חקר העתיד

צופן העתיד

אם לא תרכב על גל השינויים, אתה עלול למצוא את עצמך מתחתיו...

אנונימי

חקר העתיד (Future Studies) או או חקר עתידים (Futures Studies) מבקש לשקף את התהליכים שבהם התמורות של ההווה הופכות להיות המציאות של מחר. מאמץ זה כולל ניסיונות לנתח את המקורות, הדפוסים והסיבות המעצבים את הגורמים היציבים הקיימים במערכות ואת התהפוכות שבהן, וכך לראות את הנולד ולשרטט עתידים אלטרנטיביים (פסיג, 2008, עמ' 37-36).

לידתו הרשמית של חקר העתיד כתחום אקדמי, שזורה בלידתו של תחום דעת אקדמי אחר: תורת המערכות המורכבות, לאחר מלחמת העולם השנייה (פסיג, 2008, עמ' 38-37). חקר העתיד מוסיף לנו מידע שסבירות התרחשותו נובעת מההיגיון המערכתי (דפוסי ההתנהגות של מערכת מורכבת), שתקפותו אומתה על פי אמות מידה מקובלות (שם, ע' 75). כיוון שכך, תורת המערכות המורכבות נחשבת כיום למרכזית בחקר העתיד (שם, ע' 87).

קיימים חמישה טווחי זמן של העתיד שדורשים מענה שונה (פסיג, 2008, עמ' 49-48).:

  • הטווח המידי - שנתיים שלוש: טווח זמן זה נמצא בידי יועצים ארגוניים ומתכנני מדיניות;
  • הטווח הקצר - 10-3 שנים: רוב התחזיות ממוקדות בו, למרות שקשה להשפיע על העתיד בטווחים אלו, בעיקר כיוון שעד שמבינים את ההשלכות ומסכמים אסטרטגיה, המציאות כבר משתנה. היא דוהרת קדימה וקשה להסיטה ממסלולה.
  • הטווח הבינוני - 30-10 שנים: זהו טווח הזמן היעיל ביותר לעריכת תחזיות ולתכנון עתידים על סמך המגמות הצפויות.
  • הטווח הארוך - 50-30 שנים: זה הטווח שבו תכנון לאומי אמור להתמקד - תפקידם של מדינאים ומנהיגים שאינם פוליטיקאים גרידא.
  • הטווח הארוך מאוד - 100-50 שנים.

אחת המתודולוגיות החשובות לחקר העתיד הינה זיהוי דפוסים חוזרים / תבניות בסדרות זמן: קרי, לזהות דפוסי התפתחות בנתונים היסטוריים מתחומים שונים, ולהשתמש בהם כדי לחזות אירועים עתידיים.

להלן מספר דוגמאות לדפוסים חוזרים בתחום הביטחון הלאומי:

הסוציולוג הרוסי סורוקין (Sorokin) הגדיר דפוסי שינויים חוזרים בחברות אנושיות. הוא זיהה שלוש תקופות רציפות שעוברות על חברות: תקופה של אמונה בדרך, תקופה של שפיות ותקופה של הדוניזם או רדיפת תענוגות (פסיג, 2008, ע' 35).

חוקר אחר, קרייג ברינטון (Brinton) מצא דפוס סדיר של מהפכות בהיסטוריה העולמית, ובספרו "האנטומיה של המהפכה" תיעד כיצד הופך רדיקליזם, עם הזמן, לסטטוס קוו של הממסד (פסיג, 2008, ע' 35).

ההיסטוריון פול קנדי (Kennedy) תיאר את הדפוסים החוזרים של עלייתן ונפילתן של אימפריות ומעצמות בספרו החשוב: "עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות" (פסיג, 2008, ע' 35).

עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות

תחום שונה לחלוטין הוא השיטור המנבאשיטת שיטור מכוונת מערכת ממוחשבת, המנבאת את המקום והזמן ששם יתרחשו פשעים, על פי הדפוסים שמצאה בניתוח הרשת של הפשיעה באזורים מסוימים (שיטור נקודות חמות). השיטה נוחלת הצלחה יחסית בארצות הברית, אולם עדיין מדובר במעט יותר מעשרה אחוז: העיתון אקונומיסט דיווח ביולי 2013 כי בסוף 2011 נרשמה בלוס אנג'לס ירידה של 12% בפשיעה ביחס לשנה קודמת, כשבמחוזות השכנים שלא עשו שימוש במערכת מנבאת פשיעה, היא עלתה ב- 0.5% (The Economist, 2013).   (כדי להגיע לכתבה יש ללחוץ על הסכמה למדיניות ה"קוקיז" של כתב העת).

מקורות

  • פסיג דוד (2008), צופן העתיד, מבחן העתיד של ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות.