פרק יב': פיקוח פנימי ואתיקה מקצועית במשטרה

אתיקה משטרתית

[לתוכן העניינים של הספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

פרק זה יעסוק בדרכי הפיקוח הפנימי של מפקדי המשטרה על הארגון. אך טבעי הוא, כי בנוסף לפיקוח החיצוני, ואולי בעיקר בגללו, מעוניינים מפקדי משטרה לממש את אחריותם, ולקיים פיקוח הדוק על הארגון שעליו הם ממונים. זאת כדי לקיים ארגון אפקטיבי ויעיל, ה"נקי" מחריגות, וגם כדי להקדים רפואה למכה ולמנוע סקנדלים אפשריים, בהם יואשמו בהעלמת עין ובאי-טיפול.

מימוש האחריות זו מחייבת לא רק קיום מערכת, שתתריע ותאתר סטיות מן החוק ומן הנוהל. מערכת זו חייבת להיות משולבת, ולקיים, בנוסף, אלמנטים של הרתעה ומניעה אפקטיביים, על מנת להתמודד עם התופעה ולשמור אותה שולית ונמוכה ככל שניתן.

מפקדי המשטרה אמורים לקיים פיקוח על חריגות בשלוש רמות:

הרמה החוקית, שמשמעה עבירות של שוטרים על החוק. בעוד מערכת החקירה יכולה להיות פנים משטרתית או חיצונית לה, הרי מערכת השפיטה וההענשה הינן חוץ-משטרתיות. שוטר שנמצאו נגדו ראיות, לכאורה, על ביצוע עבירה פלילית, מוגש נגדו כתב אישום, בבית-משפט, ובמידה והוא מורשע, הוא נענש ככל אזרח, ויכול אף, כפי שקורה לפעמים, להישלח לכלא לריצוי תקופת מאסר בפועל שנגזרה עליו.

הרמה המשמעתית מבוססת על מערכת ערכים, נהלים ופקודות פנים אירגוניות, החלים על אנשי המשטרה בלבד. האכיפה נעשית בעזרת כלים פיקודיים ושיפוטיים, פנים ארגוניים.

הרמה האתית מבוססת על האתיקה המקצועית של הארגון ועל כללי עשה ואל תעשה, המוגדרים בקוד האתי של המשטרה. היא כוללת מערכת כללים, שאינם בגדר הוראות חוק, נהלים או פקודות, וחריגה מהם אינה כרוכה בהטלת עונשים רשמיים.

מטבע הדברים, ירצו המפקדים, הנושאים באחריות, להשאיר בידיהם גם את הסמכות. כלומר, לקיים שליטה על מנגנוני הפיקוח והאכיפה בכל שלוש הרמות הללו: החוקית, המשמעתית והאתית. אולם, תמיד יהיו לחצים על המשטרה להעביר את הטיפול בחקירת הרמה החוקית לגורמים חיצוניים.

האם נכון לאפשר למשטרה לחקור את עצמה? עיון בספרות המקצועית מלמד, כי אין יתרונות מוחלטים לצד זה או אחר בויכוח מי יחקור את השוטרים, והוא רחוק מלהיות מוכרע. שתי גישות מנוגדות לסוגיה זו:

הגישה החוץ ארגונית מיוצגת על-ידי מבקר המדינה, שטען, כי גוף החוקר את עצמו מקל, לעתים, בהמלצותיו באשר לאופן סיום הטיפול בתלונה לעומת הגורם המבקר, וכי במצב זה יש חשיבות מיוחדת לקיומו של מבקר חיצוני ובלתי תלוי, אשר ילווה ויחליט באשר לתוצאות הטיפול בכל תלונה ותלונה.

הגישה הפנים ארגונית גורסת, כי למחלקת חקירות הפנים תפקיד חשוב הרבה מעבר לחקירת התלונות נגד נילונים. יחידה זו היא גם גורם של בקרת איכות, אשר יכול להצביע על הליקויים העיקריים בהתנהגות השוטרים. לקחי התלונות שנחקרו הינם הבסיס לחידוש תכנית ההדרכה, על מנת למנוע סטיות דומות בעתיד, ולפתור את הבעיה כבר בתחילתה, דרך מערך הדרכה, המכשיר שוטרים חדשים. באופן כזה, טוענים המפקדים, תוכל המשטרה להפחית תלונות ציבור בעתיד .

ויכוח זה כבר הוכרע, כזכור, בישראל, שבה פועלת מערכת חקירה חוץ משטרתית - היחידה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים. אולם, קשה, לדעתי, להפיק מהניסיון הישראלי של הוצאת חקירות הפנים מידי המשטרה, מי משתי הגישות עדיפה. ראינו, כי השינוי הקל מאוד על מעמדם הציבורי של מפקדי המשטרה, אולם ספק אם תרם לאפקטיביות הטיפול בנושא.

דוגמא למקום, שבו הויכוח על הסוגיה עדיין קיים, הוא בניו-יורק. בעקבות מעצרה של כנופיית השוטר, מייקל דאוד, ב - 1992, עליה הרחבנו את הדיבור בפרקים קודמים, הקים ראש עירית ניו-יורק דאז, דויד דינקינס ועדת חקירה מיוחדת, בראשות סגן ראש העיר לשעבר מילטון מולן (Milton Mollen). תפקידה של ועדת מולן (The Mollen Commission) היה לבדוק ולהחליט, אם יכולה משטרת ניו-יורק להמשיך ולחקור את עצמה, או שיש לפזר את מחלקת החקירות הפנימיות (“The Internal Affairs Bureau”), ולהעביר את סמכויותיה לגוף חיצוני-עצמאי. מסקנותיה היו חד משמעיות: להוציא את המשרד לחקירות הפנים מידי המשטרה. אולם, בעקבות חילופי הממשל בעיריה ובמשטרה, הצליח מפקדה הכריזמטי והמצליח, דאז, של משטרת ניו-יורק, וויליאם ברטון, לשכנע את ראש העיריה דאז, רודולף ג'וליאני, כי הוא יצליח להתמודד עם השחיתות המשטרתית גם ללא ויתור על הסמכויות הללו.

הכלי העיקרי, המאפשר למשטרה לקיים פיקוח על הרמה החוקית, המשמעתית והאתית הוא המודל הצבאי לפיו בנויה המשטרה. בהרצאות קודמות עסקנו בצורך של מפקדי משטרה לדבוק במודל הצבאי, למרות מגרעותיו, כדי להתגבר על הקושי האובייקטיבי לקיים פיקוח אפקטיבי על עבודת השוטרים. יתרה מכך. לאורך השנים, למרות ההתנגדות הבסיסית לשינוי במשטרה, טופחו מודלים חדשים של ניהול, שחיזקו את אלמנט השליטה של מפקדים, כמו: 'שיטור ממוקד בבעיה' (‘Problem Oriented Policing’) בכל ארצות המערב, או "שיטור לפי יעדים ומדדים" בישראל .

מודל ניהולי נוסף, אשר אומץ בהתלהבות, ואף שוכלל, על-ידי מפקדי משטרה רבים בארצות-הברית, ושיש התולים בו חלק נכבד בהצלחת משטרת ניו-יורק במיגור הפשיעה, בעשור האחרון, הוא מודל ה"קומפסטט" (COMPSTAT). מדובר בתכנית ניהול חדשה, שיושמה במשטרת ניו-יורק, החל משנת 1994, עם כניסתו לתפקיד של המפכ"ל לשעבר ויליאם ברטון (William Bratton). זוהי טכניקה של הטלת האחריות בפועל על מפקדי הרובעים (Precincts) במשטרת ניו-יורק, על רמת הפשיעה ותנאי איכות החיים באזור אחריותם. הגישה דורשת מהמפקדים רמת עדכון גבוהה, תוך הבהרה ברורה, כי מטרת המשטרה אינה "להגיב" לפשיעה אלא "להתמודד" עמה ולהביא לצמצומה. הביטוי הטכסי של השיטה היו תחקורים פומביים ואגרסיביים של מפקדי הרובעים וצוותיהם, שנקראו למטה המשטרה, בהתראה קצרה מאוד, לתת דין וחשבון על פעילותם. מודל זה אף אומץ בישראל על-ידי המפכ"ל לשעבר, יהודה וילק. וילק, שהתלהב מן השיטה, שאיפשרה לו שליטה שהיא מקנה על מפקדי התחנות, מעל ראשיהם של מפקדי המחוזות והמרחבים, השקיע מאמץ רב ביישומה בחצי השני של הקדנציה שלו.

בנוסף למודל הצבאי, מנסים מפקדי משטרה לאמץ כלי נוסף הלקוח מעולמם של קבוצות של בעלי מקצוע, כמו רופאים, עורכי דין, רואי חשבון וכדומה, ולהכיל אותו על המשטרה, והוא הכלי של האתיקה המקצועית. בפרק הרביעי הזכרנו את גישתו פרופסור אסא כשר , לפיה, האתיקה המקצועית היא אחת מתוך חמישה מרכיבים המבדילים בין עיסוק פשוט לפרופסיה, בנוסף לידע מקצועי שיטתי; מיומנות; התקדמות מתמדת בתחומי הידע והמיומנות; והבנה של הידע והמיומנות. תהליך אימוץ האתיקה המקצועית על-ידי המשטרה, בכל העולם המערבי, היה פועל יוצא של חיפוש דרך להתמודד עם הביקורת הציבורית ההולכת וגוברת על הסטיה והשחיתות המשטרתיים. בארצות-הברית מוזכרת האתיקה כאחד הגורמים העיקריים, שפיתוחם אמור למנוע תופעות של סטייה משטרתית בעתיד, בעיקר על-ידי הטמעתה בתכנית ההדרכה המשטרתית. ב - 1957 פרסמה ההתאחדות הבינלאומית של מפקדי המשטרה (International Association of Chiefs of Police - I.A.C.P.) מצע של קוד אתי לשוטרים (The Canons of Police Ethics). ב - 1979 אימץ האו"ם קוד אתי לשוטרים (The Code of Conduct for Law Enforcement Officials), וב - 1987 אישרה ואימצה ההתאחדות הבינלאומית של מפקדי המשטרה קוד אתי, שנקרא, The New Law Enforcement Code of Ethics. משטרת לונדון אימצה קוד אתי ב - 1990, ומאז הפך תהליך אימוץ הקוד האתי במשטרות העולם לאופנה , אולם, אימוצו של כלי זה הוא, ברוב המקרים, מהפה אל החוץ, ורחוק מלהיות אפקטיבי.

מקור המושג "אתיקה" הוא מהמילה היוונית "אתוס", ופירושו - נוהג. אתיקה מוגדרת כמכלול המידות הטובות, שעל פיהן יש לנהוג. אתיקה כוללת ערכים וכללי התנהגות, שהתגבשו במהלך השנים, ועוצבו בה כמסורת, בהתאם לתרבות, להיסטוריה ולעקרונותיה של החברה. משמעותם של כללים אלה היא, שהם מחייבים את כלל השותפים לחברה, למרות שאינם מוגדרים בחוק. כללי אתיקה אינם נאכפים על-ידי החוק, אלא באמצעות סנקציות חברתיות: מנידוי והחרמה ועד דחייה, לעג וכדומה.

נוסף לכללי ההתנהגות המקובלים והמחייבים את כלל החברה, ישנם כללים ספציפיים, הקיימים רק לגבי קבוצות של בעלי מקצוע, כמו רופאים, עורכי דין וכדומה. כללים אלו קרויים: "כללי אתיקה מקצועית".

אתיקה מקצועית נגזרת מן האתיקה. היא מוגדרת כ - "מערכת כללים התנהגותיים נוספים שקיבלה עליה קבוצת בעלי מקצוע מסוים, ואשר נובעת מערכי מוסר חברתיים, המקובלים בחברה בה הם חיים ופועלים". הגדרה נוספת, של פרופסור אסא כשר  מגדירה אתיקה מקצועית "כרף העליון של ההתנהגות הטובה והראויה של איש המקצוע. זאת הנמצאת בקצה העליון של קשת ההתנהגויות, ושאנו רואים בה יעד והתנהגות אידיאלית שיש לשאוף אליה".

הגישה המשפטית, כפי שגובשה על-ידי בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-דין גבוה לצדק, רואה את האתיקה המקצועית כממוקמת בגבול התחתון של הדין המשמעתי. בבג"ץ סויסה  הוגדרה האתיקה המקצועית כהתנהגות שיש בה פגם אסתטי או אתי, אך שאין בה משום פגיעה במשמעת, הממוקמת בגבולו התחתון של הדין המשמעתי.

בשנת 1993 לא היה קוד אתי למשטרת ישראל. בדצמבר 1993 חשפו העיתונאים מוטי גילת ומלי קמפנר, בידיעות אחרונות, כי המפכ"ל דאז, רפי פלד, קיבל הנחה, המהווה למעשה טובת הנאה, בעת ששהה במלונות מוריה-פלאזה באילת ובים-המלח . כתבה זו הביאה למחול שדים, בעקבותיו התפטר לבסוף פלד מתפקידו. היועץ המשפטי לממשלה הגדיר את המקרה "התנהגות לא ראויה, שאינה מגיעה לכדי עבירת משמעת" , כלומר, עבירה אתית. האם היתה הפרשה נמנעת לו היה אז קוד אתי במשטרת-ישראל?

הניסיון שהצטבר בארץ כתוצאה מאימוץ הקוד האתי על-ידי מערכות היררכיות אינו מרשים.

צה"ל השלים את הכנת הקוד האתי שלו בשנת 1994, אולם, הקוד האתי לא הוטמע לכל שדרת הפיקוד בצה"ל. גם לא נעשה מאמץ ליצור מוסדות אכיפה, בעלי סמכויות, לאכיפת הקוד. כך, במקום לשמש ככלי ארגוני מועיל ומכוון, הפך הקוד האתי שוט בידי התקשורת להצליף בארגון. לדוגמא, ידיעות אחרונות הקצה, בשנת 1996, חמישה עמודים שלמים במוסף יום השישי '7 ימים' לכתבה בשם 'דרגת החטא'. בכתבה נבדקו 11 הדיברות שבקוד האתי הצה"לי מול מעשיהם של קצינים בכירים בשירות פעיל. הכתבה שואלת: "איך ייתכן שקצינים שעברו על הקוד האתי של צה"ל ממשיכים בתפקידיהם ואף עולים בדרגות" . עיתונאי אחר שואל, בכתבה אחרת, אם גורלו של הקוד האתי לא יהיה דומה לזה של הביטוי הידוע 'סמוך'? הוא מביא סעיפים בקוד האתי שאינם עומדים במבחן המציאות: פרשת צאלים למשל, לטענתו של אותו עיתונאי, "היתה גורמת לכמה סעיפים בקוד האתי להסמיק". בעקבות כל אלה הוא שואל: "בשביל מה המטה הכללי צריך את זה? למה לו להסתבך?"  . הדברים הוחמרו עוד יותר, כאשר החליט קצין חינוך ראשי של הצבא, תא"ל אלעזר שטרן, לשנות בשנת 2001 את הקוד האתי . בעקבות כך יצא פרופסור אסא כשר , אביו מולידו של הקוד האתי הצה"לי (וגם המשטרתי) בהכרזה, כי "מכאן ואילך למעשה, אין לצה"ל קוד אתי"! מסקנתו של פרופסור כשר היא, כי "צה"ל אינו בשל לעיסוק מקצועי באתיקה שלו".

ובכן, צה"ל אינו בשל ומשטרת-ישראל כן?

משטרת-ישראל, כמו בדברים רבים אחרים הלכה בעקבות אחותה, הגדולה ממנה, ואימצה קוד אתי ב - 1998, אולם, הסתבר, כי גם הוא לא היה תרופת פלא, ושוב, אותן בעיות ביחס אל הקוד האתי, שנתגלו בצה"ל, נמצאו  גם במשטרה.

במהלך שנת 2000, כספיח חשוב של "פרשת נימרודי", נשפטו הניצבים יאיר יצחקי ויעקב רז בפני בית הדין של המשטרה. לפי כתב האישום, יצחקי נחשד בכך שהזמין את עופר נימרודי, המוציא לאור של "מעריב", לארוחה בביתו. הארוחה התקיימה בסמוך לשחרור נימרודי ממאסר בגין עבירות חמורות, ולמרות שנמרודי לא היה חברו. בית הדין זיכה את שני הניצבים וקבע לגבי יצחקי, בהסתמך על בג"ץ סויסה, אותו הזכרנו לפני כן, כי התנהגותו של יצחקי לא הגיעה במקרה זה לגבול התחתון של עבירה על המשמעת, "ומקומה באותו תחום "האפור" של התנהגות בעייתית מבחינה אתית" . הערה זו חיסלה את סיכוייו של יצחקי להתמנות כמפכ"ל.

מה הסיבה לכך שמערכות היררכיות כמו הצבא והמשטרה מתקשות ב"עיכולו" של הקוד האתי? למה נוצרת התחושה בקרב המתבונן, כאילו הקוד האתי משמש לא יותר מעלה תאנה, המחייב, לכל היותר, קצינים ברמה הנמוכה והבינונית בלבד?

התשובה נעוצה, כפי הנראה, באבחנה שבין שתי גישות עיקריות כלפי אתיקה מקצועית: נכנה אותן 'הגישה העניינית' ו'הגישה האידיאולוגית'.

הגישה העניינית מתייחסת לאתיקה המקצועית באופן אינסטרומנטלי, ככלי להשגת מטרות. ארגונים, המאמצים גישה זו, מבינים, שאין די בהגדרת כללי אתיקה. בצד הכללים הכתובים חייבת לבוא מערכת אכיפה ממוסדת, שיש בידה את הכלים לאכוף ביעילות סנקציות על החורגים, באמצעות מערכת חמורה של כללי אתיקה מקצועית. זה לא המצב במשטרת-ישראל וגם לא בצה"ל. כבר ראינו, בהרצאה קודמת, כי בתי הדין למשמעת אינם חלק מ'מנגנון הנקיון' הפנים ארגוני. בתי דין אלה טובעים היום בתיקים המופנים אליהם מהפרקליטות, בשל חוסר בראיות מספיקות להעמדה לדין בבתי המשפט הרגילים, כיוון שאחרת, תאלץ הפרקליטות לסגרם. הדבר יוצר פיחות ממשי במעמד בתי הדין למשמעת. הם יוצרים תחושה של חוסר צדק ואמפתיה ארגונית למועמדים לדין בהם, במקום שיהפכו, לפי 'הגישה העניינית' לאותו גורם המסייע להבהיר לחריגים כי הם אינם רצויים, כיוון שהם אלו המוציאים שם רע למקצוע.

הגישה השניה כלפי האתיקה המקצועית היא הגישה האידיאולוגית. זו מתייחסת לאתיקה המקצועית כ'מצפן' וכמורה דרך ערכי לארגון. אבי הגישה, פרופסור אסא כשר , שהוביל את תהליכי מיסוד הקוד האתי במשטרה ובצבא קבע כך: אני מאמין, כי כל מי שמקבל על עצמו עקרונות כלליים כאלה, מתוך הבנה עמוקה של רוחם, יוצר לעצמו תשתית יותר מוצלחת, לפעילות מעשית נכונה על-פי העקרונות האלה, מאשר מי שאינו מבין אותם על בוריים. אולם, פרופסור כשר לא כתב למה יתפתה מי בארגון לקבל על עצמו עקרונות אלה. גם לא איך יבינו בארגון, הבנה עמוקה, את רוח העקרונות .

הקוד האתי, לפי גישה זו, הוא בעצם הצהרה דקלרטיבית. זוהי הגישה בה נקטו משטרת-ישראל וצה"ל, ולדעתי, זוהי הסיבה למעמדה הירוד של האתיקה המקצועית בגופים צבאיים בישראל. הצהרות בלבד, שאינן מגובות באכיפה אפקטיבית, יוצרים סכנה, שהקוד האתי יהפוך ל'תרגיל של יחסי ציבור' בלבד, כלומר: כלפי חוץ משמש הקוד האתי לצבירת נקודות זכות, ובפועל הוא משמש כסות להתנהגויות סותרות" .

בנוסף, ארגונים צבאיים אינם פרופסיה מקצועית, והנימוקים של הפיקוד לאמץ אתיקה מקצועית שונים מאוד מאלה של הארגונים הפרופסיונליים. אלה מחפשים כלי אפקטיבי של פיקוח, בין אנשים שווים, לשמירה על כבודו ומעמדו של המקצוע והעוסקים בו. ארגונים צבאיים, לעומתם, רואים באתיקה המקצועית כלי פיקוח של ההנהלה על התנהגות עובדיה (כאשר היא עצמה משדרת בהתנהגותה שהיא, בעצם, פטורה ממנו). יתרה מכך, נוכחנו כבר, בפרק העשירי, בעוצמתה הרבה של התרבות הארגונית במשטרה. אימוץ אפקטיבי של אתיקה מקצועית, שמעצם טיבה סותרת את התרבות הארגונית, מחייב שינוי ארגוני של ממש, שישנה את המבנה הארגוני ואת התרבות הארגונית גם יחד.

הסבר ברוח זו נתן מי שהיה ראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל (ממד"ה), אל"ם במיל' גדי אמיר : אמיר טען, כי אתיקה מקצועית משמעה, שקבוצת השווים קובעת את החוקים על אנשיה, והיא שומרת עליהם. אבל, במערכות היררכיות, הארגון הוא שקובע את הכללים של עשה ואל תעשה, והוא שומר עליהם. זו, לדעת אמיר, מעין פרדיגמה של חתול ועכבר בין הארגון לעובדיו. כאשר מכניסים אתיקה מקצועית לפרדיגמה הרגילה, היא הופכת לחוקים ולכללים ולא לאתיקה. באתיקה יש מחויבות הדדית, שאינה קיימת בצבא ובמשטרה בישראל. אמיר מביא דוגמא לכך מהצבא האמריקני: בווסט-פוינט יש משמעת נוקשה מאוד, שנאכפת על-ידי התלמידים ולא על-ידי הסגל. זה יוצר כמובן גם כן סטיות, כמו זו, שהתלמידים הבוגרים מתעללים בצעירים, אבל הסטיות תהיינה תמיד קטנות יותר מפרדיגמת החתול והעכבר, ונטילת האחריות על-ידי העובדים תהיה תמיד גדולה יותר. לכן, קובע אמיר, אין ערך לאתיקה בלי יציאה מפרדיגמת החתול והעכבר. עובדים לא אוהבים לשנות פרדיגמה. הכללים החדשים לעולם לא יהיו אהובים על השוטרים, כיוון שהם מפיקים הנאה ותועלת מפרדיגמת החתול והעכבר. הם בוגרי אותה פרדיגמה שנמנעת מקבלת סמכות ואחריות ואינה רוצה בה. לכן, קובע גדי אמיר, אין סיכוי לקבל תוצאות, לפני שסוגרים את הפער בין הפרדיגמה המוצהרת לפרדיגמה בפועל. הבעיה היא, שסגירת הפער הזו מחייבת בוויתור על אלמנטים מסוימים במבנה ההיררכי הצבאי, ואת זאת לא יעשו מפקדי המשטרה בזמן הנראה לעין.

מכל אלה ניתן לדעתי להסיק, שהדרך הטובה ביותר לעמוד על מעמדה האמיתי של האתיקה בארגון, הוא לבחון את מידת הסובלנות שהארגון מפגין כלפי אלה בתוכו, הפועלים בניגוד לקוד האתי. כאשר אלה שחורגים מהקוד האתי אינם מוצאים מחוץ למחנה, כאשר ארגון מקיים כללים של אתיקה מקצועית רק להלכה, מהווה האתיקה הארגונית לא יותר מעלה תאנה, שלא רק שאינו מחזק את הארגון, אלא יוצר פיחות במעמדו ופוגע בסמכויותיו.

לסיכום שני הפרקים האחרונים, בנושא מנגנוני הפיקוח, החיצוני והפנימי, על המשטרה, חשוב להדגיש: יש להתבונן על מכלול מנגנוני הפיקוח כמערכת אחת, שאמורה לתת את התוצאה הרצויה. לגרום לכלב השמירה שלנו, המשטרה, לקיים את עבודתה ברמה סבירה, כך שנסבול באופן מינימלי מפגיעתה הרעה הנלווית, ובמקביל, לוודא שיהיו ברשת הפיקוח הזו גם איזונים ובלמים, שמטרתם למנוע אפשרות של שימוש לרעה במשטרה, על-ידי מי ממרכיביה.

[לתוכן העניינים של הספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]

העשרה

מקורות

  • א   מבקר המדינה, דו"ח מס' 41.
  • ב    Webber Nelson O. JR. (1992), The Role Of Internal Affairs In Police Training, FBI Law Enforcement Bulletin, p. 6-8.
  • ג  על וועדת מולן ראה באינטרנט:
  • DeRienzo Paul (no date), Mollen Commission Says
  • Cops Can't Police Themselves, http://mediafilter.org/MFF/Mollen.html
  • ד   קים ישראל, יחזקאלי פנחס, ברוכמן אבי (1999), התפתחות השיטור הקהילתי בישראל: עקרונות ויישומים, אוניברסיטת בר-אילן, בית הספר לחינוך, המכון למחקר ולחינוך קהילתי, דו"ח מחקר מס' 13
  • ה  יחזקאלי פנחס (1998), יעדים ומדדים - מהלך אחד קדימה, מראות המשטרה, גיליון 167, עמ' 6-8.
  • ו   כשר אסא (1999), דמוקרטיה ערכים ובטחון לאומי, קובץ הרצאות בפני מחזור כ"ז של המכללה לביטחון לאומי, בכתובים בידי המחבר.
  • ז     Offer Chris (1994), Do The Police Need A Code of Ethics?, RCMP Gazette, vol. 56, no. 1, pp. 1-7.
  • ח   ראה כשר אסא (1999) לעיל.
  • ט   בג"צ 7074/93 בעניין מאיר סויסה פד"י מ"ח (2) 748.
  • י  גילת מרדכי, קמפנר מלי (1993), תחקיר: כמה משלם המפכ"ל ב'מוריה פלאזה'?, מוסף ידיעות אחרונות, 17/12/93, עמ' 14-12.
  • כ   מיטלמן שמואל (1994), בג"ץ יכריע בימים הקרובים בעתירות נגד המפכ"ל פלד, מעריב, 13/1/94, עמ' 17.
  • ל   אלון מרדכי (1996), דרגת החטא, ידיעות אחרונות - 7 ימים, 15/3/96, עמ' 56-60.
  • מ     פישמן אלכס (1996), והנה הקוד האתי מוטל לפנינו, אצל: מדור הסברה/אכ"א, אתיקה במשטרת-ישראל, משטרת-ישראל, המטה הארצי, ירושלים.
  • נ    זקהם גיא (2001), מהפך בקוד, במחנה השבוע, 17/9/01, עמ' 4.
  • ס    כשר אסא (2001), פרידה מהקוד האתי של צה"ל, מעריב, 16/9/01, עמ' 7.
  • ע    משטרת ישראל, ביד"ם ירושלים, 2/2000, הנאשמים: ניצב יאיר יצחקי וניצב יעקב רז, פסק דין מיום 30/3/00, עמ' 10.
  • פ   יחזקאלי פנחס, שלו אורית, לבני ענת (1998), קוד אתי במשטרה: צעד בדרך לפרופסיה - או כלי להשקטת המצפון הארגוני?, ניהול, גיליון מס' 122, עמ' 14-18, 59.
  • צ   כשר אסא, אתיקה משטרתית, אצל: אתיקה במדים - תרחישים וניתוחם, משטרת ישראל, אכ"א, קצין חינוך ראשי, ירושלים, אוגוסט 1995, עמ' 7-12.
  • ק   יחזקאלי פנחס, שלו אורית, לבני ענת, קוד אתי במשטרה: צעד בדרך לפרופסיה - או כלי להשקטת המצפון הארגוני?, ניהול, גיליון מס' 122, יוני  1998, עמ' 14-18, 59.
  • ר  ראה: יחזקאלי פנחס, שלו אורית, לבני ענת (1998) לעיל, וגם: משטרת ישראל, קצין חינוך ראשי (1987), אתיקה משטרתית, המטה הארצי, יחידת תורת התנהגות. וגם: ורנר שמחה (1994), מקצין אתיקה - למנהל משאבי אתיקה, ניהול, עמ' 6-10, 53.
  • ש  אמיר גדי (2001), אל"ם, ראש ממד"א/צה"ל לשעבר, בפני סגל המכללה לבטחון לאומי (מב"ל), 4/9/01.

8 thoughts on “פרק יב': פיקוח פנימי ואתיקה מקצועית במשטרה

  1. Pingback: אתיקה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: מקצועיות ומקצוענות באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: הכל על משטרה ודמוקרטיה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  4. Pingback: האתיקה המקצועית ופער הרלוונטיות של המשטרה - ייצור ידע

  5. Pingback: המשטרות בארצות הברית יזמו שינוי בקוד האתי, עקב ביקורת ציבורית - ייצור ידע

  6. Pingback: המשטרות בארצות הברית יזמו שינוי בקוד האתי, עקב ביקורת ציבורית - ייצור ידע

  7. Pingback: המשטרות בארצות הברית יזמו שינוי בקוד האתי, עקב ביקורת ציבורית - ייצור ידע

  8. Pingback: מפת דרכים למפכ"ל החדש... - ייצור ידע

Comments are closed.