גרשון הכהן על שתי הפנים של המצוינות

מצוינות

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

[מאמר זה ראה אור בכתב העת 'מערכות' גיליון 457. להורדת המאמר במערכות לחץ כאן: גרשון הכהן מחינוך למצויינות אל נכות מנהיגותית]

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

למאמר זה שני חלקים. לחלקו השני, לחצו כאן.

*  *  *

כבר שנים רבות שדיבור בשבח המצוינות מעורר בי מצוקה. מאליה מתבקשת השאלה, מה כבר יכול להיות לא בסדר בחינוך למצוינות? מי יעז בכלל לדבר נגד מצוינות? דיבור בגנות המצוינות עלול להיתפס על פניו, כדיבור בשבח הרשלנות כתמיכה ועידוד לתרבות ה"יהיה בסדר", וזו בוודאי אינה כוונתי.

אכן, אני מעז בדבריי הבאים לשרטט קווי ביקורת כנגד החינוך למצוינות. את תחושות הביקורת שלי לגבי תופעת המצוינות אני מבסס על ניסיון פיקודי רב שנים, בכלל זה שש שנים בהן פיקדתי על המכללות הצבאיות והתבוננתי מקרוב בתהליך התפתחותם של קצינים בכירים, בהם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

בהתבוננותי מצאתי כי יתכן שבאופן נילווה לסיגול מאפייני המצוינות מתפתחת מגבלה המביאה לעתים לידי נכות מנהיגותית. אני מבקש בכך להעלות לדיון את ההשערה כי קיים קשר סיבתי כלשהו, בין ההטפה למצוינות במכלול ביטויה ההולכים ומשתכללים, לבין התופעה הסוציולוגית המוכרת כיום של העדר מנהיגות (Leader less).  זו כמובן השערה מרחיקת לכת שאדרש להגן עליה ולנמקה היטב.

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

[בתמונה: אכן, אני מעז בדבריי הבאים לשרטט קווי ביקורת כנגד החינוך למצוינות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

מהי, אם כן, מצוינות, ומה מגבלותיה?

ראשית ראוי להבהיר: מצוינות נבחנת בהקשריי הופעתה. היא לעולם אינה עומדת בפני עצמה באופן בלתי תלוי, בפעולה המתבצעת בהצטיינות מצד אחד, ובתכליתה מצד שני. לזיקה זו בין פעולה לבין תכלית קיים בדרך כלל מבחן יישום מעשי והוא בדרך כלל חד פעמי במהותו. אם נדרש לדוגמה רופא למשלחת מחקר לקוטב הצפוני, מיהו המועמד המתאים? לגמרי יתכן כי מנתח המוח ה"מצטיין" מבית חולים אוניברסיטאי יוקרתי בניו יורק, על אף הצטיינותו הבינלאומית המוכרת, יתאים למשימה זו פחות מרופא ממוצע מנהל משמרת בחדר מיון בבית חולים רגיל, חסר הילת מצוינות בינלאומית.

נבחן באופן השוואתי תכונותיהם של שני עצים: עץ האורן ועץ הארז:

  • עץ האורן גדל מהר יותר, תוך עשר שנים יכול להתנשא לגובה מרשים, נקלט באדמה בקלות יחסית.
  • עץ הארז לעומתו גדל באטיות. לאחר כעשר שנים ייתכן ולא תעלה קומתו מעל גובה 1.5 מ'.

אם אמת המידה למצוינות מדגישה בעיקר את מהירות הצמיחה, הרי האורן בוודאי יזכה לתואר מצטיין, בהשוואה לצמיחת הארז הנראית כמתפתחת בעצלתיים. כאן נכנסת לבחינה שאלת התכלית, והיא אמורה לכוון אותנו בקביעת הפרמטרים לסרגל המצוינות. בטווח זמן ארוך העולה על 40 שנה, הארז יתגלה כמשובח יותר בתכונותיו. הוא עמיד יותר לשלג ואף לשרפות, ואיכותו כעץ לצורכי בניה ותעשייה גבוהה יותר.

האם תכונותיו אלה יכולות לקבוע כי במבחן הסופי הארז מצטיין יותר? ממש לא. כאשר השאלה לדיון ממוקדת בתכלית המבוקשת – מתגלה כי הבחירה בין הארז לבין האורן תלויה בהגדרת ואפיון התכלית ולכשעצמן תכליות אינן טובות יותר או משובחות יותר זו מזו, העניין תלוי בפונקציה ובהקשר. אם ביקשתי להקים בטווח הזמן הקצר והמהיר ביותר נוף מיוער, פינות נוי מוצלות, למי יש זמן להמתין עד לצמיחת הארזים?

עצים

בהבדל בין עץ הארז לעץ האורן, כמשל על אודות בני האדם, מתבטא הגיון המדגיש כי מצוינות לכשעצמה אינה מתקיימת בניתוק מהגיון המעשה ותכליתו. מתוך כך, גם למבחן העיתוי ישנו משקל בכינון התפקוד השואף למצוינות. דחף יתר לשלמות יכול לגרום לעיתים להחמצת עיתוי ההזדמנות. במקום כזה מי שישכיל ויעז לפעול במוכנות חלקית ואף בחוסר שלמות, אך בעיתוי הנכון יהיה אפקטיבי יותר מהמצטיין, שיתעקש לממש את הדחף שלו לשלמות. זו נקודת כשל ידועה שאותה אני מכנה כשל הפרפקציוניזם. בכך קנה עולמו האלוף אריאל שרון בצליחת התעלה באוקטובר 73, כשהעז לגשת לביצוע הצליחה במוכנות חלקית, עד כדי סף אי האפשרות, אך בעיתוי הנכון.

שיפוט על אודות מצוינותו של אדם, הוא תמיד אפוא שיפוט תלוי הקשר. לפיכך ניתן לתמוה כיצד קורה, שחינוך למצוינות מיוצג לא פעם בסרגל הישגים אחיד וקבוע? למצוינות באתלטיקה כמו בריצת 100 מ', אכן מתקיימת מערכת מדדים קבועה, ומבחן המצוינות סגור בהקשר זה במערכת מדדי התוצאה.

מכאן צומחת נטייתן של מערכות חינוך להעמיד סרגלי מדידה קבועים ואחידים גם למדידת הישגים ביתר תחומי הלימוד. מהו ההיגיון למבחני פיז"ה, כמבחני הישגים בינלאומיים, אם אינו מושתת על ההנחה, שניתן וראוי למדוד הישגי תלמידים במתמטיקה באמות מידה אחידות, באורח דומה למדידת הישגים באתלטיקה? אלא שכאן מתעוררת חידת מערכת החינוך הישראלית במלוא עוצמתה: כיצד נסביר את הפער בין הדרוג הבינוני בו מדורגים תלמידי בתי ספר בישראל במבחנים הבינלאומיים, לבין פריצת הדרך מעוררת ההשתאות,שבה מצליחים בוגרי מערכת החינוך הישראלית בתחומי הסטרט-אפ, עד כדי מיתוגה הבינלאומי של מדינת ישראל בתור- "Start up-nation"?

[להרחבת המושג: 'הקשר', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sik-life לאתר Pixabay]

הדרך להתמודדות בחידה זו, מחייבת להכיר בכך שלא זו בלבד שהצטיינות ביצור נרות אינו תנאי להבנה בתחומי החשמל, אלא שזה נכון גם מבחינה היסטורית: עצם המצוינות שהגיעה לשיאה במאה ה-19 בשכלול ופיתוח הנרות, לא תרמה מאומה לפריצת הדרך אל תגלית החשמל. רעיון זה מתבטא גם בתחום הצבאי. מצוינות חיל האוויר הישראלי בקרבות האוויר ב-1967, מנעה ממנו במידה רבה את היכולת להבין, כי ניתן לשלול את עליונותו האווירית, בדרכים אחרות, גם ללא מערך מתקדם של מטוסי קרב וטייסי קרב. מצוינות היא אם כן, תופעה מורכבת, פתוחה להתהוות ותלוית הקשר.

נתבונן בדוגמה נוספת: נבחן בשיפוט המצוינות שני בוגרי תיכון, לאחד 100 במתמטיקה ואפס בספרות וספורט ולשני 75 בכל אחד מהמקצועות. מיהו המצטיין? במבחן תלוי הקשר העניין נראה פשוט אם אני זקוק ל'האקר' למחשבים, כנראה מוטב לי לבחור בבחור הראשון, 100 במתמטיקה. אבל אם אני זקוק לנער שינהל לי את הדוכן בשוק או שיטפל בילדיי, כנראה השני מתאים פי כמה. בכל זאת, במבחן הדימויים והמיתוג, הראשון הוא כנראה זה שיחשב למצטיין ואילו השני יחשב לבינוני. עולם הדימויים הרווח, מתכחש כנראה לשאלת ההקשר. בהתעלמות מסוגיית ההקשר, מתבטאת בין היתר, נקודת מבט מעמדית, הקובעת כי המצטיין בהיי-טק נעלה על המצטיין בניהול באסטה בשוק. הדיון על אודות טיבעה ומהותה של המצוינות מגיע כאן לקיצו ונמוג, כאשר הוא עובר למעשה רדוקציה לאופן בו חברה מדרגת לעצמה באורח נורמטיבי את יחסה לתחומי עיסוק.

דימוי המצוינות באופן בו הוא מיוצג בחברה המערבית, מופעל כערך מוביל עבור אלה המבקשים להשתייך לקבוצה המובילה בחברה. בזיקה זו שנוצרה בין מצוינות לבין מיקום מעמדי חברתי, נתקשה למצוא מקום לדימוי מצוינות המכיר כי לעתים מצוינות יכולה להתהוות דווקא בבית הגידול של שוליי החברה. בתנ"ך, לעומת זאת, מנהיגים בתהליך צמיחתם, הושלכו תחילה אל שוליי החברה כמקום חישול בו הועצמו סגולות מנהיגותם. כך יעקוב גלה אל לבן לחרן. יוסף נמכר לעבדות במצרים ומושלך אל בית האסורים, משה נאלץ להימלט מחרב פרעה אל גלות מדין- וכמובן, דוד מתעצם ומתגבש בימים בהם נירדף על ידי שאול ונמלט עם חבורת אנשי שוליים, אל מרחבי הספר והמדבר. המצוינות המגולמת ביכולת להנהיג זקוקה כנראה גם לממשק עם בתי גידול, המצויים דווקא בשוליים. רעיון זה זוכה לביטוי מופלא בסרטו של וולט דיסני, חתולים בצמרת. את חתולת העיר המפונקת, המושלכת בזדון עם שלושה גוריה מן הבית הבורגני בפריז, אל מחוץ לעיר, מציל דווקא חתול הרחוב בסיוע חבריו חתולי הרחוב. זו התושייה המצטיינת שכה נדרשת למנהיגות בעת משבר, והיא כנראה מתפתחת בעיקר מחוץ לחממה המוגנת, בה אנו נוטים לגדל את המצטיינים שלנו. ראוי לברר אם כך מה קרה לדימוי המצוינות כפי שהתפתח במערכת החינוך במערב, עד שהגיע למקום המתקשה לראות בשולי החברה בית גידול למצוינות?

חתולים בצמרת

[בתמונה: צילום מסך מתוך סרטו של וולט דיסני - חתולים בצמרת]

ייתכן וההסבר כרוך בתודעה המודרנית, בכמיהתה להשתית את ניהול ענייניה המעשיים על מומחים השואבים את סמכותם מן הידע המדעי והתבונה. האדם המודרני מאמין בידע המדעי ובטכנולוגיה המתקדמת הנתונה בידיו כתנאי הכרחי ליכולתו לייצב את חייו, לשלוט בטלטלות פגעי טבע ותאונות, ולשם כך הוא משליך יהבו על מצוינות המומחים. החינוך שאנו מחנכים את בנינו ובנותינו למצוינות, אמור בהקשר זה לשרת את החברה לנוכח חרדותיה הקיומיות. בהצטיינות המומחים בעלי האחריות המנגנונית תלוי קיומנו ועתידנו. השאיפה למצוינות, גויסה באורח חשיבה זה לשרות החברה, כמקור הנעה לרכישת המומחיות הנדרשת. כדרכה של התפתחות לקראת מומחיות, נדחפה המצוינות למיקוד צר והולך, במאמץ לשכלל את המומחיות והמיומנות האישית לכדי סגולה ייחודית, כמו זו המאפיינת מנתח מוח וירטואוז. נוצרה כך קבוצת המומחים, שכל אחד מהם לומד ויודע יותר ויותר, במיקוד צר והולך. בפרוק הידע לתחומי מומחיות ממוקדים נוצר הצורך במומחה-על, שיכוון כמתווך בין המומחים. זו לדוגמה, סגולתו הייחודית של הרב פירר כמומחה בתחום הייעוץ הרפואי, המשמש כמומחה-על אינטגרטיבי, בהכוונה לאלו מן המומחים ראוי לנו לפנות בכל בעיה ייחודית. חינוך למצוינות שהוכפף למסגרת מכוונת שכזו, אולץ להתמקם בבית הגידול של האליטה המחזיקה בידע המדעי, ומטפחת את התפתחותם של מצטייניה בחסות המוסדות האקדמיים המובילים. מתוך חיים בשולי החברה, מי יוכל לפרוץ דרך אל עולם המדע הסגור במוסדות יוקרתיים?

על פי הבחנתו הידועה של פרופ' רונלד חפץ, בין מענה טכני למענה הסתגלותי, הלכה והתפתחה נטייה למצוינות מדעית-טכנית, המתקשה במגמה המתהווה ליצור פתרונות הסתגלותיים-הוליסטים. לאור הבחנתו, הדגיש פרופ' רונלד חפץ עד כמה אנו משועבדים בהגיון פעולתנו ובהחלטותינו לתהליכי פתרון-בעיות, המובלים על ידי בקשת מענה מהסוג הטכני, ללא יכולת להתבוננות ולפריצת דרך מהסוג ההסתגלותי.

כבר באפוס ההומרי, עוצבו דמויותיהם של שני גיבורי העל – אכילס ואודיסאוס, כמייצגים טיפוסיים להבדל בין מצוינות טכנית לבין מצוינות הסתגלותית. אכילס ייצג אב טיפוס של מצטיין-טכני. הוא אף נפל בקרב כקורבן לאובססיית הצטינותו. אודיסיאוס לעומתו, בעורמתו היצירתית והמסתגלת, כבש את טרויה וגבר בהמשך גם על המכשולים במסעיו רצופי ההרפתקאות בדרך שיבתו לביתו באיתקה. מתגלה כאן זיקה שאנו נוטים לבקש בין דימוי המצוינות כפי שאנו תופסים אותה, לבין יכולתנו למדוד אותה על בסיס מדדים מוסכמים. להצטיינותו של אכילס קיימים מדדים לעוצמתה, כיוון שהיא מתבטאת בכוח פיזי בעל אופני ביטוי פיזיים הניתנים למדידה. להצטיינותו של אודיסאוס לעומת זאת, המגולמת בעורמה ובהסתגלות יצירתית, קשה להעמיד כלי מדידה מהסוג הפיזי הכמותי. כאן אולי טמונה המגמה הרווחת בתרבות האדם מאז ימי קדם ועד ימינו, המבקשת להשליך יהבה על מצוינות פיזית בת מדידה. מתוך כך גם תרבותנו מפתחת ומהללת גיבורים בני דמות אכילס, ומתקשה עם טיפוח והכרת ערכם של גיבורים בני דמות אודיסאוס.

אכילס ואודיסאוס

[התצלום מימין: פסל אכילס הגוסס עם חץ בעקבו באכיליון, קורפו. צולם, הועלה לויקיפדיה ואושר לשימוש על ידי י.ש.; משמאל: Odysseus. Marble, copy of the Flavian era after an original of the late Hellenistic period. צולם והועלה לויקיפידה ב- 2006 על ידי Jastrowץ התמונה היא נחלת הכלל]

בין אכילס לאודיסאוס מתגלה הבדל נוסף: אכילס המצטיין בכוח פיזי,מצטיין כשולט מופלא בביצוע ובידע איך לבצע. אודיסאוס לעומתו, מתאפיין ביכולת עצמאית לנווט את פעולתו, בראיה בהירה הממשיגה לעצמו במקום בו הוא פועל, למען מה ולשם מה הוא פועל. לאור זאת, הוא יודע לספר לעצמו ולאנשיו מה ראוי ונכון לבצע. בהקשר זה ראוי לבחון את ההטפה למצויינות הכל כך מודגשת במערכות החינוך ובכלל הוויית חיינו.

הייתי מבקש לטעון, כי במידה רבה, מצפים מאיתנו בעיקר למצוינות אינסטרומנטאלית. זה נכון לא רק לעבודת פועל בפס היצור במפעל. שם בוודאי לא מצפים ממנו ליצירתיות מיוחדת. זה נכון לצערי. גם בדרג פקידות בכיר בשרות המדינה, לא מצפים שהפרט יגיע לעבודתו כנאמן של אידיאה גדולה. מצפים בדרך כלל שבמסגרת מקומו, ימלא את תפקידו במשמרת שלו, יעשה את המוטל עליו בשיא המצוינות התפעולית, בתוך מסגרת הגיון יציבה וקבועה.

בהבחנה זו טמון סוד תחבולתו של אנוואר סאדאת בדרך בה עיצב את רעיון המלחמה המצרי לקראת אוקטובר 1973. אילו חשב באופן המבקש מענה טכני לבעיית העליונות האווירית הישראלית ולעליונות כושר התמרון הממוכן הישראלי, היה מצווה על צבאו,לשפר את ביצועיו בתחומים אלה, על פי אמות המידה שהציב סרגל המדידה בה נמדדה עליונותו המצטיינת של צה"ל. אולם סאדאת בחר במודע בפתרון הסתגלותי: הוא הכיר במגבלת צבאו והניח את המגבלות בהנחת יסוד, כאבן פינה להגיון תוכניתו. כאן תמצית הרעיון שאני מבקש להדגיש. בבסיס החינוך למצוינות מונחת במפורש, או במובלע השאיפה להשתפר ולהצטיין בציות מתמסר לסרגל המדידה המוכר והמקובל. הצטיינותו של סאדאת מרתקת באופן המודע בו עקפה את השעבוד למאפייני המצוינות הטכנית. מתוך הכרת מלוא משמעותן של המגבלות המאפיינות את צבאו, הציב רעיון מלחמה מינימלי שהתאים באופן ייחודי לתנאיו. בתוך כך, הוא תמך את תחומי מוגבלותו במרכיבי מענה מערכתיים: במערך ההגנה האווירית האפקטיבי, שהוצב ממערב התעלה ובמסה של טילי נ.ט. בה צוידו דביזיות החי"ר שחצו את תעלת סואץ. ברעיונו הייחודי הוא יצר למעשה תחומי מצוינות אלטרנטיביים שפותחו, מחוץ למסגרת המשעבדת של בקשת מענה טכני לתחומי העליונות הישראלים. פריצת דרך זו היא כמובן גילום מובהק של מצוינות צבאית ואסטרטגית. אלא שהאופן בו נוצר הרעיון, מצביע על הכורח להיפרד בשלב מסוים מן השעבוד למצוינות הטכנית. כאן מתעוררת שאלת המהות לדיוננו: האם ניתן לחנך למצוינות טכנית, שאכן נדרשת, מבלי לחסום את פוטנציאל ההתפתחות למצוינות יצירתית מסתגלת מהסוג המערכתי ההוליסטי?

בעניין זה ראוי לתת דעתנו להשערה כי היווצרות מענה מהסוג ההסתגלותי תלויה במקרים רבים בתודעת החסך שהיא מנת חלקם של האנשים הגדלים בבית הגידול של שולי החברה. אני אכן מבקש לטעון כי לבית גידולו של סאדאת כבן כפר בדלתא המצרית יש לשייך את ההשראה לדרך בה יצר את רעיון המלחמה פורץ הדרך.

לסיכום אדגיש מספר שאלות הנוגעות בהשערה שהעליתי בראשית דבריי, כי חינוך למצוינות מחולל, אולי גם אם לא באופן ישיר, תחומי נכות מנהיגותית:

  1. מצוינות הכרוכה בהתמחות ממוקדת במסגרת "ברית הטכנאים", עלולה ליצור מגוון רב של מומחים, המתנהלים ללא מומחיות אינטגרטיבית הנדרשת לפעולתו של מנהיג מתכלל ברמה המערכתית. כמובן גם למומחיות המערכתית נדרשת מצוינות, אלא שמדובר כנראה במרכיבי הצטיינות מסוג אחר.
  2. כאשר מצוינות טכנית ותפעולית הופכת לפרקטיקה מובילה של דימוי המצוינות, לא נותר מקום לפיתוח פרקטיקות מצוינות אלטרנטיביות, ודווקא הן נדרשות למנהיגות.
  3. כאשר הדרך לרכישת דימוי המצוינות, מתויגת באמצעות השתייכות למוסדות וארגונים יוקרתיים, דוגמת אוניברסיטאות אקסקלוסיביות או יחידות-עלית כמו סיירת מטכ"ל, קשה לפתח תודעת נחיצות להצמחת מנהיגות מתוך חיכוך עם שולי החברה. אם חיכוך זה נחוץ להתפתחותו של מנהיג ולתנאי ההתהוות של גישה הסתגלותית, היכן פוגשים אותו אלה הנהנים ממיתוגם כמצטיינים?

ניתן לומר כי המעבר ממצוינות טכנית למצוינות הסתגלותית מערכתית הוא רק עניין של מורכבות רבה יותר. יש שיטענו שבסך הכול מדובר בשינוי, הדומה במהותו למעבר ממשוואה בשני נעלמים למשוואה במאה נעלמים. למי שמודע לעומת זאת לתורת המערכות המורכבות, ברור כי המעבר ממצוינות טכנית אל מצוינות מערכתית כרוך בשינוי קטגורי. אם מנהיגות נדרשת ביסודה לבעיות מורכבות הרי שמצוינות טכנית אכן עלולה לחסום את התפתחותה.

גרשון הכהן על המצוינות

[לחלקו השני של מאמר זה]

[מאמר זה ראה אור בכתב העת "מערכות" גיליון 457. להורדת המאמר במערכות לחץ כאן: גרשון הכהן מחינוך למצויינות אל נכות מנהיגותית]

מקורות והעשרה

 

3 thoughts on “גרשון הכהן על שתי הפנים של המצוינות

  1. Pingback: בין מפקד צוות בסיירת מטכ"ל לראש מדינה - ייצור ידע

  2. Pingback: גרשון הכהן על מבצע "צוק איתן" והמנהיגות בצל המנהרות - ייצור ידע

  3. Pingback: גרשון הכהן על מבצע "צוק איתן" והמנהיגות בצל המנהרות - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.