חוק שלוש המכשלות ככלי התמודדות עם הלא-נורמטיבים בחברה

[בתמונה: חוק שלוש המכשלות - Three Strikes Law - נקרא בשם, שנלקח ממשחק כדור הבסיס (Baseball), שבו שלוש "הכשלות" (Strikes) של החובט מביאות לפסילתו. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: חוק שלוש המכשלות - Three Strikes Law - נקרא בשם, שנלקח ממשחק כדור הבסיס (Baseball), שבו שלוש "הכשלות" (Strikes) של החובט מביאות לפסילתו. התמונה היא צילום מסך]

במאמרים קודמים כבר חזרתי על הטענה, שמערכת אכיפת החוק אפקטיבית בעיקר כנגד 95% מהאוכלוסייה, שהם החלק הנורמטיבי בחברה, ומצליחה לייצר מולם הרתעה אפקטיבית. נשאלה השאלה איזה כלים קיימים בידי המערכת מול קבוצת האוכלוסייה הלא נורמטיבית?.

חוק שלוש המכשלות או חוק שלוש ההכשלות  או חוק שלוש הפסילות – Three Strikes Law הוא אחד הכלים הללו. מבחינה זו הוא שונה תכלית שינוי מרוב החוקים האחרים ומהווה מהפיכה של ממש, בייעודה של מערכת האכיפה, כיוון שהוא מכוון לייצר הרתעה נגד אוכלוסיה שהייתה קודם לכן אדישה למדי כנגד ההרתעה שייצרה המערכת.

החוק התקבל לראשונה בשנת 1993 במדינת וושינגטון. הוא נקרא בשם , שנלקח ממשחק כדור הבסיס (Baseball),

שבו שלוש הכשלות (Strikes) של החובט מביאות לפסילתו.

בעגה המקצועית של עורכי דין וחוקרי אקדמיה הכונה החוק גם בשם "חוק העבריינים המועדים"

("Habitual Offender Law"). על פיו, עבריין שיורשע בפעם השלישית, יורחק מהחברה לצמיתות – למאסר עולם, ללא אפשרות לשחרור מוקדם, גם אם העונש איננו פרופורציונאלי לעבירה שביצע.

ב- 1994 הלכה קליפורניה בעקבות וושינגטון. שם כונה החוק "Three Strikes and You're Out",קרי, "שלוש הכשלות ואתה בחוץ"  (Zimring et al., 2001).

אלו היו סנוניות ראשונות ל"טרנד" שאחז במדינות רבות בארצות הברית, שאימצו חוקים דומים, חלקם זהים וחלקם בגרסאות מרוככות יותר. עד סוף 2004, 26 מדינות והממשלה הפדרלית כבר אימצו חוקים ברוח זו.

"חוק שלוש ההכשלות" נתן ביטוי לעובדה שלתושבי ארצות הברית נמאס מהמצב שבו, המערכת שנועדה להגן על האזרח שומר החוק, הפכה לכלי משחק בידי עבריינים מועדים, שפיתחו מעין "חיסון" כנגד המערכת, ושעושים שימוש לרעה בזכויות שהיא מקנה להם.

אוכלוסייה זו פוגעת באיכות החיים של האזרחים בשני מובנים עיקריים:

האחד, הם יצרני פשיעת הרחוב העיקריים. רבים מעבריינים אלה הם נרקומנים, שכן, התמכרות גורמת לרמת עבריינות גבוהה. מחקרים מלמדים, שעבריינים מבצעים עבירות רכוש בסדר גודל משמעותי בהרבה בתקופה שלאחר ההתמכרות מזו שלפניה (סבה וארנפלד, 1988; McGlothlin et al., 1978).

השני, הם יוצאים ובאים ללא הפסקה בשערי משרדי החקירות, בתי המעצר ובתי הכלא; "פוקקים" את המערכת,  מעסיקים אותה כל העת ושוחקים את יכולת התגובה שלה.

אימוץ "חוק שלושת ההכשלות"בא לאור הידרדרות האימון במערכת אכיפת החוק, שחייב את הרשויות לפעולה. כאשר השלטון אינו "מספק את הסחורה" מעבר לרף מסוים ולאזרחים נדמה שהם אינם מקבלים את המגיע להם, הם מאבדים אמון במערכת. בקצה קו הרצף של אבדן האמון נמצא תופעות של נטילת החוק לידיים (ויג'ילנטיזם) והשתמטות מחובות למדינה כמו: מיסים, מילואים וכדומה.

"חוק שלושת ההכשלות" הוא ההוכחה למרחק שבו שלטון דמוקרטי מוכן ללכת על מנת לשקם את האמון הציבורי שהתערער ביכולתו להבטיח את הסדר החברתי.

ומה אצלנו? האם יישום החוק רלוונטי גם אצלנו? האם נגיע לכך?

בעת שמדינות ארצות הברית הלכו בעקבות וושינגטון וקליפורניה באימוץ "חוק שלושת ההכשלות", עברה ישראל, בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, תהליכים הפוכים, אותם עברה ארצות הברית שלושים שנה לפני כן. "המהפיכה החוקתית" שעברה ישראל, בניצוחו של נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, שחשיבותה עצומה מבחינות רבות, השפיעה על סדר החיים התקין בתחום הפשיעה והפחד מפשיעה השפעה דומה לזו שחוותה ארצות הברית בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. תהליכים אלה התעצמו והיו מהירים יותר בשל אבדן יכולת המשילות של השלטון בישראל בכלל; ובגלל אופיה הייחודי של החברה הישראלית, החסרה תרבות אזרחית של כיבוד חוק, ושמעלה על נס את היעדר הציות לחוק ואת ערך ה"עבודה על הממסד".לא ארחיב בסוגיה זו. עשיתי זאת בדיון:

שלום הציבור מול זכויות האזרח – המאבק על חוק המאגר הביומטרי כמקרה בוחן

מרכיב חשוב בשיקולי השלטון לשקם את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, רלוונטי במיוחד בימים אלה גם בישראל. זהו הקשר בין רמת האמון לפוטנציאל הצמיחה של המשק, בעיקר על רקע המשבר הכלכלי העולמי.

באפריל 2007 פרסם "מכון ראות", אחד המכונים החשובים כיום בישראל לחשיבה בתחומי המדיניות הציבורית, התומך בזמן אמת בתהליכי קבלת החלטות אסטרטגיים של ממשלת ישראל, ניר עמדה בנושא "היעדר אמון במשטרה – סכנה לצמיחה". בנייר זה נטען כי מידת האמון שנותן הציבור במשטרה ובמערכת המשפט היא משתנה מרכזי בפוטנציאל הצמיחה הכלכלית של המשק (מכון ראות, 2007):  אנשי המכון מציינים כי "קפיצת מדרגה" באיכות החיים בישראל לא תיתכן ללא אמון במערכת השלטון ואכיפת החוק. בהיעדר אמון ביכולתה של המערכת לשמור על כללי משחק עקביים ותקינים, לא ניתן יהיה ליצור את שיתוף הפעולה הדרוש לביסוס התנאים הנ"ל (מכון ראות, 2007).

על רקע התובנות הללו יש לקראות את ההחלטה באוקטובר 2007 להעניק למחוז הדרומי של משטרת ישראל את אות ראש הממשלה, במסגרת החריגה של ועידת ראש הממשלה לייצוא ולשת"פ בינלאומי 2007, ועידה זו מעולם לא שיתפה בפעילותה את המשטרה קודם לכן. האות ניתן על פועלו ותרומתו הייחודית של המחוז הדרומי לפיתוח הכלכלי של הנגב. נטען, כי ההורדה הדרמטית של הפשיעה ומידת האמון שנוצרה בין המשטרה לתושבים בדרום יצרו "קפיצת מדרגה" בהתפתחות הכלכלית באזור.

צפוי, שככל שהמשבר הכלכלי העולמי יעיק יותר על כלכלת ישראל, תהפוך האופציה – ליצור "קפיצת מדרגה" כלכלית דרך "קפיצת מדרגה" בתחום אכיפת החוק – לכדאית יותר. וראוי לזכור: מודל המהפכה בתחום אכיפת החוק בניו יורק והשפעותיו הכלכליות על הצמיחה בשנות ה- 90 של המאה העשרים הנו עדות מצוינת לתרומת מערכת אכיפת החוק לצמיחה הכלכלית.

מהן האפשרויות לשיקום האמון במערכת בישראל?

לאחר שהבנו את חשיבות האמון במערכת אכיפת החוק לביטחונה הלאומי של ישראל, כיצד ניתן לשקם אותו? מתוך מגוון אפשרויות הפעולה נזכיר שתי אופציות פעולה קוטביות:

ה"רגילה" היא התביעה לעוד אמצעים ולעוד יכולות. תביעות כגון אלה אהובות מאוד על הביורוקרטיה הממשלתית, המנצלת מצבי משבר להגדלת תקציבה.

הבעיה היא שההוצאה הלאומית על שירותי משטרה היא מהיקרות הקיימות בשירות הציבורי, ומדינות מערביות רבות מתקשות לעמוד בה גם בימים רגילים, קל וחומר בימים של משבב כלכלי. כך למשל פורסם לאחרונה, כי משטרת בריטניה מתכוונת לפטר אלפי שוטרים בחודשים הקרובים בשל הצורך לקצץ תקציבים עקב המיתון המחריף במדינה. זאת למרות תחזיות לעליה בפשיעה עקב החרפת המצב הכלכלי (סוכנויות הידיעות, 2009). תקציבה המצטמק של ממשלת ישראל הופך את הסיכוי ליצור "קפיצת מדרגה", בדרך של תוספת תקציבים, ללא מעשי.

יתרה מכך, גם בהנחה שהגדלת התקציב באופן משמעותי היא אפשרית, בינוניותה של המערכת הציבורית (של כל מערכת ציבורית) רחוקה מלהבטיח הצלחה בעזרת הגדלת התשומות. זאת, כיוון שרוב הסיכויים שתוספת האמצעים תנוצל בדרך לא אפקטיבית ולא יעילה, ועוד לא הזכרנו את השלכות "חוק התפוקה השולית הפוחתת" שבוודאי תהיינה נכונות גם במקרה זה.

כך הופכת האלטרנטיבה האחרת, שבאה לידי ביטוי ב"חוק שלוש ההכשלות", לכדאית יותר ויותר: להקטין באופן דרמטי את כמות העושים "שימוש סרק" בשירותי החקירה והמשפט, "לנקות את הרחובות" ולשלוח את אותם עבריינים מועדים (רצידיביסטים) לתקופות מאסר ארוכות; וכל זאת, ללא הגדלה תקציבית.

איך ייראה חוק כזה בישראל? התביעה אמורה לבקש להכריז על עבריין שהורשע ואשר עומד בקריטריונים מסויימים כ"עבריין מועד". אם נדון אותו עבריין למאסר בגין העבירה שבגינה הוכרז – תימנענה ממנו חופשות והבוא לא ישוחרר לאחר שיירצה שליש מתקופת מאסרו. במידה ויורשע העבריין בעבירה נוספת לאחר ההכרזה, ייאסר למשך שנים ארוכות שתיקבענה בחוק.

מהן התוצאות הצפויות מיישומו של חוק כזה?

הנחת המצדדים בחוק היא שהחוק ישיג אפקט כפול:

האחד, כיוון שתוך פרק זמן מסוים אמור דור שלם של עבריינים מועדים להיעלם מהרחוב, צפויה רמת הפשיעה לרדת בהדרגה. במקביל לירידה הזו תעלה תחושת איכות החיים של האזרחים, ועמה התחושה שזכויותיהם של האנשים הנורמטיביים קודמות לאלו של העבריינים, העושים כיום כל העולה על רוחם, כמעט באין מפריע.

המצודדים בחוק יכולים לנפנף בנתוני הפשיעה בקליפורניה. בעשר השנים שלאחר יישום החוק, ירדו מקרי הרצח, האונס, השוד, התקיפה, הפריצה וגניבות הרכב לכמות של 6,780,964 מקרים לעומת 8,825,353 מקרים בעשר השנים שקדמו ליישום החוק (Zimring et al., 2001). אולם, ראוי לזכור כי מגמת ירידת הפשיעה התאפיינה במכלול מדינות ארצות הברית, גם בכאלה שלא אימצו חוקים דרקוניים כגון אלה.

השני, כיוון שהמשתמשים הסדרתיים בשירותי המערכת יפסיקו לעשות בה שימושי סרק, ירד הלחץ על מערכת אכיפת החוק;  שוטרים, פרקליטים וגם אנשי שירות המבחן ישוחררו בהדרגה מחלק נכבד של עיסוקם הקודם ויוכלו להתפנות ולעסוק בעבירות של איכות חיים; בתי המשפט ישתחררו מאחד מגורמי הלחץ העיקריים כיום ויוכלו להתפנות להקלת הלחץ בתחום המשפט האזרחי. ניתן יהיה אפילו לדבר, בטווח הארוך, על הקטנה בכמות אנשי החוק הנדרשים לתת שירותים טובים הרבה יותר טובים לאוכלוסייה.

עליה בהוצאות הציבוריות עקב החוק עלולה בכל זאת להיות בבניית מתקני כליאה ובהגדל סד"כ סגל שירות בתי הסוהר, אולם, הניסיון המצטבר בארצות הברית מהשלכות יישום החוקר אינן תומכות בהכרח בהשערה זו: בעשר השנים שקדמו לחוק התרחבה אוכלוסיית האסירים בקליפורניה, למשל, ב- 400% ונבנו 19 בתי כלא חדשים. עשר שנים לאחר יישום החוק עלתה אוכלוסייה זו ב- 25.5% ונבו רק 6 בתי כלא חדשים.

כלל לא בטוח שהחוק שיחק תפקיד מרכזי בעליה זו.

לסיכום

מערכת אכיפת החוק משנה את ייעודה ופונה בצעדים ממשיים גם לאוכלוסיה שבה לא הייתה מיועדת לטפל קודם לכן, כאשר חוסר האימון הציבורי יוצר סכנה לביטחונה הלאומי של מדינה.

מצב האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק מתקרב לקו האדום ומסכן את ביטחונה הלאומי של ישראל. הצורך בשיקומו והמשבר הכלכלי המחריף מבליטים את הצורך בפעולה דרסטית. פעולה כזו היא לנסות ולייצר הרתעה גם מול האוכלוסיה שקודם לכן לא הורתעה.

המצב הכלכלי יוצר פיתוי להרוויח פעמיים כתוצאה מיישום "חוק העבריינים המועדים" – לשקם את האמון במערכת אכיפת החוק מחד גיסא ולייצר קפיצת מדרגה בתחום הכלכלי מאידך גיסא.

 ככל שיעמיק המשבר הכלכלי תהפוך האופציה הזו לכדאית יותר.

 האם קרוב יישומה בישראל?

 מה דעתכם אתם?

 הערה: החומר מבוסס על המאמר: יחזקאלי פנחס (2009), לשנות את כללי המשחק, מראות המשטרה, גיליון 228, עמ' 31-28

מקורות 

  • בג"צ 5304/92, פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת - עמותה נ' שר המשפטים [פדאור (לא פורסם) 93 (2) 156], עמוד 1.
  • בן-דוד גדעון (2006), מנהל אגף ארגון ותקציב במשרד המשפטים, ראיון, סולחה, פורטל הגישור הישראלי,
  • http://www.sulcha.co.il/content/ArticleMain.asp?maamar_id=227
  •  ברוש שרגא, ארצי דוד (2007), הנדון: הענקת אות הוקרה למחוז הדרומי של משטרת ישראל במסגרת ועידת ראש הממשלה לייצוא ולשת"פ בינלאומי 2007, מכתב לרב-ניצב דודי כהן, מפכ"ל המשטרה, מה- 11 באוקטובר 2007.
  • דנ"פ 1397/03, מדינת ישראל נ' שמעון שבס, [פדאור (לא פורסם) 03 (2) 895].
  • זינגר בשביס (1986), החוזר בתשובה, תל אביב: ספריית פועלים.
  • חוק המעצרים החדש: חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים(התשנ"ו-1996.
  • חוק העונשין, תשל"ז, 1977. 
  • חוק הערבות, תשכ"ז-1967. 
  • חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
  • יחזקאלי פנחס (2009), לשנות את כללי המשחק, מראות המשטרה, גיליון 228, עמ' 31-28.
  • מכון ראות (2007), היעדר אמון במשטרה – סכנה לצמיחה, 12/4/07,
  • http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=1613
  •  סבה לסלי .א., ארנפלד רחל (1988), גמילה כעונש - הטיפול בעבריינים מתמכרים לסמים, האוניברסיטה העברית, ירושלים, הפקולטה למשפטים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, בשיתוף המכון לקרימינולוגיה.
  • סוכנויות הידיעות (2009), משטרת בריטניה מפטרת אלפי שוטרים למרות צפי לעליית הפשיעה, The Marker, 25/2/09, ע' 18.
  • קרניאל יובל (1999) מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור –  הלכה למעשה, פלילים, ח' , עמ' 273, 279.
  • תיקון מס' 9 לחוק סדר הדין הפלילי, תשנ"ז.
  • McGlothlin W.H., Anglin M.D., Wilson B.D. (1978), Narcotic Addiction and Crime, Criminology, pp. 293-315.
  • Zimring Franklin E., Hawkins Gordon, Kamin Sam (2001), Punishment and Democracy: Three Strikes and You're Out in California, British Journal of Criminology, Vol. 43, No. 1, 2003 , pp. 251-252(2).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *