למה המשטרה בכלל ממליצה על תיקי חקירה?

בין אבגי לנתניהו

[צילום שרה נתניהו: צולם ונוצר על ידי נחום עסיסי (Assis1) ; זכויות יוצרים: CC BY-SA 4.0; צילום משה אבגי: נוצר והועלה על ידי גדי דגון - יחסי ציבור תיאטרון גשר. זכויות יוצרים: CC BY-SA 3.0]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מוקדש לעו"ד פיני פישלר, שמצליח להוכיח לי כל כך הרבה פעמים, לצערי, עד כמה הוא צודק...

פרולוג

בינואר 2016 נתבשרנו כי מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, בוחן את שינוי נוהל חוות-הדעת במשטרה, כדי למנוע פרסומים אודות חקירות. אלשיך שקל לבטל את הנוהג של המלצות על גורל תיקי חקירה המועברים לפרקליטות. עוד נמסר כי פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, מסכימים גם הם עם המפכ"ל, שאין צורך בהמלצות המשטרה בתיקי חקירה המוגשים לפרקליטות (גלובס, 2016).

אבל הפיתוי לצבור נקודות זכות בתקשורת חזק יותר מההחלטות. ההמלצות הללו נותנות למשטרה בולטות תקשורתית, במקרים של חקירות סלבס למשל, וגם במקרים של חקירות פוליטיקאים (זה בעייתי יותר...). כך למשל, ב- 26/5/16 פרסמה המשטרה כי הסתיימה החקירה בעניינו של השחקן, משה אבגי, שחשוד שביצע עבירות מין בנשים שעבדו עמו. בהודעה צוין כי ישנה תשתית ראיתית נגד אבגי בשלושה מקרים בגין עבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית. ההודעה זכתה כמובן לכותרות שיא. שוב המשטרה הייתה בחדשות, בהקשרים 'חיוביים'... (ראו למשל, סניור, 2016).

אבל 'אין ארוחות חינם'... מספר ימים לאחר מכן הגיע תורה של שרה נתניהו. זה כבר סיפור שונה לחלוטין... נקיטת עמדה כנגד בעלי העוצמה הסתיים יותר מידי פעמים בהעפתו של מפכ"ל מכהן:

  • הרצל שפיר, בשל סירובו לחשוף בפני השר הממונה, יוסף בורג, את חומר החקירה נגדו, שכונה, "תיק אפרסק" והועף.
  • יעקב טרנר, טען, כי הועבר מתפקידו כיוון שסרב לדרישת השר הממונה דאז, משה שחל, להחליף את צוות החקירה בפרשת דרעי.
  • כהונתו של אסף חפץ, לא הוארכה על רקע כעסו של השר הממונה דאז, אביגדור קהלני, שלא עודכן על כוונת המשטרה להמליץ בפני הפרקליטות להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, על פרשת 'בר און חברון'.

רק חסר עכשיו למפכ"ל, רוני אלשיך, במעמדו המדרדר, בתוך המשטרה ומחוצה לה: חזית נוספת נגד ראש הממשלה ואשתו... התוצאה: לא המלצה ולא הימנעות מהמלצה... יציר כלאיים... בניגוד צורם למקרה אבגי, מוציאים הודעה, ללא שמו של החשוד העיקרי... המהומה התקשורתית החלה, ובצדק טען עו"ד פיני פישלר כי "ככה זה, כשרוצים להסתיר מסתירים, ולא הכל שווים בפני החוק"... (מעריב, 2016).

מי מעוניין בהמלצות המשטרה?

נסייג מלכתחילה את הדיון: הוא איננו נוגע לתיקים, שבהם נתונה בידי המשטרה הסמכות להגיש כתבי אישום (תיקי חטא ועוון). בתיקים אלה יכולים החוקרים, ללא הפרעה, להגיש את המלצותיהם בפני התובע המשטרתי. שם בדרך כלל גם אין מפגש בעייתי בין המשטרה לפוליטיקה. ענייננו בתיקי החקירה, שבהם ההכרעה בשאלת העמדה לדין נתונה בידי הפרקליטות.

נציין עוד כי הנוהג להמליץ על גורל התיק איננו מתקיים תמיד, והמשטרה מעבירה לפרקליטות לעתים, מטעמיה, תיקי חקירה ללא המלצה. כך היה, למשל, באוגוסט 2007, בעניינה של השרה רוחמה אברהם, בפרשת אגרקסקו (ליס, 2007).

למשטרה מקנה הכלי הזה עוצמה רבה: הן יוקרה ופרסום 'חיובי' מול הציבור והתקשורת; והן מנוף מול הפרקליטות והיועמ"ש, המעוניינים מאוד בתיאום ובסנכרון ההמלצות בהתאם לעמדותיהם. מטבע הדברים, עוצמה זו מנוצלת גם לרעה. פעמים רבות מנצלת אותו המשטרה בחוסר רגישות, כלפי אישי ציבור וכלפי אחרים, כשבדיעבד נמצא כי לא היה בסיס מוצק לקביעותיה, והנוגעים בדבר ניזוקו באופן בלתי הפיך (יצחק, 2002).

הפרקליטות והיועץ המשפטי מעוניינים כאמור בהמלצות המשטרה, כאשר המשטרה פועלת בתיאום ובאינטימיות עימם; ולהפך. כאשר הם נאלצים להתמודד עם המלצות לעומתיות של המשטרה. לכן, היו יועצים משפטיים ופרקליטי מדינה, שסייעו למשטרה להותיר את הנוהג להמליץ בידיהם; והיו שהתנגדו לכך, לפי רמת הקרבה והאינטימיות ביניהם.

דוגמה לשימוש הציבורי - שעושים היועמ"ש והפרקליטות בהמלצות המשטרה - הוא התיק הבעייתי מאוד של פרשת האי היווני, שבו היו מעורבים ראש הממשלה אריאל שרון ומשפחתו. היועץ המשפטי לממשלה ה'טרי' דאז, מני מזוז, עט כמוצא שלל רב על המלצתו של ראש היחב"ל לשעבר, תת ניצב יוחנן דנינו, שאין בתיק ראיות, והסתמך עליה מבחינה ציבורית, על מנת לסגור את התיק.

מי לא מעוניין בהמלצת המשטרה? הפוליטיקאים כמובן. הודעה משטרתית על המלצה להגיש כתב אישום מקשה ומשבשת את הלחצים לסגור תיקים כנגד בכירים (למרות שכאשר הם מצליחים להשפיע על החוקרים, המלצה על היעדר ראיות בתיק היא מנוף מצוין לשכנע את הפרקליטות להרפות מהנחקר.

בהיסטוריה של יחסי המשטרה עם הדרג הפוליטי זכורה התערבותו של השר הממונה, עוזי לנדאו, בסוגיה זו: במאי 2002 הורה השר למשטרה, להפסיק לצרף המלצות בסיכום תיקי חקירה. "ההחלטה אם הראיות מצדיקות העמדה לדין הינה החלטה משפטית לתביעה ולא למשטרה", קבע השר. לדברי לנדאו, במקרים רבים מדי בהם הגישה המשטרה המלצה להעמיד לדין, לא הוגש לבסוף כתב אישום, אך לשמו של האזרח נגרם נזק בלתי הפיך. השר טען כי המטרות שעומדות לנגד עיניו הן שמירה על זכויות הפרט וכבוד האדם והימנעות מהטיה, השפעה ובעיקר מהפעלת לחץ פסיכולוגי על הפרקליטות, על השופטים ועל הציבור. עוד נטען במשרד לביטחון הפנים, כי במשטרה מתנגדים למדיניות החדשה, בעיקר בשל סוגיות של יוקרה (עתי"ם, 2002). אנו יודעים היום, עד כמה צריך לקבל נימוקים יפים בזהירות רבה, כיוון מספרם של הצדיקים וחסידי זכויות האדם, בקרב שני הצדדים, מועט...

סופה של פרשת לנדאו היה, שהמפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי, הצליח - בעצה אחת עם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטין ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל - להעביר את רוע הגזירה.

למה המשטרה בכלל ממליצה על גורל תיקי החקירה?

הסוגיה של המלצות המשטרה בתיקי חקירה מעוררת ויכוח תורתי במדעי המשטרה, והתשובה עליה איננה חד משמעית:

  • מצד אחד נטען, כי המשוב או ההיזון החוזר בין מרכיביה של מערכת מורכבת הוא אחד הכלים החיוניים ביותר לתפקודה. אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. גם המשטרה וגם הפרקליטות נתונות ללחצים - ואף לאיומים - מצד פוליטיקאים בכירים, ושני הגופים רגישים מאוד לדעת הקהל. כיוון שלא תמיד מצליחים פוליטיקאים להשפיע על שני הגופים כמקשה אחת, העובדה שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין והפרקליטות סוגרת, יכולה להוות אינדיקציה לשחיתות שלטונית, שבאה לידי ביטוי בהצלחת הפוליטיקאים לרסן את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה.
  • מהצד האחר, תפקיד המשטרה הוא לחקור ולסכם את חומר החקירה בתיק, אבל לא להמליץ עליו: המשטרה היא גוף חוקר, ובמציאות הישראלית הכל מתערבב. כך למשל, מערך התביעות בידיה, וכך, ביד אחת המשטרה חוקרת וביד השנייה מגישה כתבי אישום, וכך אובד המשוב או ההיזון החוזר, החיוני כל כך לריסון העוצמה בין הגופים במדינה דמוקרטית. לכן, מה ההיגיון להוסיף למשטרה עוצמה, בדמות סמכות להמלצה פומבית על גורל התיק? הרי ממילא הוא לא נתון בידה. יתרה מכך, אם ברובם המכריע של המקרים מיישרת המשטרה עמדות עם הפרקליטות והיועמ"ש, אז מה הטעם בהודעה נפרדת של המשטרה?
כך או כך, דומה שבשל הסערה התקשורתית, הוויכוח הוכרע, ומשטרת ישראל לא תמליץ יותר על תיקי חקירה... לפחות לא בתקופת אלשייך!

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

16 thoughts on “למה המשטרה בכלל ממליצה על תיקי חקירה?

  1. Pingback: על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: מאיר גלבוע: המלצות משטרה בתיקי חקירה - מרכיב חיוני באיזונים הדמוקרטיים - ייצור ידע

  3. לא חיים לנדאו, אלא עוזי לנדאו, ויש עוד כמה הערות חשובות, שמשום מה ההתייחסות לנושאים אלו אינה שלמה כאן:
    פעם נוספת מתעוררים להוראה חדשה ישנה לאסור על החוקרים לצרף המלצות לסיכומי חקירות, שמועברים לתביעה.
    כתיבת המלצות ופרסומן מגבירה את השקיפות, הנדרשת לביקורת ציבורית על רשויות אכיפת החוק, על המקצועיות של החוקרים והתובעים ועל ניקיון כפיהם, הן כשיש התאמה בין המלצות החוקרים והחלטות התביעה ובעיקר אם לאו. המלצה אינה מהווה לחץ על התובע, מאחר שהאחרון אינו מחוייב לה, כי חלוקת הסמכויות בין הרשויות ברורה. תובע שאינו מסוגל להחליט החלטה שונה מהמלצת החוקר – אינו ראוי לשמש בתפקידו.
    טענה ש"החוקרים אינם מבינים בתחום זה" מעידה על אי הבנת תפקיד החוקר. מלבד המיומנויות והידע המקצועיים, עליו להיות בעל ידע משפטי נרחב, שהוא הבסיס לקבלת החלטות באשר למהלכי החקירה ולראיות שעליו לאסוף. מי שאינו בקיא בראיות הנדרשות לשם הגשת כתב אישום, אינו חוקר ראוי לתפקידו.
    הוספת המלצות החוקרים מהווה נדבך חשוב בהפרדת הרשויות, בכך שיש בה תוספת למערכת האיזונים והבלמים הנחוצים לשמירה על חירויות הפרט וזכויותיו ועל טוהר מידות במנגנוני אכיפת החוק, בין הרשות החוקרת ובין הרשות התובעת, אך גם בין הדרג הפוליטי הממונה על המשטרה ובין הדרג החוקר – המבצע. אף שהשר רשאי ליטול סמכויות מעובדי משרדו, הוא אינו רשאי ליטול סמכות בעלת אופי שיפוטי. נראה לי שהמחוקק כיוון דברים אלו גם לסמכויות הקשורות לאכיפת החוק לרבות בתחום החקירות.
    שמירת העצמאות של המשטרה חשובה ביותר להגינות השלטונית ולמאבק הקשה בשחיתות הפושה במנגנון הציבורי, לרבות בדרג הפוליטי.
    העניין הציבורי שיש בתיקים בכלל ובתיקים של בכירים במיוחד מצדיק ליידע את הציבור על החשדות נגדם, כבר בשלבי החקירה הראשונים, קל וחומר על ההמלצות בסיומה, כדי למנוע קנוניה, שהסכנה אורבת לה בתיקים מסוג זה.
    ההמלצה מאפשרת לתובעים לערוך מיון ראשוני של אלפי התיקים, המגיעים אליהם מידי שנה, מבלי להשקיע זמן רב, וכמעט תמיד מיותר, בבדיקת כל הראיות, לשם החלטה על סדר העדיפויות הנכון. השמטת ההמלצות תעמיס עבודה סיזיפית על התובעים הטובעים בעבודה בלאו הכי. הידע של החוקר והתרשמותו האישית הם נתונים חשובים לקבלת החלטות התביעה.
    אין מניעת עבירות, שהיא מתפקידי רשויות האכיפה, ללא הרתעה ואין הרתעה ללא פרסום. פרסום אודות עבירות ועבריינים אף מהווה הגנה על הציבור מפני אלה שעלולים לפגוע בו.
    בהעדר יכולת למנוע הדלפות, רק פרסום רשמי, הכולל מידע נכון ואמין, עשוי להוות משקל נגד להדלפות מזיקות ומגמתיות.
    אין בצירוף המלצות לתיקי חקירה ובפרסומן כדי להעצים את כוחה של המשטרה. נהפוך הוא, יש סכנה שכאשר הרבה המלצות נדחות – כוח המשטרה יורד ודימויה יישחק. לכן, כל המלצה צריכה להיות מושתתת ומבוססת היטב על הראיות. החוקר הממליץ צריך לדעת שעליו יהיה לעמוד מאחורי המלצתו, ולכן זה ידרבן אותו שלא לתת המלצות כלאחר יד.
    פרסום ההמלצות יביא להעמקת החקירה ולזהירות בהמלצות, כדי שאלה לא יעמידו בספק את מקצועיות החוקרים, את יושרם ואת שמם הטוב וכדי לא לפגוע ביוקרת המשטרה כולה.

  4. מישאל עידן:
    "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר"….נבחרי ציבור חייבים לעמוד אל מול הזרקורים לטוב ולרע.חקירות המתנהלות במחשכים מזמינות את הטייחים לעבוד בשקט.בכל מקרה של איש ציבור או חקירה מיוחדת חובה על המשטרה להוציא הודעה מסודרת לציבור דרך אמצעי התקשורת,ההודעה יכולה להיות לקונית ובתנאי שיפורסמו החשדות וההמלצות.לגבי נחיצותן של ההמלצות : במהלך החקירה נאספות עדויות רבות,נתפסים מסמכים,דוחות מעבדה וכו'…בסיום החקירה מסכמים את התיק וממליצים על סמך המימצאים,זו הגדלת ראש של החוקרים.כאשר החומר מגיע לפרקליטות זכותם לשנות החלטות ,ואולי ידיעתם כי למשטרה עמדה משלה עשויה למנוע מהם לסגור תיקים בהנף יד.

  5. ד"ר אבי ברוכמן:
    חייבים לתקן את החוק סעיף 3 לפקודת המשטרה…למחוק את המילים המדברות על העמדה לדין של עבריינים….המשמעות המשטרה תעסוק רק בתפיסת עבריינים ואיסוף ראיות בתיק הפלילי…התביעה תהיה רק בפרקליטות…והמשטרה לא תמליץ על גורל התיק…זה לא תפקידה…

    • ד"ר אבי ברוכמן:
      פיני שינוי החוק משמעותו גם העברת התביעות מהמשטרה לפרקליטות..זה המקום במדינה דמוקרטית..לא יתכן ש 90% מתביעה הפלילית היא של המשטרה.
      לא יתכן שאותה משטרה גם תחקור וגם תעמיד לדין….

  6. ליאת נידם:
    המשטרה לא ממליצה על תיקים!! מזה שנים התיק מועבר לעיון הפרקליטות שהיא זו שמחליטה אם יש בראיות להגיש כתב אישום ובאיזו עבירה. מערכת תביעה היא בעצם אבן הבוחן שבין מערכת האכיפה למערכת השפיטה . כהליך תקין לטעמי , התרעומת על המפכ"ל מיותרת .

    • ליאת נידם:
      מבחינת המשטרה יש תשתית שמאפשרת הבאת החומר בפני התביעה .אם יש די בראיות להעמיד לדין ובאיזו עבירה זו עבודת הפרקליטות. התקשורת מחפשת "חיילים" , למלחמה בנתניהו ועתה הם מנסים להשתמש במשטרה בתיקים הנחקרים. עושה נכון המשטרה שמעבירה את התיקים ללא המלצה. מחר כשפרקליטות תחליט החלטה שאינה מתיישבת עם דעת המשטרה שוב המשטרה תעמוד בכיכר העיר. יש חלוקת תפקידים ויש גם מקומות בהם נדרשים למשנה זהירות וזה לא פוגם במאום בהליך החקירה .

    • ליאת יקרה, זה עדיין לא מסביר מה טעם יצאה המשטרה בהודעת דוברות מפורטת במקרה אבגי ועמומה בנושא נתניהו. למה דברה בכלל? ואם כבר כן, למה בשתי גרסאות שונות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.