[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Subjective Library לאתר flickr]
[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]
ההתרחשויות בזירה הפוליטית על "התרגילים המסריחים" מימין ומשמאל, ההוצאה המיותרת של שני מיליון ₪ על בחירות בטרם עת, כשהכלכלה מקרטעת, התמיכה הבינלאומית קורסת והשטחים גועשים – כל אלה גורמים לרבים לקונן על קריסת התקווה ליצור באצת "פוליטיקה אחרת".
אבל "פוליטיקה אחרת" היא אוטופיה, בדיוק כמו "שלום עולמי" או "יחסים משפחתיים אידיאליים" או "בריא לתמיד".
מדוע כרכתי את כל אלה יחד? משום שכולם "מערכות מורכבות". מערכות אלו הן, מעצם טיבן, זירת מאבק מתמיד על עוצמה.
מרכיבי המערכת מחלקים ביניהם את נכסיה לפי חלוקת העוצמה ביניהם, בדרך של מאבק (למשל, כמו היררכיה בין אחים וזכויות היתר הנלוות ממנה). מאזן העוצמה הוא דינמי: משמע, בעלי העוצמה מתחלפים לאורך זמן, ברצף קבוע של סדרת פעולות להשגת עוצמה נוספת ולביסוסה; נקודת שיא; הידרדרות והיפוך. זו הסיבה שהמאבק הוא מתמיד, עם הפסקות זמניות (תמיד זמניות) של שקט.
מה מביא למאבק ומתי שורר שקט? לצורך כך נגדיר שני מושגים:
פוטנציאל העוצמה של גורם המערכת הוא סך העוצמה שגורם מסוים יכול למקסם.
העוצמה בפועל היא יכולתו / רצונו של אותו גורם לעשות בעוצמה שימוש תחת האילוצים המופעלים עליו.
הדחף הבלתי נשלט, לעתים, למקסם את העוצמה בפועל, מביא למאבקים בתוך מערכות מורכבות, גם אם הם פוגעים אנושות במערכת האם עצמה:
- לכן גידול סרטני – שגדל בגוף, בעוד התאים הבריאים הולכים ומידלדלים – רק יאיץ את התפתחותו על חשבון התאים האחרים, עד שיביא את הקץ על עצמו ועל הגוף המשכן אותו.
- לכן יחסים משפחתיים – דווקא התא האינטימי החשוב לנו כל כך – רצופים מאבקי כוח, המידרדרים פעמים לא מעטות לשנאות ואף להרג. לא בכדי אנו מוצאים במקורותינו, בספר בראשית, עד פרק ל"ז, שלושה סכסוכים קשים במשפחה הראשונית שלנו: רצח הבל ע"י קין בשל קנאה על תשומת ליבו של האב; גניבת הבכורה של יעקב מעשיו ומכירת יוסף על ידי אחיו בגין קנאה ומאבקי עוצמה במשפחה, למרות שהקונפליקט הזה היה יכול להביא לחורבנה.
- לכן יחסים ארגוניים הם מאבק מתמיד על עוצמה בין מרכיביה. כך למשל יכולים אחים להילחם ביניהם על ירושת אביהם גם כאשר המאבק הזה מביא לחורבן הארגון ולהחרבת פועלו;
- לכן יחסים תוך מדינתיים (פוליטיים) הם מאבק מתמיד על עוצמה בין גורמי הכוח, גם במחיר של כלכלה מידרדרת, שסע פנימי מעמיק ויחסי חוץ מתרופפים;
- ולכן היחסים הבינלאומיים רצופים מאבקים אינסופיים על שליטה בין מעצמות, גושי מדינות, מדינות וגופים לא מדינתיים.
שקט ישרור כאשר מאזן העוצמה בין הגורמים קבוע, ואין פערי עוצמה שהופכים את המערכת לחסרת שקט מול שכנותיה. כיוון שהפערים דינמיים, הוא יהיה תמיד מצב זמני. מצב כזה של שקט זמני היה למשל בקדנציה הקודמת של נתניהו, שבה לאיש משותפיו לא היה פוטנציאל להחליפו.
שימו לב שמושגים המאפיינים את המלחמה (שהיא הפעלת העוצמה הבוטה ביותר) – כמו: הגנה, התקפה, עורמה, תחבולה, קרב, מערכה ועוד... – נכונים גם לתיאור המתרחש במערכות מורכבות אחרות, מריבים בתוך המשפחה ועד לפוליטיקה.
במקרה שלפנינו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסבל בקדנציה הנוכחית מהיחלשות העוצמה האישית והמפלגתית שלו, אותגר כצפוי על ידי שותפיו, המבקשים לממש את פוטנציאל העוצמה שלהם. הסקרים המחמיאים הגדילו את פוטנציאל העוצמה האפשרי שמצפה לו אחרי הבחירות, ולכן, רק טבעי היה שיחליט על הקדמתן, באופן שיקנה לו בעיניו יתרון מרבי.
פה הגענו לסוגיה אחרת במערכות מורכבות: לממלכת אי הוודאות: צריך לזכור, שכל פעולה ששורשיה בהווה ותוצאותיה בעתיד הינה הימור! אחרי הצעד שעושה גורם אחד במערכת, מתחילים גם האחרים לפעול, והמציאות משתנה, נדבך אחרי נדבך. אם הימר נתניהו נכון וזכה בכהונה רביעית, חסרת תקדים, כראש ממשלה, ימים יגידו.
