פנחס יחזקאלי: לאומנות – לאומיות מוקצנת

תקציר: המושג 'לאומנות' הוא תוצר של הפרדה ייחודית שנעשתה בשפה העברית של המושג האנגלי Nationalism לשני מושגים שונים בעברית: לאומיות ולאומנות. 'לאומנות' היא סוג של כינוי גנאי, המבטא סוג מוקצן של לאומיות, הרואה את הלאום של המאמין בה כנעלה על עמים אחרים, על ההשלכות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך. יתכן והסיבה לכך היא זיכרון השמדת היהודים בשואה, במלחמת העולם השנייה.

[בתמונה: לאומנות באיטליה הפשיסטית. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על לאומיות ולאומנות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 27 בדצמבר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

* * *

בחצי הראשון של המאה העשרים חווה העולם לאומיות מוקצנת בדמות הפשיזם והנאציזם. מאז מתייחס העולם הדמוקרטי הליברלי בזהירות מופגנת כלפי המושג הזה, שעלול להוביל לנזק משמעותי, לאפליה, לדעות קדומות ולמלחמה. הוא עלול לתת עדיפות לפעולות חד-צדדיות, תוך שימת דגש על אינטרס עצמי על פני רווחה גלובלית קולקטיבית. זה יכול להוביל למתחים ברמה הבינלאומית, ולהפריע למאמצים לטפל בנושאים כמו שינויי אקלים, מגפות וזכויות אדם (אקריש, 2023).

הזהירות הזו מצאה את ביטויה בשפה העברית, שבה הופרד המושג האנגלי Nationalism לשני מושגים שונים בעברית: לאומיות ולאומנות. 'לאומנות' היא סוג של כינוי גנאי, שהיא סוג מוקצן של לאומיות, הרואה את הלאום של המאמין בה כנעלה על עמים אחרים, על ההשלכות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך (אקריש, 2023). בדומה לאנגלית, גם בחלק מן השפות האחרות, כלל לא מצויה הבחנה מקבילה בין ביטויים אלו. [להרחבת המושג: 'לאומיות', לחצו כאן].

לאומנות, על פי ויקיפדיה, היא לאומיות חריפה ותקיפה הרואה את הלאום של המאמין בה כנעלה על עמים אחרים. גישה זו "מצדיקה" בשל כך אפליה ויחס עוין כלפי מיעוטים בתוך מדינת הלאום ולעתים תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות מתוך שאיפות התפשטות אמפריאליות.

[בכרזה: לאומנות מהי? המקור: ייצור ידע]

'לאומנות' ע"פ העתידן, דוד פסיג

העתידן, פרופ' דוד פסיג (2010, ע' 35) טוען כי מקובל לכנות לאומיות בשם לאומנות כאשר היא מתרחקת מעמדה ליברלית ופלורליסטית ביחס לעמים אחרים, ורואה בעם הספציפי ערך עליון מעל כל ערכים אחרים.

הלאומנות יכולה לפנות לכיוונים גזעניים (כמו בגרמניה הנאצית) בהם הקשר הלאומי נקבע בצורה ביולוגית, וגזעים מסוימים מאובחנים כנחותים מטבעם.
היא יכולה לפנות גם לכיוונים פשיסטיים (כמו באיטליה הפשיסטית) בהם תורת הגזע איננה עיקרית, אך יש בהם הערכת יתר של המדינה מעל ערכי חירות הפרט, קידוש המלחמה והאלימות, ושאיפות התפשטות אימפריאליסטיות.

במקרים רבים מעורבת הלאומנות עם השפעות תרבותיות אחרות, כמו:

הלאומנות הערבית המושפעת מרעיונות של דחיית הציונות, ומהאסלאם;
לאומנות יהודית משלבת לעתים קרובות קיצוניות דתית על גבול הפונדמנטליזם;
לאומנות בעולם השלישי משולבת במקרים רבים עם רעיונות סוציאליסטיים או קומוניסטיים, אף על פי שלכאורה רעיונות אלה דוגלים באוניברסליות ובניגוד לתפיסה המעדיפה לאום על לאום אחר (תוך ההנחה שכל בני האדם שווים).

וכדומה.