטרה: "לא יעלה על הדעת שאין מזימה בהגשת התלונה. שכן, העיתוי שבו הוגשה הרבה יותר מתמוה. מדובר בימים שבהם נכנס לתפקידו מפכ"ל חדש, וזה בעצם הזמן לחיסול חשבונות. כל המשטרה יודעת את הסכסוכים הסבוכים בין החשוד כביכול למוביל התלונה, ומה חלקה של המתלוננת בסיפור, וזה לא נראה טוב..." (חכמון, 2015).

[מפת הרשת עובדה במערכת לאבחון ולניתוח רשתות ארגוניות EFRON, חברת 'ייצור ידע']

אגב, אין זה המקרה החמור ביותר של "חיסול ממוקד" בעזרת הפוליטיקה הארגונית. ההיסטוריה המשטרתית ידעה מקרים רבים וקשים. אחד מהם היה למשל "יירוטו" של המפכ"ל לשעבר, רפי פלד. ב-1 במאי 1994 התפטר פלד, בעקבות חשיפה של עבירות אתיות שביצע, וביניהן קבלת הנחה ממלון, בעת ששהה בו – ביחד עם כל הצמרת הביטחונית הישראלית – בחופשת ראש השנה. פלד טען, כי הפרשה שהביאה להתפטרותו היתה "מסע מגמתי (בתוך המשטרה, כמובן...) שנוהל נגדו" (קדמון, 1994). הוא התכוון לאלה, אשר מטעמיהם, דאגו להזין את התקשורת.

פוליטיקה ארגונית (Organizational Politics) היא אחד הכלים העיקריים במאבק העוצמה בין מוקדי הכוח בארגונים. נגדיר אותה כפעולות לצורך השפעה, המופעלות ביודעין על-ידי ארגון, תת מערכת בארגון ואו על ידי הפרטים בו, כדי להשיג עוצמה, להשתמש בה ולשמרה; לשנות או לשמר את חלוקת המשאבים; להכריע, אילו העדפות של אילו קבוצות יקבעו את המדיניות; ולשם השגת יעדים אישיים או ארגוניים כלשהם, שאינם יעדי הארגון.

חוקר האסטרטגיה האמריקני, אדוארד לוטוואק, מדמה בספרו - אסטרטגיה של מלחמה ושלום (ראו תמונת כריכה משמאל) - יחסים פוליטיים של דיכוי ושליטה ליחסים במלחמה. גם אם אינם כרוכים, בדרך כלל, בשפיכות דמים, יש בהם היבטיהם דומים לפעולות צבאיות, כולל גרסאות ייחודיות של התקפה והגנה, מארב ופשיטה. כמו במלחמה, יש חשיבות רבה לסודיות ולהונאה. כמו כל מערכת מורכבת, המאבקים הללו הם בעלי היגיון פרדוקסלי, לא ליניארי, השונה מההיגיון הליניארי המנחה אותנו בתחומי חיים רבים (לוטוואק, 2002, ע' 18).

אדוארד לוטוואק

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

פוליטיקה ארגונית  קיימת בכל ארגון ברמה כלשהי. ככל שיש לארגון פחות משאבים, מטרות מנוגדות ו/או מספר רב של בעלי עוצמה, יש בו יותר פוליטיקה.

העובדה שמשטרת ישראל מתאימה באופן מלא לשלושת הדרישות הללו, מסבירה מדוע הפוליטיקה הארגונית שבה עזה, יצרית וחסרת עכבות! 

איך מרגיש בכיר הפועל בתוך ארגון כזה? את ההמחשה הטובה ביותר לכך, נתן דווקא אדם שלא היה בכיר במשטרה אלא בצה"ל (שמאפייניו דומים) - שר הביטחון, רב-אלוף במילואים משה (בוגי) יעלון:

עד שלב מסוים אתה מחפש את האויב לפניך, במאה ושמונים המעלות שלפניך. אתה חש בטוח מאלה שמאחוריך. משלב מסוים הבנתי שצריך לחפש את האויב גם מאחור, שלוש מאות ושישים מעלות. כששאלו אותי למה אני מסתובב עם נעליים גבוהות בקריה, עניתי שזה בגלל הנחשים שם (ערוץ 7, 2005).

ההגדרה הזו הפכה לקלסיקה, שעוד תצוטט שנים רבות...

לפעמים האדם שאתה מוכן...

[הכרזה שותפה ברשתות החברתיות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

אז מה? "תופרים" תיקים לקצינים במסגרת התרבות הארגונית?

השאלה הזו נשמעת לאנשי משטרה וותיקים נאיבית משהו. ברור שכן! אני יכול להעיד אישית באופן אישי, שהייתי מטרתם של מספר ניסיונות חיסול כאלה.

אז מה? הם מטומטמים להטריד מינית כשהם יודעים שעוד יחכו להם בפינה על מנת לסגור חשבונות"? ממש לא. עד לקדנציה של המפכ"ל הקודם, יוחנן דנינו, היו ההטרדות המיניות מוגנות במסגרת מה שמכונה "קוד הנאמנות". זוהי הסיבה האמתית לפריחתם כי בכיר שסרח ידע ששוטר או קצין שיסגיר את מעשיו יהפוך למנודה במסגרת התרבות הארגונית המשטרתית. אולם, המפכ"ל הקודם יוחנן דנינו "הוציא את השד מן הבקבוק" כאשר מינה קצינה בכירה כיועצת המפכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), שיצאה נגד ההטרדות, ובכרזות מאירות עיניים הבהירו כי גם ההטרדה וגם החיפוי עליה הינם עבירות שלא יסולח בגינם. כל אלה, בנוסף לנקיטת צעדים קשים נגד קצינים שידעו ולא דיווחו, שינו את המצב באופן דרסטי:

השינוי לא היה שאסור להטריד, אלא, שהותר הרסן ומעתה ניתן להפיל יריבים דרך ההטרדות המיניות! לכן, ראינו שרשרת שלמה של ניצבים שקרסה, ורבים בשכבת הממתינים לקידום הם בהחלט מועמדים כמעט וודאיים להקרסה...

השינוי העתידי הוא בשכבה הצעירה שתגדל לתפקידי פיקוד. הם לא יטרידו, לא כי אסור להטריד, אלא כיוון שרק אדיוט יתן את צווארו בידי מבקשי רעתו בתוך המערכת. במערכות מורכבות דברים טובים (וגם רעים) מתרחשים מהסיבות הלא נכונות, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה!

מחיר הפוליטיקה הארגונית

מחיר הפוליטיקה הארגונית כבד מנשוא. אנו יודעים שללא שיתוף פעולה, ארגון איננו מסוגל למלא את מטרותיו. פרופ' יצחק אדיג'ס - המומחה הארגוני החשוב ביותר בסוף המאה העשרים ותחילת המילניום - מגדיר הצלחה ארגונית, כפונקציה שבין שיתוף הפעולה / האינטגרציה / הפתיחות החיצונית לבין מידת היעדר שיתוף הפעולה הפנימי, או למידת המריבות וההתפוררות הפנימיים:

הצלחה לפי אדיג'סכשהמריבות הארגוניות מכלות כל חלקה טובה, אין לארגון אנרגיה להשקיע בסביבתו החיצונית והוא שבוי בסבך המלחמות הפנימיות שלו (ככל שהמכנה גדל לכיוון השלילי, כך גדלה ההתפוררות של המערכת).

ועוד:

זלבה על ריטמן

[לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה