לאחר פרישתו מהמשטרה, עמד בראש מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים.
לאחר מכן שימש יועץ מיוחד לענייני שחיתות למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס.
* * *
פעם נוספת מתעוררים להוראה חדשה-ישנה, לאסור על החוקרים לצרף המלצות לסיכומי חקירות, שמועברים לתביעה. כתיבת המלצות ופרסומן מגבירה את השקיפות, הנדרשת לביקורת ציבורית על רשויות אכיפת החוק, על המקצועיות של החוקרים והתובעים ועל ניקיון כפיהם, הן כשיש התאמה בין המלצות החוקרים והחלטות התביעה ובעיקר אם לאו.
המלצה אינה מהווה לחץ על התובע, מאחר שהאחרון אינו מחויב לה, כי חלוקת הסמכויות בין הרשויות ברורה. תובע שאינו מסוגל להחליט החלטה שונה מהמלצת החוקר – אינו ראוי לשמש בתפקידו.
טענה, ש"החוקרים אינם מבינים בתחום זה" מעידה על אי הבנת תפקיד החוקר. מלבד המיומנויות והידע המקצועיים, עליו להיות בעל ידע משפטי נרחב, שהוא הבסיס לקבלת החלטות באשר למהלכי החקירה ולראיות שעליו לאסוף. מי שאינו בקיא בראיות הנדרשות לשם הגשת כתב אישום, אינו חוקר ראוי לתפקידו.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Fanyun H. לאתר flickr]
הוספת המלצות החוקרים מהווה נדבך חשוב בהפרדת הרשויות, בכך שיש בה תוספת למערכת האיזונים והבלמים הנחוצים לשמירה על חירויות הפרט וזכויותיו ועל טוהר מידות במנגנוני אכיפת החוק, בין הרשות החוקרת ובין הרשות התובעת, אך גם בין הדרג הפוליטי הממונה על המשטרה ובין הדרג החוקר – המבצע.
אף שהשר רשאי ליטול סמכויות מעובדי משרדו, הוא אינו רשאי ליטול סמכות בעלת אופי שיפוטי. נראה לי, שהמחוקק כיוון דברים אלו גם לסמכויות הקשורות לאכיפת החוק, לרבות בתחום החקירות.
שמירת העצמאות של המשטרה חשובה ביותר להגינות השלטונית ולמאבק הקשה בשחיתות הפושה במנגנון הציבורי, לרבות בדרג הפוליטי.
העניין הציבורי שיש בתיקים בכלל ובתיקים של בכירים במיוחד מצדיק ליידע את הציבור על החשדות נגדם, כבר בשלבי החקירה הראשונים, קל וחומר על ההמלצות בסיומה, כדי למנוע קנוניה, שהסכנה אורבת לה בתיקים מסוג זה.
ההמלצה המשטרתית מאפשרת לתובעים לערוך מיון ראשוני של אלפי התיקים המגיעים אליהם מידי שנה, מבלי להשקיע זמן רב, וכמעט תמיד מיותר, בבדיקת כל הראיות, לשם החלטה על סדר העדיפויות הנכון. השמטת ההמלצות תעמיס עבודה סיזיפית על התובעים הטובעים בעבודה בלאו הכי.
הידע של החוקר והתרשמותו האישית הם נתונים חשובים לקבלת החלטות התביעה. אין מניעת עבירות, שהיא מתפקידי רשויות האכיפה, ללא הרתעה ואין הרתעה ללא פרסום. פרסום אודות עבירות ועבריינים אף מהווה הגנה על הציבור מפני אלה שעלולים לפגוע בו.
בהעדר יכולת למנוע הדלפות, רק פרסום רשמי, הכולל מידע נכון ואמין, עשוי להוות משקל נגד להדלפות מזיקות ומגמתיות. אין בצירוף המלצות לתיקי חקירה ובפרסומן כדי להעצים את כוחה של המשטרה. נהפוך הוא, יש סכנה, שכאשר הרבה המלצות נדחות – כוח המשטרה יורד ודימויה יישחק. לכן, כל המלצה צריכה להיות מושתתת ומבוססת היטב על הראיות. החוקר הממליץ צריך לדעת שעליו יהיה לעמוד מאחורי המלצתו, ולכן זה ידרבן אותו שלא לתת המלצות כלאחר יד.
פרסום ההמלצות יביא להעמקת החקירה ולזהירות בהמלצות, כדי שאלה לא יעמידו בספק את מקצועיות החוקרים, את יושרם ואת שמם הטוב וכדי לא לפגוע ביוקרת המשטרה כולה.
יש לדעתי סתירה פנימית בכתוב
מצד אחד נאמר שההמלצות לא קובעות
מצד שני כתוב שהם משמשות את התבעיה בקבלת החלטה על סדרי עדיפויות וכו
– נניח שהמשטרה לא ממליצה
כלומר הפרקליטות מראש תשים את התיק בתחתית הערימה , ובאופן מעשי לעולם לא תגיע אליו
למרות שבתהליך המשטרה איננה קובעת
יוצא איפה שלמרות שהמשטרה לא קובעת , בפועל היא התערבה בשיקול הדעת של הפרקליטות