ככל שתתפקס תשומת הלב העולמית בהסכם הגרעין עם איראן, חלקים נוספים בו (שהוצנעו ע"י ממשל אובאמה) יזכו לביקורת ציבורית. הדבר יוביל לכך שהממשל הבא של ארה"ב יאלץ לבחון מחדש את תנאי ההסכם, מתוך רצון לצמצם את נזקיו השליליים.
האיראנים - שמרגישים שהם יכולים לגנוב סוסים, בלו שיאונה להם כל רע מצידו של ממשל אובאמה (בניגוד לכל הבטחות הממשל), מנסים למנוע זאת על ידי הכנסת "רעש לבן" למערכת: ב- 16 ביוני 2016, הזהיר דובר הוועדה האיראנית לאנרגיה אטומית קאמאלבנדי, בראיון לסוכנות הידיעות האיראנית פארס: "טהרן מסוגלת להחזיר את מצב תוכנית הגרעין לקדמותו מהר הרבה יותר מהערכת הזמן המערבית".
כיוון שנוסח ההסכם שנחתם בין איראן והמעצמות משאיר דברים לפרשנות הצדדים, ההסכם ניתן לשינוי. שינויו יצריך צורת חשיבה אחרת בבירות המערב.
נשיא חדש בבית הלבן - שלא ימשיך את דרכו של ממשל אובאמה - עשוי להתוות את הדרך. אם ייבחר טראמפ, הוא יימצא באנגלים שותף לדרך; אם תיבחר הילארי מורשת אובאמה תיוותר על כנה.
[הצילום של הילרי קלינטון הועלה לויקיפדיה ע"י מחלקת המדינה, והוא נחלת הכלל; הצילום של דונלד טראמפ הועלה לויקיפדיה ע"י Marc Nozell. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]
לדוגמה: הפרת החלטות מועצת הביטחון על ידי איראן, מספקת את התירוץ האולטימטיבי למערב, לבחינה מחודשת של ההסכם בין איראן למעצמות. הקהילה הבינלאומית, בהובלת ממשל אובאמה, בחרה להסתכל לצד השני ולא לעסוק בכך, למרות ההפרות הבולטות של החלטת מועה"ב מצד איראן.
בוושינגטון הולכת וגוברת הביקורת כנגד ההסכם מצד אלו שרק לפני שנה תמכו בו: ב- 15 ליולי שלחה קבוצה של 15 סנטורים דמוקרטים - בהובלת הסנאטור גארי פיטרס - מכתב לנשיא אובאמה, בו היא מבקשת ממנו להורות לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לפרסם מידע רב יותר כחלק מדו"חות הארגון, לאחר בדיקותיו התקופתיות באיראן.
נכון למועד זה, הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית איננה מפרסמת מידע קריטי, כגון גודל מאגר האורניום המועשר שבידי איראן, מספר הצנטרפוגות המופעלות בידיה, וכדומה. במקום זה, מפרסמת הוועדה את מסקנתה הסופית: האיראנים עומדים בהתחיבותיהם, או שאינם עומדים בהתחיבויותהם. לטענת הסנאטורים מידע נוסף יעזור להבנת המתרחש באיראן והינו חיוני לקיום ההסכם. המסמך המלא זמין כאן - http://www.peters.senate.gov/…/07%2015%2016%20IAEA%20Transp…
והיה ויבוטל ההסכם...
מה באמת יקרה אם יבוטל ההסכם? מה יקרה אם הקונגרס האמריקאי או הממשל הבא ינקוט בצעד שיאלץ (או ישמש תרוץ) לאיראנים לסגת מכל מחייבותיהם?
הגרעין הקשיח של תומכי ההסכם יתארו את הצפוי לקרות בצבעים אפוקליפטיים: איראן תבצע פריצה לפצצה, ותלך בעקבות הדרך שסללה צפון קוריאה. הדבר יוביל למירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, ועשוי להוביל להפעלת רשתות הטרור האיראניות במזרח התיכון ומחוצה לו.
אולם האמת היא שגם אם הצדק עם תומכי ההסכם, הרי שהצעד ישמש לקריעת המסכות המסתירות את המתרחש ממילא מעיני הציבור הרחב. ישנן ראיות אין ספור לכך, שאיראן מעולם לא זנחה את שאיפותיה הגרעיניות. היא פשוט הקפיאה אותן, מבלי להסתיר אפילו את שאיפתה להפוך למעצמה גרעינית לאחר שתחדש את תוכניתה הגרעינית במלואה.
בעוד 10 שנים - לאחר עם פקיעת תוקפן של מרבית ההגבלות המוטלות על תוכניתה הגרעינית של איראן - ימצא עצמו המערב מתמודד עם מדינה חזקה יותר צבאית. יכולת השכנוע של המערב תהיה קטנה יותר וניהול משא ומתן - שמטרתו הקפאה נוספת בתוכנית הגרעין האיראנית - יתחיל מעמדת חיסרון מערבית.
התקווה - שכוחות השוק הגלובליים יהוו אינטגרטור, ויתרמו לשילובה של איראן כשחקן עוצמתי במערכת הכלכלה העולמית -נדמה שמתמוססת, לאור בחינת האירועים בשנה האחרונה:
בגלל מבנה הכוח הפוליטי / כלכלי באיראן, הנשיא רוח'אני איננו מצליח למנף את ההסכם, על מנת לשפר באופן משמעותי את מצבה של החברה האיראנית. כיוון שמשמרות המהפכה הם השולטים הלכה למעשה על חלקים גדולים מהכלכלה האיראנית, הרי שההטבות - הנובעות מהגדלת הסחר עם המערב - משרתות בעיקר את הארגונים המסונפים אליהם. זה גורם לחיזוק מעמדם של השמרנים באיראן, והם מתחזקים מדי יום. הדבר מתבטא באחוזי התמיכה הקטנים של הציבור האיראני בעסקת הגרעין (כפי שדיווח הוושניגטון פוסט ב- 13 ליולי). בסופו של דבר, המתונים - המייצגים את הסקטור הפרטי בכלכלה האיראנית (ונתמכים על ידיו) - יאבדו את כוחם הפוליטי, בין היתר, בגלל מוטת השליטה הכלכלית. הדבר יוביל לחיזוק מעמדם של השמרנים, השולטים גם כך במערכות הממשל האיראניות.
תוצאותיו האפשריות של ההסכם
התוצאה הסבירה ביותר האפשרית של ההסכם בין המעצמות לאיראן בהתבסס על תנאיו מחד ועל טבע המערכת הפוליטית האיראנית, היא:
בטווח הקצר: עיכוב מסוים (מרצון) של רגע הפריצה האיראני, כל זאת תוך מתן זמן לאיראנים להיערך:
- עם טכנולוגיה גרעינית טובה יותר.
- סיום פיתוח תוכנית הטילים הבליסטיים.
- חיזוק העוצמה הצבאית הקונבנציונלית של צבא איראן ומשמרות המהפכה.
- הגדלת מוטת השליטה האיראנית במזרח התיכון, מטהרן ועד לחופי ביירות (שמתבצעת בחסות הרוסים, ובין היתר, בחסות השת"פ הישראלי-רוסי).
- הגדלת יכולת ההשפעה הדיפלומטית האיראנית (עקב הגדלת היכולת הכלכלית והצבאית).
- חיזוק הכלכלה האיראנית ויכולת העמידה החברתית בה.
בטווח הארוך: הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית.
במערכת הפוליטית האמריקאית מתייחסים להסכם הגרעין, כאל ההישג האסטרטגי הגדול ביותר של מדיניות החוץ האמריקאית. ברור לכל מי שמסתכל, שהנשיא אובאמה הצליח לגלגל תפוח האדמה הלוהט הזה אל מעבר לסוף כהונתו. האיראנים - בעזרת הממשל האמריקאי - הצליחו לכפות את רצונם על המערב, שנתן להם ברוב סכלותו את הזמן והכלים לשפר את מצבם ומעמדם, לפני העימות שיגיע.
ב- 93 הימים שנותרו עד הבחירות הבאות לנשיאות בארה"ב, ועם התחדשות הקמפיין לאחר סיומה של האולימפיאדה (ב- 21 לאוגוסט), תחזור עסקת הגרעין עם איראן לככב במערכת הבחירות האמריקאית, במידה זו או אחרת.
האירועים והבריתות - שנוצרו במזרח התיכון במהלך הארבע שנים האחרונות - מחד גיסא; והמשחק הגדול המתרחש בכלל המרחב, שבין ים סין הדרומי לאירופה, מאידך גיסא, ישפיעו על יכולתו של המערב לשנות את ההסכם אל מול איראן. זיהוי נכון של השחקנים השונים במשחק השח, רב המשתתפים, ושל תפקידם בו, הוא תנאי בסיס לפתירת הכאוס העולמי.
הנשיא הבא יאלץ להתמודד עם ההשלכות הללו, משמע, עם מורשת אובאמה...