פנחס יחזקאלי: אלימות במשפחה – תופעת תלונות השווא

[בתמונה: תופעת תלונות השווא... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: תופעת תלונות השווא... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women)  ) היא שימוש בעורמהcrafty) ), בתחבולה ובמניפולציה manipulation)) על מנת לעשות במנגנון אכיפת החוק שימוש, לצורך השגת עמדת יתרון על הצד השני בסכסוכים שונים, כמו למשל: במאבקי גירושין ובחלוקת רכוש, וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה.

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 8 ביוני 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

השחקנית אמבר לורה הרד (Amber Laura Heard) היא ביסקסואלית, פעילה בליגה ההומו-לסבית נגד השמצה, ואחת ממובילות המאבק נגד הטרדת נשים METOO#. היא נישאה לשחקן המפורסם, ג'וני דפ - כוכב סדרת הסרטים, שודדי הקאריביים - בתחילת 2015; אולם הנישואים הסתיימו, כעבור 15 חודשים, בגירושים מכוערים. הרד טענה שדפ נהג כלפיה באלימות, והבטיחה לתרום את כלל כספי הגירושים לצדקה (היא לא עשתה זאת).

דפ - ששילם מחירים קשים בעקבות הפרשה, והחוזה שלו בסדרה: שודדי הקאריביים, הופסק (הפסד של 15 מיליון דולר!) - תבע את הרד בתביעת דיבה, בסך 50 מיליון דולר. ב-1 ביוני 2022 הוכרע המשפט בניצחון לטובת דפ, לאחר שחבר המושבעים קבע שהרד הוציאה את דיבתו בכל שלושת הסעיפים אשר פורסמו במאמר, ופסקו תשלום של 10 מיליון דולר על הפגיעה ו-5 מיליון דולר נוספים כפיצוי, שהורדו ל-350 אלף דולר על ידי השופטת בעקבות מגבלת הסכום בוירג'יניה. בנוסף פסקו המושבעים על תשלום של 2 מיליון דולר לזכותה של הרד, לאחר שמצאו שעורך דינו של דפ הוציא את דיבתה בסעיף אחד מתוך שלושת סעיפי התביעה הנגדית.

שתי סוגיות רלוונטיות לענייננו בפרשת ג'וני דפ נגד אמבר הרד:

  • האחת היא הקביעה שאמבר הרד התלוננה תלונת שווא על אלימות נגדה, ככלי במסגרת מאבק הגירושין שלה;
  • והשנייה היא שלמרות קביעת בית המשפט וההקלטות - שבהן הוקלטה הרד מודה בכך, שבכוונתה לטפול על דפ תלונות שווא - ממשיכים ארגוני הנשים לתמוך בה ובעמדתה!
מאיה הרצברג אלון בכלכליסט: תלונות שווא בהוליווד? פרשת ג'וני דפ לפני כשנה, לאחר שתיקה ארוכה, הגיש דפ תביעת פיצויים כנגד גרושתו בגין תלונת שווא ולשון הרע. במסגרת הליך הראיות, לאחרונה, נחשפו הקלטות מצמררות, שמלמדות באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אמבר היתה התוקפנית בין השניים ואילו דפ היה הקורבן. גם לאחר חשיפת הראיות, ארגוני הנשים תומכים באמבר

[לכתבה המלאה של מאיה הרצברג אלון בכלכליסט, לחצו כאן]

תופעת תלונות השווא מהי? המשגה

בכל תופעה – ולו המדוברת ביותר – יש צדדים נסתרים שמודרים מהדיון הציבורי. הם נשארים בצל, הן משום שהתופעה חשובה יותר מהעיסוק בסימפטומים שלה; והן משום שלגופים הדומיננטיים בעיסוק בתופעה נוח שלא לתת לה בולטות, כל אחד מסיבותיו הוא. כזו היא תופעת תלונות השווא בתחום האלימות נגד בני זוג.

תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women) היא שימוש בעורמה (crafty) בתחבולה ובמניפולציה (manipulation), על מנת לעשות במנגנון אכיפת החוק שימוש, לצורך השגת עמדת יתרון על הצד השני בסכסוכים שונים, כמו למשל: במאבקי גירושין ובחלוקת רכוש, וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה.

שימוש בעורמה הוא בדרך כלל כלי נשי של התמודדות, בעוד גברים נוטים יותר לשימוש באלימות מוחצנת. על כן, תופעת תלונות השווא - לא רק בין בני זוג - היא כלי התמודדות הננקט בדרך כלל על ידי נשים.

אוכלוסיית מתלונני השווא הינה סוג של אוכלוסייה "טפילה" (Parasite), שמתקיימת בתוך או על חשבונה של אוכלוסייה אחרת, הקרויה "פונדקאי" (host)  - במקרה שלנו, על גב קורבנות האלימות נגד נשים) ותלויה בה לקיומה. כמו נוסע סמוי באוניה, מתגנב הטפיל אליה ומתקיים על חשבון נוסעיה.

כאשר גודל הטפיל זניח ביחס לפונדקאי, מתקיימים שניהם במעין שלימות של ניגודים המאפיינת את עולמנו. אולם, אם הטפיל הופך דומיננטי מדי, הוא עלול לפגוע קשה בפונדקאי שלו, גם אם דבר זה יפגע בעקיפין בטפיל עצמו.

[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

[בתמונה: קיסוס (Ivy) טפיל, שעושה שימוש בעץ כדי להתפשט. אם הטפיל אינו מטופל בזמן, הוא יכול לכסות את עצי היער כולם!. התמונה: פנחס יחזקאלי]

[בתמונה: קיסוס (Ivy) טפיל, שעושה שימוש בעץ כדי להתפשט. אם הטפיל אינו מטופל בזמן, הוא יכול לכסות את עצי היער כולם! התמונה: פנחס יחזקאלי]

ימיה של תופעת מתלונני השווא כימי תופעת האלימות נגד נשים. יוסף, שנמכר לעבד בבית פוטיפר – שר הטבחים של פרעה – היה קרבן לתלונה כזו בגין אחת הקשות בעבירות האלימות נגד נשים – האונס. ספר בראשית (ל"ט, ז-כ) מספר לנו על אשת פוטיפר (Potiphar's wife), שניסתה לפתות את יוסף וכשלה. הוא ברח מהבית ובגדו נשאר בידה; והיא מיהרה להאשימו באונס על מנת להגן על עצמה. עקב כך הושלך לכלא (ראו תמונה למטה):

[בתמונה: יוסף ואשת פוטיפר,  זבאלד בהאם, 1544, התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יוסף ואשת פוטיפר,  זבאלד בהאם, 1544, התמונה היא נחלת הכלל]

רובן המכריע של התלונות במשטרה על אלימות נגד נשים, בעיקר במשפחה, מביאות למעצר החשוד. זה קורה גם כאשר התשתית הראייתית חלשה, כאשר אין סימני פגיעה, וכאשר החומר היחידי הנמצא הוא גרסאות סותרות של המעורבים. מעצר שווא בתחנת המשטרה יכול להתגלגל להארכת מעצר בבית-המשפט ואף להגשת כתב אישום, לעתים, גם כאשר התיק בעייתי, הוא עלול להסתיים בהרשעת החשוד.

הדלק המניע את תופעת תלונות השווא הוא הרווח הגדול למתלונן אם התלונה עולה יפה; "העצות החבריות" שמקבלות נשים, הנמצאות במאבקי גירושין; ולצערנו, מה שאף חמור מכך, הכוונה מפורשת של חלק מעורכי הדין (יחזקאלי, 2002).

היקפה של תופעת תלונות השווא אפוף אי וודאות, וכשאנו סופרים את תלונות השווא, אנו לוקחים בחשבון רק את אלה שהתגלו מעבר לכל ספק. הקושי המובנה לרדת לחקר האמת הוא המאפיין העיקרי של העבירה הזו.

המחקר היחידי המוכר לי, שבו נמנו תלונות שווא בתחנת משטרה, נערך בזמן אמת בתחנת באר שבע על ידי ד"ר אורית שלו, כאשר פיקדתי עליה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. בחודשים הראשונים למחקר אותרו 14.2% מהמקרים כמקרי שווא (שלו, 1993, מאי).

להערכתי, בתחנות שבהן פוחתת מקצועיות הצוות המטפל בתקופת זמן מסוימת, יכולה התופעה לטפס אף ל- 50% ויותר מכלל המקרים (כמו שצמח טפיל מסוגל להשתלט על יער שלם...); ולהפך. הקפדה ומודעות גורמים לירידה מהירה בתופעה וכפי הנראה, ל"נדידתה" למקומות אחרים. במחקרה של שלו הביאה ההקפדה על כל מקרה לירידת התופעה ל- 2% בלבד (שם).

קיימת עליה בתלונות השווא גם בשעות ספציפיות במהלך היממה – שעות הערב והלילה, כאשר הקצינים התורנים בתחנות, בדרך-כלל, אינם מקצועיים. במקרה של ספק הם יעדיפו – במידה רבה בצדק – לשגות בביצוע מעצר שווא על-פני שחרור בעייתי, שיכול גם לפגוע בקרבן, וגם בהם ובקריירה שלהם).

כולנו בני אדם והמערכת אינה חסינה מטעויות. תמיד תהיינה פרצות במערכת.  תמיד יהיו אנשי אכיפה שקל להטעות יותר מאחרים ולעולם יהיה מי שינצל אותן. התופעה הזו מוכרת בכל תחום המנוהל על ידי בני אדם שגורלות של בני אדם אחרים תלויים בהחלטותיהם. למשל, חדרי מיון בשעות הלילה; או התורים לבקשות ערר, המשתרכים בלשכותיהם של שופטים הנוטים להיעתר לבקשות, לעומת לחץ נמוך בהרבה אצל המחמירים.

לאיש האכיפה המעוניין גם להגן על עצמו, נוח הרבה יותר לקחת החלטה של "בית שמאי" מאשר של "בית הלל". בעניין זה כותב כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נתן זלוצ'ובר, כי "בכל אירוע של אלימות במשפחה שתוצאותיו קשות, עומדות סוכנויות אכיפת החוק לדין, לפני כולם. כדי להתגונן במשפט הציבור, יש העדפה ברורה של נקיטת דפוסי פעולה קשיחים, הנמנעים לעתים מהפעלת שיקול דעת ענייני, התואם את המקרה הרלוונטי.

כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נתן זלוצ'ובר. המקור: אתר בתי המשפט

הגזמה הפוגעת בחשוד, בעצור או בנאשם", טוען זלוצ'ובר, "לא הביאה עד עתה לביקורת קשה בתחום זה. אולם מנגד ברור, כי תוצאה של שגיאה, ולו גם קלה, שתביא לתוצאה קשה, תפגע גם בשוגה, עד כדי הדחה של קציני משטרה מתפקידם" (זלוצ'ובר, 2004, עמ' 30).

[בתמונה: השופט נתן זלוצ'ובר, מתוך אתר בתי המשפט]

למרות שהבעיה מוכרת היטב לעוסקים בצדדיה השונים של התופעה, העיסוק בה הוא כמעט טאבו, והחשיפה של כלל הציבור אליה זניחה, אולי בשל החשש שעיסוק כזה עלול לפגוע במאמץ העיקרי.

בינואר 2002 פרסמתי בכתב העת "מראות המשטרה" מאמר מקצועי בתחום זה, על בסיס ניסיוני האישי כמפקדן של שלוש תחנות משטרה וכראש היחידה לשיטור קהילתי שפעלה לגיבוש וליישום מודל טיפול מערכתי בתופעה (המאמר הועתק גם לבלוג זה). מאז עברו עשור שנים ויותר. למרות זאת, אין חודש שבו אינני נדרש לאותו מאמר בדרך כלשהי; דומני, שזו הייתה גם הסיבה לכך שאני נמצא פה היום לפניכם. אם מאמר בן יותר מעשור נשאר עדיין דומיננטי, דומה שלא התחדש הרבה מאז, ולא נכתבו רבים אחרים באותו עניין.

העיסוק בנושא מרתיע את ארגוני הנשים וארגוני העבודה הסוציאלית, ומבחינתם בצדק. בניגוד לאוכלוסיית הפונות למשטרה מורכבת אוכלוסיית הקרבנות הפונות לארגונים הללו ברובה ממקרי אמת. על-כן נראות הטענות הנגדיות כשובניזם, וכתמיכה במתעללים. גם הבוטות המאפיינת את ארגוני הגברים, הנאבקים להטות את המטוטלת לצידה השני, אינה מקלה על קבלת טיעוניהם.

באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר בניתי את מודל הטיפול המערכתי באלימות בין בני-זוג בתפקידי כראש המחלקה לשיטור קהילתי במשטרה, ביחד עם ארגונים מקצועיים, קיבלתי עצות טובות מעמיתי אלה, להשמיט נושא זה מן המודל, אם ברצוני להביא לשיתוף פעולה עם כל הגופים הפועלים בתחום (יחזקאלי, 2002).

אחד הטיעונים השגורים כנגד העיסוק בתופעת תלונות השווא הוא חוסר הפרופורציה בין שתי העבירות: רוב המקרים של אלימות מופנים כנגד נשים, רוב התלונות הן תלונות אמת ורובן המכריע של ההרוגות כתוצאה מתופעה זו הן נשים. אולם לפי ההיגיון הזה, גם סדר הקדימות יוצא הדופן הניתן לתופעת האלימות נגד נשים הינו פסול, שהרי, הסטטיסטיקה של עבירה זו אינה קשה יותר מאשר תחומי אלימות אחרים, אחוז הרציחות מתוך כלל האלימות הכללי שולי, וכך גם מסך הסובלות מאלימות.

בשנת 2011 לדוגמה, נרצחו 19 נשים בידי בני זוגן מתוך 152 מקרי רצח סה"כ (12.5%). אם היקף העבירה וחומרתה הוא המדד לעיסוק בתופעה, לא היינו צריכים להתמקד באלימות במשפחה, שהרי חלקה במקרי הרצח זעום כ-13%), יש חמורות ממנה ("פיגועים פליליים" למשל); ויש מקרים שלא פוענחו... (משטרת ישראל, 2012, עמ' 23).

גידול ב"מפלס" תלונות השווא גורם נזק מקצועי לגורמי האכיפה: שוטרים, הפועלים בשטח בלחץ האירועים, נוטים לגבש לעצמם תבניות עבודה. אם שלושת האירועים האחרונים בהם נתקל השוטר היו אירועי שווא, יטה השוטר לראות גם במקרה הבא ככזה ולהיפך (יחזקאלי, 2002).

התופעה גם פוגעת, בטווח הקצר והארוך גם יחד, בגורם הפגיע ביותר בתא המשפחתי – הילדים, שאביהם מתויג כעבריין ומאבד את הלגיטימציה שלו כהורה נורמטיבי, פרנסת המשפחה נפגעת, והם הופכים לכלי משחק במאבק ללא חוקים בין בני הזוג.

ועוד לא דיברנו על קרבנות העבירה המשלמים מחיר אישי כבד, וכל אדם הוא עולם ומלואו. ההתעלמות מהתופעה גורמת להם להתאגד, למחות ולנסות ליצור קבוצות לחץ לשינוי המצב; ואכן, ניתן לראות בעולם המערבי ניצנים של שינוי התייחסות מצד מערכת האכיפה לכיוון מאוזן יותר.

מיעוט העיסוק בתופעת תלונות השווא בפורומים מקצועיים, מביא להיעדר דיון מקצועי ביכולת להגביל את ממדיה. הצעות כאלה יש רק מעט, וגם הן באות בדרך כלל מחוץ למערכת.

[תמונתו של גיל רונן ז"ל משמאל היא נחלת הכלל]

כך למשל הציע גיל רונן ז"ל (ראו תמונה משמאל), הפובליציסט ומייסד עמותת ה"פמיליסטים", הפועלת לחיזוק מוסד המשפחה, לבטל את הנחיה מס' 2.5 של הפרקליטות (פרקליטות המדינה, 1993), שבסעיפים 7-5 מורה שלא לנהל הליכים פליליים נגד חשוד בעדות סותרת, למעט במקרים חריגים (רונן, 2004).

[תמונתו של גיל רונן ז"ל משמאל היא נחלת הכלל]

אולם לצערי, אין פתרונות קלים. החזרה מעדות היא תופעה המאפיינת דווקא נשים מוכות מהסוג הקשה ביותר, במציאות שהסביבה לוחצת על המתלוננת לחזור בה, וכשהיא נוכחת שלמרות התלונה, תאלץ לחזור ולחיות עם המתעלל מסיבות של דת, מסורת, מגורים, כסף ואף פחד מנקמתו.

בעשרים השנים האחרונות התבגרה המערכת מאוד באופן טיפולה בתופעת האלימות נגד נשים, ומקסמה במידה רבה את פוטנציאל ההתמודדות שלה. עתה, עברנו את "עידן התמימות". כדברי השופט זלוצ'ובר, עלינו לעבור מהדפוס של ניסיונות לפתור את הבעיה, לאסטרטגיה של ניהולה (זלוצ'ובר, 2004, עמ' 32).

אנו כבר מודעים למגבלות הכוח ומבינים ששתי התופעות: אלימות נגד נשים ותלונות השווא הן כרוניות, ותמשכנה ללוותנו תמיד, כי כולנו בני אנוש, ולעולם יהיו כאלה שינצלו את נקודות התורפה של אחרים – קורבנות ואנשי אכיפה כאחד.

עלינו להכיל את תופעת תלונות השווא כחלק מההתמודדות הכוללת עם תופעת האלימות נגד נשים. צריך לתת לה מודעות, לדבר עליה בציבור ובפורומים מקצועיים ולהתמודד עמה במידת האפשר. זאת, תוך הקפדה שפעולות שתצמצמנה את התפשטות הטפיל, לא תפגענה בפונדקאי.

מקרה בוחן

מתוך הראל (2016):

"בית משפט השלום בתל אביב חייב באחרונה צעירה בשנות העשרים לחייה, מתמחה למשפטים, לפצות גבר בן 50 ב־200 אלף שקלים. הסיבה: היא רקמה נגדו עלילה בדויה כשטענה כי תקף אותה מינית.

הנתבעת, שבעת הגשת התלונה במשטרה הייתה סטודנטית, טענה נגד התובע במשטרה, בין השאר, כי הוא "תפס לה בחזה בכוח בשתי ידיו". כמו כן, פנתה הנתבעת לבית החולים ולעובדת הסוציאלית על מנת לעבות את התלונה הבדויה. ואולם פרקליטות מחוז תל אביב החליטה לסגור את התיק בנימוק של "חוסר אשמה". אחת הראיות החשובות שתמכו בהחלטה היא קלטת שתיעדה שיחה בין התובע לנתבעת, שאימתה את גרסתו.

יצוין כי התובע הוא קרוב משפחתו של אביה של הנתבעת, וכי שתי המשפחות מסוכסכות סביב עסקים ונכסים משותפים.

בעקבות כך, הגיש התובע באמצעות פרקליטתו עו"ד אורנה ברנד תביעת נזיקין נגד הנתבעת בסכום של 305 אלף שקלים. הצדדים הסכימו שהשופט עודד מאור יפסוק ללא הנמקה, כאשר על פי החוק, במסגרת הליך זה מדובר בפסק דין סופי שאין עליו ערעור. השופט מאור קיבל את התביעה ברובה, כאשר חייב את הנתבעת לשלם לתובע 200 אלף שקלים. "הסכום שנפסק משקף את עמדת בית המשפט ביחס לטענות הצדדים השונות", כתב."

צבי הראל ב'ישראל היום': בדתה תקיפה מינית - ותפצה ב־200 אלף ש' הצעירה, מתמחה במשפטים, טענה כי גבר בן 50 תקף אותה מינית • התובע הוא קרוב משפחתה של הנתבעת

[לכתבה המלאה של צבי הראל ב'ישראל היום', לחצו כאן]

הדגשים:

  • ואם היא לא הייתה 'נופלת' בהקלטה, מה אז?
  • עד שהפרקליטות תחזור לתבוע בסוגיית תלונות השווא, דומה שהנשק היחידי - שנותר בידי הבודדים שהצליחו להוכיח שהעלילו עליהם - הוא תביעה אזרחית ודרישה לפיצויים...
  • להשכלה ולמעמד אין קשר לשימוש בתלונות השווא. שימו לב, המעלילה היא מתמחה במשפטים (מעניין מה הייתה מייעצת ללקוחותיה אם לא הייתה מוקלטת) ...

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

  • עו"ד טלי גוטליב: מ- 1315:
https://www.youtube.com/watch?t=148&v=SQoCMSMuaUw
  • מבט שני - תלונות שווא על הטרדה מינית, 17 ביוני 2013:
  • התופעה כה נפוצה עד שיש עורכי דין הפונים לקהל הקורבנות בפרסום ישיר סלקטיבי. להלן פרסום כזה ביו-טיוב, מאוגוסט 2014:
  • אשה מודה בהקלטה עם חבר שהעלילה על מנת להתנקם כיוון שבגד בה:
  • ערוץ 10, המקצוענים, 10 בדצמ׳ 2008 - עו"ד יפית אוליאל על תלונות שווא של נשים נגד גברים בהליכי הגירושין:
  • עוזרת הבית מודה שהעלילה על ניצב פריינטי, 28 באוק׳ 2014: עו"ד מאיה הרצברג אלון מתארחת בתכנית חדשות ואקטואליה בערוץ 20 עם אראל סג"ל, אריה אלדד, ד"ר יפעת ביטון ואורחים נוספים לדיון בעקבות הודעת עוזרת הבית של ניצב פריינטי, כי היא חוזרת בה מהתלונה שהגידה כנגדו בעניין הטרדה מינית והודאתה כי בדתה זאת מליבה:
  • הערוץ הראשון, 13 במאי 2013: - דיון בנושא תלונות השווא:
  • סרט של ערוץ טלוויזיה מרוסיה שמתאר את ישראל כגן עדן לנשים. הצוות הגיע לישראל וראיין את גיל רונן וגם אותי בסוגיית תלונות השווא. מעניין לראות איך הם כרכו את זה יחד, כמו גם לנסות להבין על איזה רקע של מציאות שם הדברים מתקבלים...
https://www.facebook.com/anashim.keshet/videos/1443635802394332/?autoplay_reason=gatekeeper&video_container_type=0&video_creator_product_type=2&app_id=2392950137&live_video_guests=0

פנחס יחזקאלי - תלונות השווא בפסד רוני דניאל

3 thoughts on “פנחס יחזקאלי: אלימות במשפחה – תופעת תלונות השווא

  1. שמי פולק כתב:
    קראתי את שכתבת. גם אני לא חושב שההנחיה היא מקור הבעיה. הבעיה היא הפרשנות הנרחבת והמוטעית שלה. ברגע שיתחילו להגיש תביעות נגד מגישות תלונות השווא אז הכמות תצנח באופן דרמטי ובאמת נגיע רק ל 2%. ברור שיש בעלות אינטרסים שדוחפות לכיוון מסויים

  2. ניב ב' עמית:
    בתקופה האחרונה מתפרסמים/משותפים, כאן בפייסבוק ובמקומות אחרים, הרבה דברים על תיקון הנחיה 2.5 כמזור לתופעת תלונות השווא, תוך תהיה והטעיה של הקוראים והמעורבים בנושא, ע"י גורמים אינטרסנטיים שואפי פרסום וגנבי קרדיטים העושים במלאכה אך ורק כעלוקות הרוצות להתפרנס מדמנו. לכולם יש לי לומר רק דבר אחד – קישקוש בקומקום !!!
    הנחיה 2.5 היא רק קצה הקרחון של הסיפור, אולי מייצרת פיקנטריה לדיון אבל גם תיקונה (או מחיקתה) לא יפתרו את הבעיה.
    זו זריית חול בעינינו ההתמקדות הזו רק בהנחיה 2.5, כדי להסיט את תשומת הלב מהרבה עיוותים נוספים אשר בכלל מגמדים אותה ואת השפעתה.
    1. בעקבות התיקון שהכניסה עדנה ארבל בגירסת אוגוסט 2002 של ההנחיה, הוציאה המשטרה את הוראת מח"ק 30.300.226 שמכוונת את החוקרים עוד יותר קיצונית ממה שעושה ההנחיה ("צדיקים יותר מהאפיפיור" עלאק). חייבים גם לתקן/למחוק הוראה זו אחרת השוטרים (הלא חכמים, במיוחד מאלמ"ב, שמתפרנסים מזה) ימשיכו להתנהל כאילו ולא תוקנה ההנחיה.
    2. ההנחיה עצמה (למי מכם שטרח להעמיק ולקרוא) איננה הבעיה הבלבדית. אם תקראו את ניסוחה תראו שאיננה כל-כך גרועה כפי שאנחנו מייחסים לה. הבעיה היא הפרשנות (כמו הוראת מח"ק הנ"ל) שמייחסים לה בפרקליטות.
    פרקליטי המדינה, ברובם, הם חניכיה של עדנה ארבל ועושי דברה, שלקחו את ההנחיה ונתנו לה פירושים מרחיקי לכת לכיוון השלילי. כדי לתקן את המצב חייב משרד המשפטים להעביר לכול אותם פרקליטים השתלמות ממצה על ההנחיה המתוקנת ועל הפירושים שיש לתת לה ולא להשאיר להם (במיוחד להן) לפרש את הוראות ההנחיה כרצונם.
    3. כנ"ל חייב משרד המשפטים לעשות לשופטי משפחה לפניהם נדונים תוצרי ההנחיה.
    ייטיב לעשות משרד המשפטים אם יתקן גם את חוק הקמת בתי המשפט למשפחה ויצמצם את גבולותיהם וחופש הפעולה המופרע שניתן להם כך שבין השאר, ענייני אלמ"ב (שהם מהתחום הפלילי) לא ידונו בפני שופטי משפחה (שאין להם הכשרה בתחום הפלילי) אלא בפני שופט אחר המתאים לעניין וגם אינו מוטה ע"י לחצי ארגוני הנשים.
    4. וכנ"ל גם חייבת לשכת עוה"ד להעביר השתלמות לעוה"ד מתחום המשפחה ולהוסיף על כך פרסום אזהרה חמורה שעו"ד שיתפס בשידול/הכוונת לקוחותיו להגיש תלונות שווא יענש בחומרה יתרה.
    5. יש לצמצם את מספר עילות הסגירה של תיקים כדי שיהיה ברור מתי מדובר בתלונת אמת ומתי – שווא:
    – עילת "אין עניין לציבור" מגוכחת מעצם כתיבתה – אם כל המדיה הציבורית עוסקת ללא הפסק בתופעות האלימות, רצח נשים וכיו"ב ללא הפסקה, הרי שלציבור יש עניין רב בנושא החקירות מסוג זה והמשטרה חוטאת לתפקידה בסיווג "אין עניין לציבור".
    – עילת "מחוסר הוכחות" מעמידה את המשטרה באור מאד שלילי – אז מה עשיתם בחקירה? אם אין הוכחות ואתם טוענים שעשיתם עבודתכם כראוי משמע – לא היו הוכחות וזו תלונת שווא,
    וכיו"ב.
    6. על כל הנ"ל יש להוסיף ולפתח עבור המשטרה כלים לסינון תלונות השווא, בין השאר:
    – החתמת המתלוננות על תצהיר שהן מבינות את סעיף 243 לחוק העונשין ואת ההעמדה לדין פלילי שצפויה להן אם תתגלה התלונה כתלונת שווא,
    – שימוש בפוליגרף במקרים שיש ספק, גם לגבי המתלוננת וגם לגבי החשוד,
    – אי הרחקה אוטומטית של הגבר מהבית ומילדיו במקרים בהם יש אי ודאות (רוב המקרים), הכסת"ח שלהם (ושל השופטים) רק מגביר את להבות המלחמה בגירושין,
    וכיו"ב.
    7. ועל כל הנ"ל יש להוסיף ומידית (!) הרחקה מחדרי חקירות אלמ"ב בתחנות משטרה (במיוחד ברמת-גן) של כל מתנדבות ויצ"ו שיושבות שם במסווה של שוטרות מתנדבות ומדריכות את הנשים בהגשת התלונות. ע"פ הוראות המשטרה (והאמינו לי אני מכיר אותן לא רע) לשום אדם אסור להכנס לחדרי חקירות פרט לחוקרים ולנחקרים והכנסת נשות ויצ"ו, שמגמתן והטיתן ברורה לחלוטין, במילים הכי פשוטות שמצאתי – פשע נגד האנושות, לא פחות! זו הטית חקירה והטית דין מובהקים.
    יש דברים נוספים אך משקלם פחות מהנ"ל ואפרטם בהמשך.

    • מיה אלון:
      אין ספק שתיקון הנחיה 2.5 לא יביא את השינוי המיוחל וחבל לתלות בכך ציפיות מופרזות. מדובר כפי שציינת בהנחיה מאוד ספציפית והיא לא המקור . המקור הינו מסע הסברה פמיניסטי שסחף עימו את המשטרה והרווחה בראיה חד מימדית של תופעת האלימות במשפחה. תופעה קשה לכשעצמה שיש להוקיעה בכל פה. מכאן ועד להפוך את כל בני המין הגברי לאנסים אלימים הדרך ארוכה…. אז יש צורך בהסברה וחינוך תעמולה והפנמה של אמת רחבה ולא חד צדדית. כולנו במסע משותף ליצירת עולם טוב יותר שבו משפחות וילדים לא יהרסו שלא לצורך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *