גרשון הכהן: מה למדנו ממלחמת יום כיפור?

[בתצלום: גשר מצרי על תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתצלום: גשר מצרי על תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. התמונה היא נחלת הכלל]

מלחמת יום כיפור הותירה מאחוריה שאלות רבות בלתי פתורות: האם הכשל המודיעיני, לתת התרעה בזמן, היה הבעיה המרכזית של אותה מלחמה? האם הפתעה כזו יכולה להתרחש שוב? איזה לקחים יכול המודיעין להפיק ממנה? ונאמר שהיה המודיעין נותן, בזמן, את היום והשעה למתקפה. כיצד היו אז משתנים פני המערכה? האלוף גרשון הכהן משיב על השאלות הללו אחת לאחת...

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

מלחמת יום הכיפורים הותירה מאחוריה שאלות רבות בלתי פתורות:

  • האם הכשל המודיעיני, לתת התרעה בזמן, היה הבעיה המרכזית של אותה מלחמה?
  • האם הפתעה כזו יכולה להתרחש שוב?
  • איזה לקחים יכול המודיעין להפיק ממנה?
  • ונאמר שהיה המודיעין נותן, בזמן, את היום והשעה למתקפה. כיצד היו אז משתנים פני המערכה?

אנסה להשיב על השאלות הללו, אחת לאחת:

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התרעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הפתעה', לחצו כאן]

[בתמונה: הווריאציה המצרית לתמונה המפורסמת של הצלם ג'ו רוזנטל באיוו ג'ימה, במלחמת העולם השנייה. מי ניצח בעצם? מקור התמונה: התקשורת המצרית]

[בתמונה: הווריאציה המצרית לתמונה המפורסמת של הצלם ג'ו רוזנטל באיוו ג'ימה, במלחמת העולם השנייה. מי ניצח בעצם? מקור התמונה: התקשורת המצרית]

האם הכשל המודיעיני, לתת התרעה בזמן, היה הבעיה המרכזית של אותה מלחמה?

חד משמעית לא. הבעיה העיקרית של המלחמה הייתה, שההפתעה המצרית והסורית גררו את המצביאות הישראלית לכאוס, ממנו הצליחה להתאושש בפרק זמן סביר יחסית. זאת, בזכות יכולת ההתאוששות של הכוחות בשטח, שהחזירו לה את ביטחונה העצמי. הכאוס הזה גרם לכך שנוצרו משבר פיקודי ואבדן אמון. הטנקיסטים של אמנון רשף יכלו לפנות את לוחמי המוצבים. הם קיבלו הנחייה להשאירם במקומם, ולכן, נהרגו או נפלו בשבי. זה הביא לספקנות גוברת של הדרג הזוטר לגבי הדרג הבכיר. הטנקיסטים הבינו, שמי שנותן פקודות לא מחובר, ואיננו מבין את עוצמת האויב.

במערכת צבאית היררכית, תפיסת המלחמה של פיקוד ושליטה היא תפיסה של פס יצור: למעלה מחליטים ולמטה מבצעים. אבל, יש מצבים שהלוחמים בחזית חווים משהו, שהוא חדש לדרג הפוקד. לכן, הבכיר יהיה לעולם תלוי בידע המתהווה בחזית. הוא יכול להיות רלוונטי רק אם הוא מבין, שהחיילים יודעים משהו שהוא לא. הוא חייב לגרום לחיילים להבין, שהם נושאים באחריות להבנה מה קורה, ולא לדבוק באשליה שהפיקוד יודע הכל. אחרת, כשאשליה זו מתנפצת, כל מערכת הפיקוד קורסת.

הבעיה היא, שזה מנוגד לחלוטין לאופייה של מערכת היררכית, שרגילה ש"השכל למעלה", במעלה הדרגות.

[להרחבת המושג: כאוס, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התאוששות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן]

[בתמונה: כוחות שריון ישראלי במלחמת יום כיפור. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: כוחות שריון ישראלי במלחמת יום כיפור. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

האם הפתעה כזו יכולה להתרחש שוב?

[בתמונה: כריכת ספרם של עפרון רזי ופנחס יחזקאלי: העולם איננו ליניארי. תורת המערכות המורכבות,. שראה אור בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור, ב- 2007]

חד משמעית כן! נוח לנו לחשוב, שחוסר ההבנה - עד לשלבים מאוחרים - שלפנינו מלחמה, היא כשל נקודתי של אנשים שחטאו, התרשלו וזלזלו בעבודתם, ואם רק היו מבצעים עוד פעולה עוד שתיים כמות שצריך, הכל היה בסדר... אבל, זוהי חשיבה ליניארית ומכנית, והעולם איננו ליניארי (ראו כריכת הספר משמאל).

[בתמונה: כריכת ספרם של עפרון רזי ופנחס יחזקאלי: העולם איננו ליניארי. תורת המערכות המורכבות, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור, ב- 2007. להורדת גרסה מוקדמת, חינמית, של הספר, לחצו כאן: the_world_isnt_linear]

לעולם ייווצר פער בין המידע הקיים בידינו לבין היכולת לפרש בעזרתו את המציאות באופן מערכתי. ההבנה האסטרטגית מה רוצה האויב איננה תהליך של בניית פאזל. היא אירוע פרשני, הדורש מיומנות אחרת. כך היה גם לגבי מערך טילי הסאגר במלחמת יום כיפור. המודיעין ידע לתאר איך הם נראים ואיך להפעילם. אבל, להבין את המשמעות שתהיה להם בשדה המערכה זה כבר סיפור אחר...

שתי דוגמאות נוספות הן הכור האיראני ומערך מנהרות החמאס: המודיעין יכול לתת מידע מדויק על עובי הבטון בכור באיראן. אבל שאלות - כמו, למה הם צריכים כור ואיזה שימוש יעשו בו זו - הן מסוג שונה לחלוטין! כך גם לגבי המנהרות בעזה: המודיעין ידע שיש מנהרות ואת ההיבטים הטכניים לגביהן. אבל, הוא לא הבין את משמעות המערכתית שלהן!

בתחום הזה של ניבוי והבנת משמעויות מתוך המידע, המומחה הטוב ביותר רק יורה חץ לתוך מרחב של אי וודאות. העתיד תמיד יכול להפתיע, כך שהפתעות נוסח מלחמת יום הכיפורים בהחלט עלולות להתרחש שוב.

[להורדת גרסה מוקדמת של הספר: 'העולם איננו ליניארי', לחצו כאן: the_world_isnt_linear[להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'חוסר ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מידע', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

[בתמונה: התייעצות עם הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר (דדו), באום חשיבה, במלחמת יום הכיפורים.... התמונה: דובר צה"ל]

[בתמונה: התייעצות עם הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר (דדו), באום חשיבה, במלחמת יום הכיפורים.... התמונה: דובר צה"ל]

נאמר, שהיה המודיעין נותן בזמן את היום והשעה למתקפה. כיצד היו משתנים אז פני המערכה?

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: "בנקודת הכובד. מצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים" של האלוף יעקב (ג'קי) אבן ושמחה מעוז, שרא אור בהוצאת מודן ומערכות ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הם בוודאי היו משתנים, אבל לא בהכרח בכיוון הנכון...  גם אם היה לנו את המודיעין המושלם, שיודע אם יש מלחמה ומתי, זה לא היה עוזר, כי הצבא הישראלי לא היו ערוך נכון כדי להתמודד בהצלחה עם שיטת הלוחמה המצרית!

כדאי לשים לב לקביעתו של האלוף ג'קי אבן בספר שלו ושל שמחה מעוז "בנקודת הכובד" (ראו כריכה משמאל):

אבן גורס שהיה זה נס שכל הכוחות לא רוכזו בסיני לקראת המלחמה, כי הם היו מתרסקים במהלך הפתיחה, ואז לא היו נותרים כוחות למתקפות הנגד.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: "בנקודת הכובד. מצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים" של האלוף יעקב (ג'קי) אבן ושמחה מעוז, שרא אור בהוצאת מודן ומערכות ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

במערכות מורכבות מתרחשים דברים טובים, פעמים רבות, מהסיבות הלא נכונות. דווקא ה"כשל" המודיעיני לפני המלחמה - שמנע את גיוס המילואים בזמן - הציל את הכוחות הישראליים מהשמדה, אפשר להם להיבנות בבטחה יחסית, ו"להפוך", בבוא העת, "את הקערה על פיה".

.

[בתמונה: T-62 סורי מהדיוויזיה הראשונה שננטש על רכס אורטל. ברקע תל שיפון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ארכיון היסטורי "אגד". קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

[בתמונה: T-62 סורי מהדיוויזיה הראשונה שננטש על רכס אורטל. ברקע תל שיפון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ארכיון היסטורי "אגד". קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

איזה לקחים יכול המודיעין להפיק ממלחמת יום הכיפורים?

המודיעין חייב להבין שני לקחים עיקריים:

הלקח האחד הוא, שעליונות טכנולוגית בהשגת מידע אינה חזות הכל:

לא די בחומרים הטובים שאנו משיגים בעזרת הטכנולוגיה. לא ניתן ללמוד את האויב, בלי להתחכך בו, לדבר אתו ולהתנסות בהתהוות החדשה שהוא מייצר! הנה חזרנו למודיעין של הפלמ"ח שיצר מידע מתוך דיבור והתנסות.

יתרה מכך. קיימות השפעות גומלין בינינו לבין האויב במהלך הלחימה. בפעולותינו אנחנו מעצבים אותו, והוא אותנו. את ההשפעות הללו צריך להבין בזמן התרחשותן, והן תתרחשנה לעולם במקום שבו נוצר החיכוך, קרי - בשטח!

ושוב, התובנה הזו קשה לעיכול למערכת צבאית היררכית, הרגילה לחשוב במונחים של "התבונה למעלה, היכן שמתרכזות הדרגות!".

הלקח השני הוא שלא די במידע ובשאלה אם תפרוץ מלחמה:

המודיעין צריך גם להכין את הכוח באופן נכון להיגיון, לצורת הלחימה ולנחישות הפעולה של האויב.

[בתמונה: בחפ"ק במלחמת יום הכיפורים... התמונה באדיבות ארכיון צה"ל]

[בתמונה: בחפ"ק במלחמת יום הכיפורים... התמונה באדיבות ארכיון צה"ל]

לסיכום, ניצחנו?

ניצחון הוא השגת מטרות המלחמה. מטרות ישראל, כפי שהוגדרו על ידי הדרג המדיני היו שמירת הסטטוס קוו ומניעת הישג מהאויב. זה לא קרה.

אבל מה שקרה היה נס. ממצב של כאוס ואבדן דרך התאוששו הלוחמים, חיזקו את מפקדיהם, ועם ישראל זכה לישועה...

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

[בתמונה: מלחמת יום כיפור. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: מלחמת יום כיפור. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

 

31 thoughts on “גרשון הכהן: מה למדנו ממלחמת יום כיפור?

  1. אני מתקשה להאמין שהאלוף הכהן עדיין טוען שהייתה "הפתעה". כמי שהיה שם באותם רגעים, אני מעידש המט"כל ידע בוודאות מוחלטת! לפחות 30 שעות קודם לשעת ה-" ש" על הההתקפה המתוכננת ליום שבת שעה 1400 – לא בסבירות נמוכה ולא בטיח- אלא באופן מוחלט! שלא לדבר על נתוני מודעין ברורים מרמת השדה שהעידו על -פעילות אויב חריגה למלחמה, אך ביטלו אותם כלאחר יד…
    אילו צהל היה פועל לגיוס מידי של המילואים ומפעיל את חיל האוויר למתקפת- מנע כפי שמפקד יחי"א כבר הסיע את המטוסים על
    המסלול -אלא שבפקודת משה דיין השיבו אותם לדירים..- פני המלחמה היו בוודאות נראים אחרת.
    באותם ימים "ההפתעה" שלי היתה הטענה להפתעה שלא היתה אלא כיסוי תחת למחדל המדיני והצבאי החמור ביותר של צהל. עד שלמדתי את האירועים בקפידה.
    קיסינגר ידע על המלחמה שבועות קודם ובשיחות עם גולדה הפציר בה שלא לפתוח במלחמת- מנע , אדרבא- לאפשר למצרים להשיג הישג צבאי כול שהוא, שכן השבת הכבוד האבוד המצרי לאחר שניגף קשות במלחמת ששת הימים -לא מאפשר לו להיכנס למו"מ עם ישראל. יותר מכך, גם הזהיר את גולדה שעם ישראל תירה את הכדור הראשון- ארהב תמנע ממנה כל סיוע צבאי
    במקביל- היה זה דיין שהיה שותף ל"מזימה" שהבטיח שניתן לעמוד בתנאי קיסינגר שכן "הסדיר יבלום" ואחר כך נכה בהם (ראה ספרו של האלוף עמנואל סאקל)
    עד כאן ניחא- נניח שדדו קיבל את הגזירה להימנע ממתקפת – מנע וגיוס המילואים- אפילו הכחות שכבר היו בקו- לא נכנסו לכוננות, כאשר תכנית "שובך יונים" לא מומשה (לעבות את קו ברלב- אחר כך עוד היו שהאשימו את ברלב בכישלון הקו..), וחילי המילואים של החטיבה הירושלמית שיחקו ששבש בגופיות על גדות התעלה, ובחרמון היתה אתנחתא, ואלוף פיקוד הדרום גורודיש בכלל "נעלם" אי שם בחדר עלום בתל אביב, מחסני החירום היו במצב נוראי, ואילמלי כמה מפקדים שלקחו על עצמם את אחריות לגייס ולקדם מילואים, וכמובן ההקרבה העילאית של הלוחמים ברמת השטח- אנה היינו באים, ועל אי המוכנות והתיפקוד הבעייתי במלחמה- שילם דדו על כך במישרתו- ובצדק !
    לקח זמן עד שהציבור לא היה מוכן לאפשר לוועדת החקירה לפטור את הדרג המדיני בלא כלום- וגרם להתפטרותה של גולדה והסתלקותו של משה דיין כאחראים הישירים לחרפה.

    הלקח- אף פעם לא ליפול בפח הבטחות "יהי בסדר", להקדים תרופה למכה גם במחיר "גינוי" על כך שירינו ראשונה.. כי בכול מקרה יגנו אותנו. הטעויות של גולדה ומשה דיין עלו לנו בקרוב לשלושת אלפים חללים, כ 12 אלף פצועים וטראומה לדורות כי מאז לא ניצחנו באף עימות עם האויב, אבד גורם ההרתעה לצמיתות. הנזק הוא בל יתואר

  2. הכהן עולה על שורש הבעיה, אך שוגה בהבנת הלקחים. להגנתו, זוהי שגיאה נפוצה: במקום לשאול "למה ניצחנו?", הוא בודק "למה לא ניצחנו מהר מספיק?".

    התשובה לשאלה פשוטה: הדרג הלוחם הזוטר, עד רמת הגדוד (במיוחד בחיל השריון) תפקד באופן עילאי וכיפר על כשלון המודיעין ושגיאות הפיקוד הבכיר. תוצאות קרבות הבלימה ברמת הגולן מוכיחות את הפער האיכותי הבלתי נתפס שהיה בין חיילי צה"ל לאויב – כאשר לאויב יתרון מספרי (וגם טכנולוגי מסוים) שאמור היה לאפשר ניצחון מוחץ. ססמת חיל השריון, "האדם שבטנק ינצח", הוגשמה הלכה למעשה באלפי קרבות-משנה בסיני, בגולן ובאפריקה.

    הבעיה היא, שצה"ל שכח את הלקח הזה, ומזניח בעקביות את הכשרתם וכשירותם של חיייליו ומפקדיו הזוטרים. ולכן בלבנון השניה נחשפנו למצב שבו צה"ל הגדול נכשל בביצוע מה שהיה (בנדיבות רבה לאויב) קרב הבקעה אל מול כוח אוגדתי קל.

    • Pnina Fss:
      שה"קונצפציה" ממשיכה לנצח. הפעם זו קנצפציה של רציונליות ואירגון, שהכותב מאמין בה, מול הכאוס, הפופוליזם והחשיבה הלא רציונלית שמציפים את המדינה כדבר שבשגרה, ודוקא בהתקרב המלחמה, יעלמו לטובת הקונצפציה שמנחה את עולמו של הכותב.
      לוולטר היה ספר שלם שעסק בזה [קנדיד], רק שמתיחסים אליו בתור בדיחה משעממת.

  3. Eli Miron:
    "הלקח השני הוא שלא די במידע ובשאלה אם תפרוץ מלחמה: המודיעין צריך גם להכין את הכוח באופן נכון להיגיון, לצורת הלחימה ולנחישות הפעולה של האויב."
    1. זה לקח מוזר כי הוא ברור מאליו – אם הכח לא בנוי בצורה שמאפשרת תגובה הולמת למודיעין הכי טוב אזי הכישלון מובטח מראש.
    2. הכנת הכח צריכה להתבצע על ידי הפיקוד על סמך המודיעין ולא על ידי המודיעין.

    • היום בונים בעיקר כח ליעדים מעבר לגבול אירן הזבאלה חמאס ולא חושבים על כח קרקעי של מאות אלפים שיפרצו את הגבולות מבחוץ ומבפנים אפילו ללא נשק
      אז כל הצוללות והאפ 35 של ביבי לא יעזרו

  4. Yair D. Gramse:
    הדרג המדיני ידע בוודאות כמעט מלאה שהמלחמה בפתח. הדרג המדיני בחר בתסריט הפחות סביר שמלחמה כזו לא תפרוץ והתעלם מהאפשרות הסבירה יותר. זו תמצית החטא של מדיניותה הפסיבית של גולדה, שאת מחירה שילם דור שלם.

  5. אריאל דר:
    1. המדיניות הישראלית, היא שהביאה את המלחמה.
    המדיניות היתה, לשמור על סטטוס קוו עד שהערבים יתרגלו לכך שישראל שולטת על כל שכבשה במלחמת ששת הימים.
    מלחמת ההתשה היתה אמורה ללמד את ההנהגה שזה לא יקרה. סימולציה שהוכנה ברשות השידור הראתה שהמצרים לא יסכימו למשחק הזה ויטרפו את הקלפים, אז הסימולציה לא שודרה.
    2. למרות פחדי ההנהגה הישראלית (במיוחד דיין) היעד הצבאי המצרי היה מוגבל: לכבוש את הגדה המזרחית של התעלה ולהתבצר בה, לצורך המרצת מהלך מדיני. את זה סאדאת לא סיפר לסורים, שרצו הרבה יותר. (ולכן גם נאלץ סאדאת לתקוף מעבר לקו הראשון שלו, ואכן, כפי שחשש, חטף מכה – אבל זו לא פגעה ביעד האסטרטגי שלו).
    3. ואשר למודיעין: המודיעין, כמו ברוסיה ובארה"ב של 1941, ראה מה שההנהגה רצתה לראות. אנושי לגמרי. אנשי צבא שראו מציאות – הושתקו או הוגבלו.

  6. Pnina Fss:
    מרענן לקרא גותב אינטליגנטי כזה. מצד שני – מפתיע ומדאיג שהוא לא ער לגידול הטמטום והאי רציונליות בארצנו מאז המלחמה ההיא, גם וביחוד, בשורות הצבא..
    לא הכל יתנהל בצורה רציונלית, כשמינויים מתבצעים לפי מציאת חן בעיני השליטים ומוטים לכיוון הרבנים המשפיעים על שיקול הדעת.

    • פנינה:
      ואיך מתגברים על הטמטום והאי ראציונליות? הרי אין ניתוח להחלפת מוח ואינטליגנציה מלאכותית – אללה היסטור.
      מנסיוני, התרופה הכי טובה היא מפגשים עם המציאות. בזמנו היתה בצה"ל בעיה של תאונות רכב עקב פזיזות נהגים. מישהו חכם ארגן לנהגים, בתור תרופה למכה, סבב ביקורים בבתי חולים בהם מאושפזים פצועי התאונות.
      מציעה לערוך בפו"מ סבבים בבתי הנפגעים והמתים. שיפחדו. שייכנס להם לראש. שידברו עם מי שלמדו על בשרם, לשם איזון ההורמונים המשתוללים במיוחד בעת סכנה. ושירדו לבדוק בשטח אישית את הדברים, לא רק לסמוך על הצגות תכלית מהכפופים.

  7. Alex Nachumson:
    מערכת היררכית מטבעה נועדה למנוע את פערי הידע בין דרגי השדה לפיקוד הבכיר.
    המרחב בין החיילים בחזית לבין המטה הכללי רווי בדרגים.
    המ"פאים אמורים לדעת את מה שהמ"מ שלהם יודעים וכך גם המח"טים את מה שהמג"דים והמ"פאים ואם קיימים פערי ידע הם נובעים מנתק בשרשרת הפיקוד ולא מעצם המבנה שלה.
    בנוסף לכך התחושה של "החיילים" שהפיקוד הבכיר מנותק היא מובנת מאחר ואינם נחשפים למכלול השיקולים ולפרספקטיבה הרחבה של הפיקוד הבכיר.

  8. אלכס נחומסון כתב בפייסבוק:
    פיני התמונה הרבה יותר מורכבת וההתפתחויות האפשריות לא מוגבלות לסצנריו בודד כנ"ל. המודיעין זו לא נבואה.אלו נתונים שארוזים בהערכה. לפריסה של צבא מול אופציות יש משמעויות מבצעיות,כלכליות ופוליטיות. מישהו צריך לקבל מודיעין ואחר כך לקבל החלטות. בדיעבד כולנו חכמים. אם זעירא לא היה ננעל על סבירות נמוכה למלחמה וסבירות גבוהה לתרגיל ומורה להפעיל את "האמצעים המיוחדים" כנדרש, ההחלטות היו כנראה אחרות והמערכה בהתאם. באשר לספיגת הסאגרים, אני בטוח שלא היו מקיימים מתקפת לוויתנים עד לשחיקה מוחלטת אלא מוצאים דרך להתמודד עם האיום כך שפריסה נכונה (ולא ריכוז דווקא) של כוחות היתה מועילה בהמשך… אני קורא אובססיבי של מה שנכתב על 73.לא מסכים עם ג'קי אבן.

  9. שלמה אנג'ל כתב בפייסבוק:
    עוד 50 שנה יפתח המידע לציבור ואז!!!
    תבין יותר שמכרו אותנו עבור שלום …
    השמאל הישראלי שמושך אותנו אליי תהום

  10. איציק ארגמן כתב בפייסבוק:
    שאלה; האם השלום הקר הזה עם מצרים מצדיק את ההסכם המשולש ארה"ב -ישראל – מצרים, ואת אלפי הקורבנות במלחמת יום כיפור ???????????????

    • קובי פוקס השיב בפייסבוק:
      השלום לא קשור.
      מה שבגין נתן ב 78, אחרי 3000 הרוגים ועוד פצועים ואובדן הרתעה, סאדאת הציע לגולדה ודיין ב 1972 בלי כל זה…

    • האם הישיגי מלחמת יום כיפור במושגים של חזרה לגבול 48 והסכם שלום עם מצריים- מצידיקים את קורבן החללים והפצועים? שאלה חשובה ביותר:
      ההיבט החיובי : מצרים כמדינת מפתח בעולם הערבי היא הראשונה ששברה טאבו וחתמה על הסכם שלום עם האויב הציוני, הישג שרק דובאיי ובחריין יכולים לגרד אותו , ועל כך שילם סאאדת בחייו והוא ידע שזה יקרה לו (אמיץ),
      לבטח הסכם השלום עם ירדן לא היה מתרחש אילמלי השלום עם מצריים- וניתן להניח שגם הסכמי דובאיי לא היו יוצאים אל הפועל אלמלי התקדים של סאאדת

      ההיבט השלילי: לא מדובר ב"שלום"- אלא במקרה הטוב על מצב "אי לוחמה", ומה שהחזיק אותו בחיים היה מענק שנתי של 2 מיליארד דולר לצבא המצרי שישראל התחננה שארה"ב לא תפסיק אותו (שאובמה שקל את האפשרות הזו כי אסיסי לא עלה לשלטוון באופן " דמוקרטיי" בהשוואה לאחים המוסלמים…)
      מלבד זה לא היה כול זכר לאף סעיף בהסכם וגם מקומו של השגריר הישראלי כמועמד תדיר ללינץ- לא היה שווה את המאמץ. במצרים קיימת אנטישמיות המתחרה בזו של גבלס, מכוונת מהממשל שיזמה החלטות אנטי ישראליות באו"ם – יותר מכול מדינה שונאת ישראל אחרת.
      בינתיים- למזלנו יש את אסיסי שונא "האחים המוסלמים" שאילו לא היה מחליף את מוחמד מורסי כבר מזמן היתה השגרירות הישראלית עולה בלהבות.
      בתקופה האחרונה אנו עדים לניצול ההיתרים שישראל נתנה להכנסת צבא מצרי לסיני המפורזת ואין סיכוי בעולם שמישהו יוציא אותם, כמו כן פריסת מתקנים צבאיים והתקנת עשרות גשרים ומעבירים מעל ומתחת לתעלה מסוגלים לשנע אוגדות משוריינות תוך שעות ללב סיני. בשביל מה מצריים צריכה את המהלך הזה? לא דאעש .. זהירות!!

      לסיכום: למרות כול השלילי- פריצת הדרך עם "השלום" המצרי שהביא לתוצאה של היום= שווה
      יחד עם זאת- יש לפקוח עין היטב על כוונות הצבא המצרי ואפילו להעיז לדבר על חזרה לפירוז סיני- לא להתבייש..

  11. קובי פוקס כתב בפייסבוק:
    דיין עשה את השם שלו דוקא מסירוב פקודה של אלוף שמחוני ב 1956. דיין רצה שהמפקדים יבואו מאחור ושמחוני רץ קדימה והנחיל את ה- "אחרי". סירוב פקודה שניצח את מלחמת קדש והנחיל תו"ל מאז ועד היום. נגד הנחיות דיין.
    העיקר שועדת הכסת"ח אגרנט זיכתה את האשם העיקרי. מאז לא מאמין בועדות חקירה.

  12. קובי פוקס כתב בפייסבוק:
    וגם חיל האויר פישל. במלחמת ההתשה לא הסתדר עם הטילים ולא נערך להם אח"כ, וסבל מהם קשות במלחמה. חלק מהיהירות אחרי הניצחון הקל באויר ב 1967.

  13. קובי פוקס כתב בפייסבוק:
    שלא יספרו לכם סיפורים. לא היתה הפתעה, גיין וגולדה רצו שהערבים יפתחו באש, לא רצו לתת תירוץ כמו גיוס מילואים. ב 25/09, 10 ימים בטרם, חוסיין בא לתל אביב ומסר לשני הכישלונות הנ"ל שתהיה מלחמה, ב 4/10, יומיים בטרם, הרוסים הוציאו כל משפחות הדיפלומטים, סימן ברור למלחמה בימים קרובים, גם בשבת כיפור ב 4:00 כשדיין הסכים שהיום מלחמה, סירב למכת מנע, סירב לגיוס מלא, חשב שתתחיל ב 18:00, אפשר לחשוב ש 4 שעות הן זמן לגיוס מלא, וחשב שכוח שריון סדיר יעצור את כל שריון האויב, ביחס 3 ל 100. אין מצב. דיין הוביל את הכישלון בעין פקוחה לרווחה, בשחצנות ובאי הבנה.

  14. ישראל פטשניק כתב בפייסבוק:
    קונספציות, אי שקיפות, אי זרימת מידע, הרארכיה מחשבתית, העדר devil advocat. סיכונים לא מחושבים. יהירות.
    כשאתה רואה ומקשיב לסרט המצ"ב אתה מזדעזע ממה שקרה , ויותר מכך מזה שכנראה לו למדנו את הלקחים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4702826,00.html

  15. אריאל דר כתב בפייסבוק:
    הבעיה היתה ברצון לפרש את המודיעין כמתאים לתמונה אותה רצו הפוליטיקאים (סטטוס קוו עד שהערבים ישלימו עם ארץ ישראל השלמה) במקום להבין את המודיעין כסותר את תמונת המצב הרצויה.
    כרגיל, היכולת האינסופית להתעלם מן המציאות הלא נוחה.
    הערכת המודיעין ערב המלחמה היתה שהמצרים מכינים תמרון.
    אמנם הסורים מכינים מלחמה – אבל הרי הם לא יצאו בלי המצרים, וכבר סיכמנו שהמצרים לא יותאים למלחמה אלא לתמרון. אז לא תהיה מלחמה.

  16. אלכס נחומסון כתב בפייסבוק:
    לא הבנתי את הנימוקים של הכהן למה הכשל המודיעיני לא היה הבעיה המרכזית במלחמה.נכון שבשלבים הראשונים של המלחמה היה כאוס במצביאות הישראלית אבל הוא נבע כתוצאה לכשל המודיעיני שלא אפשר להם להערך כראוי ובאשר לנתק בין הדרג הבכיר לזוטר בשטח – לא היה כל נתק. המידע זרם בכל ערוצי הקשר מהחפ"שים במוצבים והמג"דים בזירות הלוחמה באופן שוטף ותמונת הקרב הייתה ברורה לכולם.

    • אלכס, משתי סיבות עיקריות: האחת, כי ראש אמ"ן איננו נביא. הוא יכול לומר לדרג המחליט שהאויב יכול תוך דקות, במצב הפריסה שלו, לפתוח במלחמה. כל היתר הוא בגדר נבואה, וכזכור, אין מומחים לעתיד. מזכיר לך שבאפריל 1973 סאדאת דחה את מועד ההתקפה. אתה יכול להיכנס לראש שלו? והסיבה השניה: כיוון שצה"ל לא הבין את המשמעות המערכתית של הפתעה אסטרטגית, ואת התפקיד המערכתי של הסאגר, כמעט כל מה שניסה לבלום את הגל הראשון של המתקפה הושמד. לכן, אם המילואים היו כבר ערוכים בסיני, הם היו חוטפים את הגל הראשון, ולא היו נשארים כוחות למתקפות נגד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *