פנחס יחזקאלי: "לישראל אין שום עומק אסטרטגי". האמנם?

[נפוליאון בשערי מוסקבה העולה באש. העומק האסטרטגי של רוסיה, המרחקים הבלתי נתפסים, הם שאיפשרו לרוסים למשוך זמן עד החורף. כל אלה הכריעו את נפוליאון, התישו את צבאו ואילצו אותו לסגת. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך ארבעה בסוגיית העומק האסטרטגי. למאמרים האחרים לחצו:

*  *  *

באפריל 2018 תרם לנו סגן מפקד משמרות המהפכה האיראני, חוסיין סאלמי, שיעור בביטחון לאומי, על המושג 'עומק אסטרטגי'. 

"לישראל אין שום עומק אסטרטגי" - הוא אמר - "לא כדאי לה להסתמך על בסיסי חיל האוויר שלה, כי הם בטווח הטילים שלנו" (ראו הכתבה למטה). החלק השני של המשפט נכון מאוד. אבל מה לגבי הראשון?

[להרחבת המושג 'ביטחון לאומי', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה בחדשות וואלה, לחצו כאן]

עומק אסטרטגי מהו?

מילון מונחי צה"ל מגדיר עומק אסטרטגי (Strategic Depth) כך:

"המרחק בקו אוויר בין קו ההגנה הקדמי של מדינה או בין קו גבולה - לבין אותם מרחבים בתוכה, שכיבושם או פגיעה חמורה בהם מסכנים אתעצם קיומה. נתוני העומק האסטרטגי הם גורם משפיע בעל חשיבות מכרעת במאזן העוצמה האסטרטגי, ולנתונים אלו יש חשיבות עליונה כדי להכריע את האויב הכרעה אסטרטגית, ולמנוע ממנו להכריע את כוחותינו" (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 472).

היה זה העומק האסטרטגי של רוסיה, קרי, המרחבים העצומים שלה, שאפשרו לה להכיל את פלישת נפוליאון לרוסיה ב- 1812. המרחקים הבלתי נתפסים הללו אפשרו לרוסים למשוך זמן, באמצעות ניהול נסיגה מבוקרת, תוך הימנעות מקרב הכרעה, עד שירד החורף והפולש הותש ונאלץ לסגת.

אותו עומק אסטרטגי הציל את הרוסים גם במבצע ברברוסה, עת פלשו צבאות גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. המרחבים הבלתי נגמרים אפשרו לרוסים לסגת, כשהם מעבירים תעשייה חיונית הרחק לאחור, מעבר להישג ידו של הווארמאכט.

[להרחבת המושג: 'עומק אסטרטגי', לחצו כאן]

[בתמונה: המרחבים הבלתי נגמרים של ערבות רוסיה, שכילו את כוחו ויכולותיו הלוגיסטיות של הווארמאכט הגרמני. התמונה היא נחלת הכלל]

העומק האסטרטגי של ישראל

אז מה בדבר העומק האסטרטגי של ישראל?

קצת על חשיבותו של עומק אסטרטגי למדנו במלחמת יום הכיפורים. השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים ב- 1967, אפשרה לישראל לספוג את המתקפה הערבית ב- 1973 (אמנם במחירים כבדים), לבלום אותה, ולצאת למתקפת נגד, בשתי החזיתות: המצרית והסורית.

אכן, לישראל אין עומק אסטרטגי יבשתי, בגבולותיה המוכרים; והגנה עליה בגבולות 1967, במציאות ימינו היא משימה בלתי אפשרית (מלחמת ששת הימים הייתה נס חד פעמי, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...). בכל הנוגע למתקנים חיוניים - צבאיים ואזרחיים - אין לה עומק אסטרטגי יבשתי גם בגבולות המורחבים של אחרי מלחמת ששת הימים.

לכן, גבולותיה האסטרטגיים שונים מגבולותיה המשפטיים. משמע, בכל הסכם מדיני כזה או אחר עם שכנותיה, היא חייבת:

  • להגן על עצמה על נהר הירדן ממזרח;
  • על רמת הגולן בצפון;
  • להקפיד על פירוז סיני בדרום; ובלית ברירה, להילחם במרחבי סיני ולא בואכה אשקלון (התסריט הזה נראה היום דמיוני, אולם לאחר עליית האחים המוסלמים לשלטון, הוא החל להצטייר כחלום בלהות אסטרטגי, עד שהחזירה ההפיכה של הגנרל סיסי את החשש ממלחמה בגזרה זו).

[להרחבה על ההבדלים שבין גבול אסטרטגי לגבול משפטי, לחצו כאן]

באשר לעובדה שכל מתקניה החיוניים של ישראל - החשמל, הגז המים, הבסיסים הצבאיים וכל שדות התעופה והנמלים - נמצאים תחת טיווח של טילים מדויקים - היא אמת קשה, שאנו חיים עימה כבר עשור.

אבל, בכל אלה לא נלקחה עובדה אחת בחשבון: העומק האסטרטגי שיש לישראל בים. עומק זה נוצר בעזרת צי הצוללות, שחלק מהם אמור להיות, כל העת, חמוש ולהימצא הרחק בים, ממתינים לרגע שבו יצטרכו להגיב על מתקפת טילים שתחריב תשתיות ומתקנים צבאיים.

אז נכון. זה רק 'חצי  עומק אסטרטגי'. אין בו מרחבים רחבי ידיים - להתיש בהם פולש - ולא שדות תעופה, נמלים אלטרנטיביים או מקום להעביר אליו מתקנים חיוניים.

אבל די בו כדי לשים תג מחיר ברור לגבי ניסיונות לנצל את היעדר העומק האסטרטגי באופן שיסכן את ביטחוננו הלאומי!

[בתמונה: הצוללות מקנות לישראל עומק אסטרטגי בתוך הים, לצורך מכת גומלין על תקיפת מתקנים חיוניים. הצילום: דובר צה"ל]

'אין ארוחות חינם'

המשמעות היא, שאלא אם כן הצליח האויב במתקפת פתע ללכוד את כל צי הצוללות בבסיסו, הוא תמיד צריך לחשוב על המחיר. מדינה שהביטחון הלאומי שלה בסכנה אינה מגלה רחמים כלפי התוקף...

במזרח התיכון שלנו, השורץ חיות טרף, אפילו מעצמה חזקה כאיראן - למודת המלחמה האיומה ההיא (מלחמת איראן-עיראק, הין ה-22 בספטמבר 1980 ל- 20 באוגוסט 1988), שבה כמעט ונפלה בידיו של סדאם חוסיין - יודעת, שאויביה רק מצפים לרגע שבו תיפגע מכה אנושה, על מנת לנצל הזדמנות, להצטרף ולסיים את החשבון...

[לתמונת המקור, לחצו כאן]

[להרחבת המושג 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

One thought on “פנחס יחזקאלי: "לישראל אין שום עומק אסטרטגי". האמנם?

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: מערכת מנהרות כעומק אסטרטגי מערכת מנהרות כעומק אסטרטגי- ד"ר פנחס יחזקאליייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *