[להורדת הקובץ לחץ: פנחס יחזקאלי - המודיעין המשטרתי]

זהו פרק מתוך הספר: המודיעין והקברניט, שראה אור ב- 2004 במסגרת סדרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל בשיתוף המכללה לביטחון לאומי, צה"ל (הוצאת משרד הביטחון):

רובם המכריע של הפרקים בספר זה עוסקים במערכת היחסים בין ראש הממשלה, שהוא הלקוח העיקרי של המודיעין האסטרטגי, לבין שלושת גופי המודיעין: אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן), המוסד לביון ולתפקידים מיוחדים ושירות הביטחון הכללי (שב"כ). אולם, מיפוי וניתוח האיומים האסטרטגיים על הביטחון הלאומי בישראל מלמד, כי חסר ב"פאזל" הזה חלק נוסף, והוא בעל חשיבות, ברמה הלאומית העליונה. זוהי הערכת המודיעין בתחום "הפשיעה האסטרטגית". קרי, הפשע המאורגן על ענפיו השונים (כמו סחר בסמים, סחר בנשק ובנשים, הלבנת הון וכדומה) וחדירתו למוסדות השלטון, וכן הפשיעה, המתבצעת על ידי פלסטינים, תושבי שטחים.

מודיעין על פשע מאורגן נדרש יותר ויותר ברמה האסטרטגית. ניתן להבחין בעולם המערבי, בעשור האחרון, בתהליך מעבר של גופי מודיעין לעיסוק בתחום הפלילי. לדוגמה, אם, בעבר, היה העיסוק בפשע, בארצות-הברית, נחלתו הבלעדית של ה- F.B.I., הרי שכיום עוסק בכך, יותר ויותר, גם ה- C.I.A.[1]. המעבר נבע, בתחילה, מהמצב שנוצר לאחר התפרקות הגוש הקומוניסטי וירידת המאבקים הלאומיים בין מדינות. מדינות רבות גילו, כי אין להן עוד צורך בגופי המודיעין שלהן. הולנד, למשל, סגרה את ארגון המודיעין שלה. ארגוני מודיעין במדינות אחרות החלו לעסוק במאבק בפשע המאורגן ובריגול תעשייתי, על מנת להמשיך לקיים את עצמם. פיגועי הטרור בניו-יורק ובוושינגטון, ב- 11 בספטמבר 2001, אך חיזקו מגמה זו, בטווח הארוך. שכן, ההבנה, שתחומים כמו סמים והלבנת כספים משמשים דרך קבע למימון טרור, הולכת ומוטמעת בהבנתם של קברניטים ואנשי מודיעין כאחד [2].

ראוי לציין, כי אין, למירב ידיעתי, תקדים במדינה דמוקרטית, להשתתפות גופי מודיעין משטרתיים בהערכת המצב הלאומית. ראש ה- F.B.I. ((Federal Bureau of Investigationלמשל, זרוע החקירה הראשית של משרד המשפטים בארצות הברית, שתפקידו, בין היתר, להגן על ארצות הברית מפני פשעים פליליים, ברמה הפדרלית, אינו חבר במועצה לביטחון לאומי. חברים בה הנשיא, סגנו, מזכירי ההגנה והחוץ, הרמטכ"ל, ראש ה- C.I.A. ויועץ הנשיא לביטחון לאומי (אם כי, נושא הפשיעה האסטרטגית, כמו החדרת סמים לארצות הברית מיוצג, כיום, במועצה, על ידי ה- C.I.A., העוסק בנושא). יחד עם זאת, משטרת ישראל יחודית בין משטרות העולם בכך, שהוטלה עליה האחריות לביטחון הפנים, למרות שהערכת המודיעין בתחום זה נמצאת באחריות השב"כ, יש לה יכולות מודיעיניות לא מבוטלות, והיא גורם חשוב בכל הערכת מצב רלוונטית.

גם מבנה המודיעין של משטרת ישראל הוא יחיד במינו בין משטרות העולם. בניגוד למשטרות אחרות, שבהן כל פעילות מודיעינית נוצרת מתיקי חקירה פליליים, מודיעין משטרת ישראל מקיים פעילות מודיעינית "נטו", המבוססת על כיסוי שטח מודיעיני על בסיס טריטוריאלי (הסיבה לכך היא היסטורית. מי שהקים את הכיסוי הבסיסי במשטרת ישראל היו אנשי שב"כ, שעברו למודיעין המשטרתי). יחד עם זאת, בניגוד לאגף המודיעין הצבאי, אין למודיעין המשטרתי "אמצעי ייצור" מודיעיניים משל עצמו, והוא תלוי בגורמי המודיעין בשטח, הכפופים למפקדים הטריטוריאליים ולא אליו.

אגף המודיעין המשטרתי הוא צעיר. עד שנת 1997 היה המודיעין במשטרה מחלקה בכירה בתוך אגף החקירות, בראשות ראש מחלקה בכיר בדרגת תת ניצב, דרגה המקבילה לדרגת תת אלוף בצה"ל. בשנת  1997, בעקבות תהליך אסטרטגי במשטרת ישראל, שודרגה מחלקת המודיעין והפכה לאגף במטה הארצי של המשטרה, ובראשו הועמד ניצב, המקביל בדרגתו לאלוף בצה"ל. לרפורמה זו במודיעין היו סיבות עקרוניות טובות, אולם, כמו דברים רבים אחרים במינהל הציבורי בישראל, גם לידתה של זו מקורה בחטא. שכן, בעוד ועדת התיכנון האסטרטגי יושבת על המדוכה, בטרם הספיקה לגבש דעה, כינס השר לבטחון הפנים, לשעבר, אביגדור קהלני, מסיבת עיתונאים, והודיע, מסיבותיו הוא, על הקמתו של אגף חדש, ומינה את ניצב אבי כהן לעמוד בראשו. תת ניצב (גמלאי) חזי לדר[3], לשעבר ראש מחלקת המודיעין, טען, כי כאשר דרש, באותה תקופה, לשנות את מעמד המחלקה, הוא דיבר על העיקרון ולא על צורך באגף נפרד, וכי הציע, למשל, פתרונות אחרים, כמו, מנהלת עצמאית, כפופה ישירות למפכ"ל. אבל, טען לדר, "בגוף יצרי כמו המשטרה, לא ניתן לנתק אספירציות אישיות מתהליך קבלת ההחלטות".

תהיה הסיבה אשר תהיה, הליקויים במחלקת המודיעין היו גלויים לעיין וחייבו שינוי. בשל מיקומה הארגוני, כחלק מאגף החקירות, לא הצליחה מחלקת המודיעין לממש את האחריות שניתנה לה, משתי סיבות עיקריות:

האחת -  מאחר שראש מחלקת המודיעין לא הצליח לשמש כקצין המודיעין של המפכ"ל (אם ראש מחלקת המודיעין אינו יכול להיות קמ"ן המפכ"ל, כיצד יצליח לתפקד מול הקברניט וקהילית המודיעין?). הסיבה לכך היא העיקרון הטריטוריאלי לפיו בנויה המשטרה. אם העלתה יחידת שטח בחכתה ידיעה חשובה, היא מגיעה, בראש ובראשונה, לאוזנו של המפקד הישיר של קצין המודיעין, קרי, למפקד המרחב. הוא מעדכן את מפקד המחוז, וזה מעדכן את המפכ"ל. ראש מחלקת המודיעין עודכן רק לאחר מכן. המגבלה הטריטוריאלית באה לידי ביטוי בדברים טריוויאליים, כמו השפעה על מינויים של קציני מודיעין בשטח, אבל גם ביכולת להנחות את השטח, ברמה המקצועית. חזי לדר הדגים זאת מפרשת הרב עוזי משולם, שהתבצר עם חסידיו בביתו שביהוד, במרץ 1994. לפני ש"התפוצצה" הפרשה, הנחתה מחלקת המודיעין את אחת מתחנות המשטרה, לעקוב מודיעינית אחר אחד מתומכי משולם. אלא שהמפקד הטריטוריאלי נתן עדיפות בכיסוי לנושאים מקומיים. כתוצאה מכך, היעד לא כוסה, והיו לכך השלכות, כאשר נאלצה המשטרה להתמודד חזיתית, עם משולם וחסידיו.

הסיבה השניה לבעייתיות של מחלקת המודיעין היא העובדה, שגופי המודיעין האחרים יבקשו, תמיד, לעבוד מול המפכ"ל, ומולו בלבד. לדר טוען, שב'ועדת שמגר', שחקרה את רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, טען ראש אגף האבטחה בשב"כ, כי העביר למשטרה מסמך על האפשרות, שמפגע יהודי, בודד, ינסה להתנקש בראש הממשלה, אולם, מסמך כזה לא הגיע אליו מעולם. הסתבר, שהמסמך הועבר, ישירות, למפכ"ל. מצב כזה, טען חזי לדר, הוציא את העוקץ מתפקידו של ראש מחלקת המודיעין, שהרי, אין ספק שבעבודה מול צה"ל עובד השב"כ מול ראש אמ"ן, ולא מול הרמטכ"ל. הרצון של קהילית המודיעין לעבוד מול המפכ"ל, בא לידי ביטוי גם כאשר מוזמנת המשטרה לדיוני "ועדת ראשי השירותים" (ור"ש), שהיא התחליף הישראלי (והלא יעיל במיוחד) לגוף מתאם, האחראי לאינטגרציה בין כל גופי המודיעין. ושחברים בה שלושת ראשי גופי המודיעין והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה. גם לשם מגיע, לרוב, רק המפכ"ל [4].

בנוסף לליקויי מחלקת המודיעין, התחילה להתגבש, במחצית השניה של שנות התשעים במשטרה ההבנה, שהמודיעין אינו רק כלי לתחום הפלילי, להכנת תיקי חקירות, אלא משמש גם כלי חשוב בקבלת ההחלטות של המפכ"ל והשר. חידדו הרגשה זו אירועי הסדר הציבורי הקשים, על רקע הסכמי אוסלו והפיגועים הקשים, במהלך שנות התשעים. במקביל, התרחשו גם אירועים קשים אחרים, שהיו טראומתיים מאוד למשטרה, כמו הפגנת עולי אתיופיה בירושלים, ב- 28 בינואר 1996, על רקע תרומות דם, שנלקחו מתורמים ממוצא אתיופי והושמדו, מחשש שהיו נגועות באידס, ללא ידיעתם. ללא כל אינדיקציה מודיעינית, יצאה ההפגנה משליטה, ונפצעו בה עשרות שוטרים, ו- 16 מפגינים[5].

מעולם לא שילמו בכירים במשטרה ובדרג הפוליטי מחיר בשל ליקויים בתיקי חקירה. אולם, אירועי סדר ציבורי גובים, לעתים, מחירים, גם מבכירים במשטרה וגם מן הדרג המדיני, שנדרש לשלם מחיר. ההתפרעויות במגזר הערבי, בספטמבר 2000, ו"ועדת אור" שהוקמה בעקבותיהם ממחישים סוגיה זו היטב. לכן, היה ברור, ששינוי סדרי העדיפות של המודיעין הינו הכרח ברמה האסטרטגית.

ב- 1994, כאשר השלום המובטח נראה בהישג יד ותשומת הלב הלאומית הוסטה, כמו במדינות מערביות נורמליות, לסוגיות אחרות של ביטחון לאומי, קיים, לראשונה ראש ממשלה דיון על סוגיות באחריות המשטרה. ראש הממשלה, דאז, יצחק רבין, זימן דיון על הפשיעה הרוסית, ובהמלצת השר לבטחון הפנים, דאז, משה שחל, החליט להקים ועדה בינמשרדית להתמודדות עם הבעיה, בראשות איש משטרה, ראש אגף החקירות, דאז, ניצב יוסי לוי. תהליך זה נקטע עם רצח רבין ועם תקופת הפיגועים של 1995-1996. אך, הנושא לא ירד מסדר היום הלאומי. יורשו של ראש הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס, היה זה שקיבל, לראשונה, החלטה, להכניס סוגיות של פשע מאורגן למה שמכונה, "הצי"ח הלאומי". מדי שנה מתקיים, ברמה הלאומית, דיון על הערכת המודיעין השנתית, המנוהל על ידי אגף המודיעין בצה"ל. במסגרתו מוגדרים, מה שמכונה צי"חים, "ציון ידיעות חשובות" - הצבעה על נושאים מרכזיים, שהם בבחינת יעד לאיסוף מודיעיני. צי"חים אלה מהווים, בעצם, חלוקת עבודה לכל קהילית המודיעין. ואכן, נושא "הפשיעה האסטרטגית" נכנס, לראשונה, לצי"ח הלאומי, למקום ה- 24 האחרון והמכובד. מאותו רגע, צי"ח זה הפך מחייב, לא רק עבור המשטרה, אלא עבור קהילית המודיעין כולה [6].

בשנת 2002, הגישה, לראשונה, המועצה לביטחון לאומי בישראל לראש הממשלה, הערכת מצב משלה על הביטחון הלאומי בישראל[7]. זאת, בנוסף להערכה השנתית ה'רגילה' של אגף המודיעין בצבא, שהוא המעריך הלאומי בישראל. בהערכת מצב זו נכללה גם "הפשיעה האסטרטגית". הכללה זו היתה רבת ערך לאגף המודיעין של משטרת ישראל, המהווה 'בן חורג' בין גופי המודיעין בישראל. עצם החיבור של המילים "פשיעה" ו"אסטרטגיה" מבטיח, בעולם, שבו לדימויים יש חשיבות מיוחדת, סיכוי לתרגם מונחים כאלה לעוצמה ארגונית, לתקני כוח אדם חדשים ולאמצעים, ובעיקר, לשיפור מעמדו של אגף המודיעין המשטרתי, הן בין גופי קהילית המודיעין והן בתוך המשטרה.

למרות שידרוגו של אגף המודיעין המשטרתי, לא התקבל, עדין, המודיעין המשטרתי כאח שווה זכויות בקהילית המודיעין. אך, ניצב חיים קליין, לשעבר ראש אמ"ן במשטרה ובעת כתיבת שורות אלה, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, אופטימי מאוד. קליין טוען, כי תמונת המצב היום היא מטעה, מאחר שהמלחמה בפלסטינים יצרה הטיה זמנית של תהליכים. אך, כאשר יתפוס סדר יום של שלום את מקום המלחמה, התקרבותו של המודיעין המשטרתי לקברניטים, מקבלי ההחלטות, הוא תהליך בלתי נמנע[8]. קליין טוען, כי העובדה שבימי ראש הממשלה רבין, היתה הפעם הראשונה, שהקברניט הפנה קשב לסוגיות פליליות, והכיר בהן כאיום אסטרטגי על הביטחון הלאומי בישראל, מהווה תקדים. בשל המצב הבטחוני, קיבלו נושאי "הפשיעה האסטרטגית" סדר עדיפות נמוך, אולם קליין בטוח, כי סדר עדיפות זה ישתנה, ככל שהלחץ הביטחוני יפחת. קליין טוען, שראשי אמ"ן הצבאי באותה תקופה, בה נשבו רוחות שלום – אלוף עמוס מלכא כראש אמ"ן ותת אלוף, דאז, עמוס גלעד כראש חטיבת המחקר באמ"ן, גילו הבנה לצורך העולה במודיעין על "הפשיעה האסטרטגית". הוא מצטט את עמוס גלעד, שאמר לו, כי "אף אחד לא יחשוד בי שאני מזלזל באיום הטילים העיראקי, אך, אני מכיר גם באיום הסמים הישראלי. גם ארגוני מודיעין אחרים, טוען קליין, החלו לבחון את האפשרות, שהמציאות תדרוש מהם להסיט משאבים לתחומים פליליים ולבחון את האפשרות להסתייע במודיעין המשטרתי, במערך המתהווה של שיתוף פעולה אזורי, מאחר שזהו הגוף בעל זהות האינטרסים גבוהה ביותר עם גופי המודיעין במדינות השכנות, הנלחמות אף הן בתופעות של סמים ופשיעה מאורגנת אחרת. זו היתה הפעם הראשונה, לטענתו של קליין, שהמודיעין המשטרתי גילה, שיש שפה משותפת בינו לבין קהילית המודיעין.

לגבי הקשר עם הקברניט, טוען קליין, שהוא זוכר לפחות שלוש פעמים, פעמיים בארץ ופעם אחת בחו"ל, בהן המשטרה התערבה למנוע מפגש של ראש הממשלה ובכירים אחרים עם אנשים המעורבים ב"פשיעה אסטרטגית". אחד המקרים היה ביזמת ראש הממשלה, שבדק אם נכון יהיה להיפגש עם אדם מסוים, ונענה בשלילה. קליין רואה בכך הוכחה, שקברניטים מתחילים להיות ערים לסוגיה, ולהבין את הצורך להסתייע מקרוב במודיעין המשטרתי.

למרות שהמודיעין המשטרתי אינו מופקד על האיסוף בסוגית בטחון הפנים, מציין קליין, כי ראש אמ"ן המשטרתי הוא שותף חיוני וחשוב בדיונים אצל ראש הממשלה, בתחום זה, ביחד עם ראש השב"כ וראש אמ"ן הצבאי. יתרה מכך, כאשר עולות סוגיות פנימיות לסדר היום של ראש הממשלה, מסוגית העובדים הזרים ועד המהומות במגזר הערבי, הופך אגף המודיעין המשטרתי לגורם חשוב ולעיתים, אף מוביל, כמו במקרה של ההיערכות הכלל מערכתית לאירועי המילניום, שבו קיבלה המשטרה את ההובלה של הצוות האינטגרטיבי, שכלל את המשטרה, השב"כ המוסד ואגף המודיעין הצבאי. זו היתה הפעם הראשונה, ובודאי לא האחרונה, לדברי קליין, שאמ"ן המשטרתי נטל את ההובלה של משימה לאומית בתחום האיסוף ועבודת המודיעין, והוא אשר הציג בפני הקברניט את תמונת המודיעין. קליין מסכם בכך, שלדעתו, מעמדו הציבורי הבכיר של ראש אמ"ן הצבאי מקרין גם על מעמדו העתידי של ראש אמ"ן במשטרה, שכן, הקברניטים מבינים את תפקידיו וחשיבותו של ראש אמ"ן בצבא, ועושים את ההקבלות המתבקשות בתחומים המשטרתיים.

האופטימיות אותה מפגין קליין לגבי מעמד המודיעין המשטרתי אצל הקברניט, אינה נחלת כל גורמי המשטרה.

רבים במשטרה ליוו בחוסר נחת את הקמתו של האגף החדש, ויש מחלוקת רבה, בתוך המשטרה, לגבי מידת חשיבותו, ועצם נחיצותו, כאגף עצמאי. לטענת המתנגדים, חשיבות המודיעין המשטרתי מוגבלת לתוך המשטרה עצמה, ככלי מסייע לעבודת החקירות. בכך, לא שונה המודיעין מכלי חקירה אחרים כמו, למשל, הזיהוי הפלילי (מז"פ), וככל שיהיה מתוחכם ומדעי יותר, כך יקל על המשטרה להתמודד עם הפשיעה. יתרה מכך. הקירבה של גופי המודיעין האחרים לקברניט נובעת משתי סיבות עיקריות, שאינן רלוונטיות למשטרה כלל.

הסיבה האחת – סוגית מיידיות המידע. בניגוד לגופים האחרים, המודיעין המשטרתי אינו מספק התרעה למלחמה. הסוגיות שהוא מעלה רלוונטיות מאוד, אך לא מיידיות, ויכולות להגיע למקבלי ההחלטות בנוהל עבודה רגיל. הסיבה השניה – המיקום הארגוני משפיע מאוד על הקשר עם הקברניט. המוסד והשב"כ כפופים, ישירות, למשרד ראש הממשלה, ואילו המשטרה לא. לכן, קובע תת ניצב חזי לדר, בניגוד לגורמי המודיעין האחרים, ה"קברניט" של המשטרה הוא לא ראש הממשלה אלא המפכ"ל!

לטענת הגורמים המתנגדים למיסוד אגף המודיעין, באמצעות שדרוג מחלקת  המודיעין לאגף, נקטה המשטרה בדרך הקלה והלא אפקטיבית, ובכך יצרה "ממלכה פיאודלית" נוספת בארגון קטן, שמספר הניצבים בו שווה למספר האלופים בצה"ל, הגדול הרבה יותר. עקב כך, סובלת המשטרה מבעיה קשה של יריבויות ומלחמות פנים ארגוניות. זאת, במקום העבודה הקשה של ניסיון להעלות את המהות המקצועית של המודיעין, ושל התיאום בין המודיעין לחקירות. המטרה הסופית של המודיעין המשטרתי, לפי אותם גורמים, הוא תיק החקירה המשטרתי. כך היה וכך יהיה. וכאשר מפרידים את המודיעין מהחקירות, הוא מתחיל לעבוד בשביל עצמו ולא בשביל המטרה למענה הוקם. לטענתם, מקומו של המודיעין המשטרתי אינו בין יתר חברי קהילית המודיעין, אלא בתוך המשטרה פנימה, בדומה למחלקת המודיעין של השב"ס. עניינית, אין, לדבריהם, למשטרה מה לעשות בועדת ראשי שירותי המודיעין (הור"ש). משטרת ישראל היא לא חלק מהנושאים הנדונים שם, בדרך כלל, ואיננה אמורה להיות שותפה לתהליכי מודיעין ברמה הלאומית. אפילו בתחום בטחון הפנים, שעליו אחראית המשטרה בתוקף החלטת ממשלה, תחום האיסוף המודיעיני לא נמצא בידיה, אלא בידי שירות הביטחון הכללי (שב"כ), והיא מממשת את אחריותה, בעיקר, ברמת הרחוב. נכון הוא, שהמשטרה לא היתה מעוניינת להילחם על מקום של קבע בור"ש, בשל החשש שתואשם בהדלפות ותעורב, בעל כורחה, ב"מלחמות העולם" שבין הארגונים השונים החברים בו, עם זאת, גם אנשי קהילית המודיעין לא רצו את המודיעין המשטרתי בור"ש, גם בשל חוסר הרלוונטיות שלו וגם בשל החשש מהדלפות, וזו הסיבה, לדבריהם, מדוע מזומן המפכ"ל לישיבות ולא ראש אמ"ן המשטרתי. לדברי אותם גורמים במשטרה, נושאים משטרתיים יידונו לעתים נדירות ביותר בור"ש. למשל, רוב ישיבות הור"ש, אליהן זומן המפכ"ל לשעבר, יהודה וילק, התבטלו לבסוף, ולעבודת ההכנה, שביצעו גורמי המודיעין המשטרתיים, לא היה שימוש כלל.

הגורמים הללו מביאים, כדוגמא, גם את הערכת המצב השנתית, שמבצע אגף המודיעין המשטרתי, כמעין חיקוי ל"הערכת המצב הלאומית", שמבצע אגף המודיעין במשטרה, מדי שנה, אולם חשיבות הערכת המצב הזו הינה פנים משטרתית בלבד. יתרה מכך, משתתפים רבים בה הם גורמים חוץ משטרתיים, ואינם אנשי מודיעין כלל כמו אנשי מקצוע מהאקדמיה, כך שרוב התשומות, כמו גם התפוקות, ברובן, אינן מודיעיניות.

יתרה מכך, טוענים אותם גורמים, המלחמות החריפות על עוצמה וכוח במשטרה לא יאפשרו לראש אמ"ן, לעולם, לתפוס מקום של כבוד מחוץ לזירה המשטרתית. זו הסיבה, שמפכ"לים לא יאשרו לעולם לראשי אמ"ן שלהם ליצור לעצמם מקום עצמאי ומוקד כוח אצל מקבלי ההחלטות.

המפכ"ל לשעבר, הרצל שפיר[9], שאף שימש כסגן הרמטכ"ל וכאלוף במטה הכללי של הצבא, מטיל ספק, האם הוגדרו, מראש, התפקידים, האחריות והסמכות של ראש אמ"ן המשטרתי ביחס לפשיעה האסטרטגית ולעבודתו מול מקבלי ההחלטות, והאם הועמדו לרשותו הכלים המתאימים, האם הוגדרו סדרי הקדימויות בתפקידיו והאם נבנו ההכשרות המתאימות, על מנת להתאים את הכוחות לתפקידים הללו. שפיר טוען כי קיימים הבדלים מהותיים בין ראש אמ"ן בצה"ל וראש אמ"ן במשטרה:

הטעם הראשון - ראש אמ"ן בצה"ל הוא המופקד כיום על הערכת המצב הלאומית;

והטעם השני – בעוד שאמ"ן הצבאי נועד לשרת את הקברניט ואת מקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים, נועד אמ"ן המשטרתי לשרת את החוק, שהוא מעל לפוליטיקאים. לכן, רמת המידור חייבת להיות שונה. כאשר הקברניט נדרש לאינפורמציה מאמ"ן הצבאי או מגופי המודיעין האחרים, מביאים בפניו את הדרג המקצועי הנמוך ביותר, על מנת שיקבל אינפורמציה מגוף ראשון. אבל, כאשר הוא נדרש לאינפורמציה בתחומים עליהם מופקדת המשטרה, הוא חייב לקבל זאת מן המפכ"ל וממנו בלבד. זאת, מאחר שראש הפירמידה, שיש לו את הרגישות המתחייבת, יכול לעשות את ההבחנות מהם אותם תחומים בהם נכון, מותר ואף חובה לדווח ומהם המקרים בהם אסור לו לעשות כן.

מה מזמן העתיד לאגף המודיעין הצעיר במשטרה? האם יצליח לפרוץ קדימה? האם יצליח למצוא נתיב אל אוזנו של הקברניט, ואם כן, האם המחיר האלטרנטיבי, שתשלם המשטרה על הסטת פעילותו, בתחום התיאום עם אגף החקירות יצדיק זאת? ימים יגידו…

[להורדת הקובץ לחץ: פנחס יחזקאלי - המודיעין המשטרתי]

מקורות

[1]   שביט שבתאי (2000), רב-שיח בנושא טרור, המכללה לביטחון לאומי, 4/4/2000, גלילות.

[2]   יחזקאלי פנחס (טרם פורסם), טרור ופשיעה, היבטים על טרור ומאבק בטרור, האוניברסיטה המשודרת, תל אביב, משרד הביטחון, ההוצאה לאור.

[3]  ראיון עם ראש מחלקת המודיעין לשעבר במשטרה, תת-ניצב (גמלאי) חזי לדר, רמת אביב, 16/1/03 (בכתובים בידי המחבר).

[4]    ראיון עם תת ניצב (גמלאי) חזי לדר, לעיל.

[5]    הוד אלי (1999), ספר האירועים, חלק ב', משטרת ישראל, אגף כוח אדם, יחידת היסטוריה, עמ' 561-562.

[6]  ראיון עם תת-ניצב (גמלאי) חזי לדר, לעיל.

[7]  משרד ראש הממשלה, המועצה לביטחון לאומי (2002) הערכת מצב הביטחון הלאומי.

 [8]   ראיון עם ניצב חיים קליין, לשעבר ראש אמ"ן במשטרה וכיום מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, בנושא מעמד אגף המודיעין, במשרדו בירושלים, מיום 14/1/03 (בכתובים בידי המחבר).

[9]  ראיון עם רב ניצב (גמלאי) אלוף (מיל') הרצל שפיר, בנושא ההשוואה בין ראש אמ"ן במשטרה ובצבא, המכללה לביטחון לאומי, 15/1/03.