האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המילה "לייזר" הוצאה מהלקסיקון הביטחוני. אין "חיה" כזו, ונא לא להעלות אותה על סדר היום הציבורי! עד שיקרה חלילה אסון…למה? מהם כוחות האופל, שמונעים מישראל להצטייד במערכות לייזר מתקדמות, שיסירו את איום העפיפונים ובלוני הנפץ, יסירו את איום הפצמ"רים, יסירו את איום הרקטות, יסירו את איום הטילים, שהולכים והופכים מדויקים יותר ויותר? לא שווה לנסות? חובה לנסות!
ההתעלמות האובססיבית מהלייזר, סקייגארד, שחיל האוויר יכול היה להיות מצויד בו לפחות לפני כעשור, והעדפת מערכת כיפת ברזל היקרה והלא אפקטיבית על פניו, מזכירה לי את הסיפור על הגנרל האמריקני בילי מיטשל (Billy Mitchell), אותו שמעתי לראשונה, לפני שנים רבות, מידידי יעקב אגסי…
כמו לפני יותר מעשור, איש לא נועץ בנו. אותם האנשים שטעו אז והתעלמו מהסקייגארד, שחברת נורתרופ גרומן התחייבה לספק תוך 18 חודש, פתרון יעיל, מוכח וזול, דחו אותו שוב כלאחר יד, באותם טיעונים הזויים וחסרי שחר. זה מחזיר אותי לנאום הלווייתנים של חיים רמון: " כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים. ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד!…"
אם ישראל חפצה חיים היא חייבת להסיר מעליה את האיומים הקיימים – של כ-200 אלף טילים ורקטות, חלקם מדויקים, וכמספר הזה של פצמ"רים – ולהתכונן גם לאיומים עתידיים. אין לאיומים אלה פתרון זולת שילוב לייזר רב עוצמה מסוג סקייגארד במערך ההגנה. אפשר ורצוי לשחזר את הידע שהצטבר בנושא, וליישמו באחת התעשיות הביטחוניות בארץ, בסיוע ובשיתוף חברת נורתרופ גרומן.
