אבי הראל: המשמר הנע בתקופת המאורעות 1939-1936, וסוגיית המשטרה הפרטית

המשמרות הנעים

המשמר הנע או המשמרות הנעים, ה-JSP, שכונתה גם הפלוגה הנודדת או בקיצור הנודדת (ראה מאמרי, הנוטרות והמשטרה הארצישראלית 1936 – 1947), היה זרוע ניידת של משטרת היישובים העבריים, ואולי הבסיס שממנו צמח משמר הגבול של היום. המשמר הוקם בשנת 1936, בימי המאורעות,  ככוח משטרה חוקי באישור שלטונות המנדט, אולם השליטה עליו בפועל הייתה בידי ארגון ההגנה.

עם תחילת המאורעות הופעלו גם יחידות של המשמר הנע, שפעלו קודם לכן ללא אישור; בעמק הירדן בפיקודו של ג'ורה (גיורא שינאן), ובעמק יזרעאל בפיקודו של פרסמן. המצב בירושלים חייב את הקמתה של יחידה דומה, וזו אכן הוקמה בפיקודו של יצחק שדה.

המשמרות הנעים הוקמו למען שתי מטרות עיקריות:

  • להגן על פועלים העובדים באדמות מרוחקות;
  • להגיש עזרה מידית במקרים של התקפות של פורעים ערבים.

אולם בפועל, הפקודות שנתנו לא פרטו את השיטות המיוחדות להגשמת שתי מטרות אלה. ערפל זה, השאיר כר נרחב לתבונתם וליוזמתם של המפקדים בשטח, כיצד להשיג את המטרות האמורות (האם דבר שכזה יכול לקרות במשטרת ישראל כיום?).

הפעלת המשמרות הנעים הייתה מורכבת. המשימות כללו סיורים, מארבים וגם תקיפת בסיסי הפורעים. זו הייתה לחימה יזומה בתנועה מחוץ  לגדר. הבעיה הייתה, כיצד ניתן היה להפעיל לחימה כזו במגבלות של שליטי הוד מלכותה? אופן העבודה היה פגיעה באויב פעיל בלבד, ללא פגיעה באלו המסייעים בידו (סוגיה מבצעית ומוסרית  מעניינית גם כיום – פגיעה רק בפורעים ולא בכלל האוכלוסייה, למרות שהיא משמשת עורף ובסיס יציאה לפורעים). למרות מגבלה מבצעית זו, פעילות המשמרות הנעים רשמה הצלחה מבצעית.

דוגמה בולטת ליוזמה מקומית התרחשה בחודש אוקטובר 1936, עת מונה אליהו בן חור למפקד גוש פתח תקוה. עם בואו לכהן בתפקידו החדש, נברר לו שהיהודים הפסיקו להפעיל את מחצבות "מגדל צדק" שבבעלותם, בגלל המצב הביטחוני ששרר באזור. בן חור השיג מהסוכנות תקציב לחמישה עשר נוטרים. הוא זימן אליו את יצחק שדה, וכך הוקמה יחידה של משמר נע נוסף. לאחר פרק זמן קצר הופעלו המחצבות מחדש, והמחסור בחומרי בנין במרכז הארץ הסתיים. ניסיון מוצלח זה הביא את המפקדים בשטח למחשבה, שיש להקים משמר נע ארצי (האם יש לאמץ דפוס חשיבה זה של אליהו בן חור בהפעלת הסיור כיום?).

דוגמה בולטת נוספת מהתקופה מראה על התארגנות של תושבים נוכח המצב. במושבות באר טוביה ומנחמיה יצאו יהודים מחוץ לגדר כדי למנוע מהפורעים לבצע את זממם. דבר זה נעשה כאמור ביוזמה מקומית.

דוגמה נוספת של יוזמה מקומית מאותה תקופה  שימשה ה"ציפור הכחולה" של המושבה עקרון. התושבים רכשו שם רכב נוסעים רגיל שהוסב לרכב סיור, מבלי שניתן לכך רישיון. המכונית המוסבת נעה בשטח, בשדות, בפרדסים ובמקומות נוספים המועדים לפורענות, כדי לגלות את התארגנות האויב, קודם צאתו לפעילות רצחנית. אם תרצו, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הופעל שיטור פרטי בישראל.

כיום, כשהתושבים אינם מקבלים את השירות המגיע להם לפי דעתם, יש ערך ללקח הזה של "בציפור הכחולה" בעקרון: גוף שלא ישכיל לעבוד על פי צרכי האוכלוסייה אותה הוא משרת, אחת דינו להתנוון, להפוך ללא רלוונטי, ולהיות מוחלף בבוא העת במודל אלטרנטיבי, האפקטיבי ממנו.

הטנדר נוסע

שיר שנכתב על המשמר הנע, בשנת 1939 (מלים: יעקב אורלנד, לחן: משה וילנסקי)

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ,

מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ –

הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל,

הַטֶּנְדֶּר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

הַטֶּנְדֶּר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר,

לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר.

אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –

הַטֶּנְדֶּר, אַל תַּעֲצֹר!

מקורות

  • תולדות משטרת ישראל, שלב המסד, כרך א', יח' היסטוריה של מ"י, 2004, עמ' 85 – 110
  • קרל זינגר, ראיון אישי. 2008. זינגר היה שוטר באותה תקופה במשטרת המנדט, והיה עד ראייה למתרחש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.