[מאמר זה נכתב עם דר אורית שלו. הוא ראה אור לראשונה בכתב העת סטטוס, במרץ 1994]
[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]
מטרת המאמר
שיקול הדעת של השוטר, במסגרת תפקודו, הוא חסר תקדים לעומת המקצועות האחרים בשירות הציבורי. לעובדה זו השלכות רבות על תפקוד המשטרה בכלל ותפקודה בחברה חופשית בפרט.
מטרת מאמר זה היא להציג את הסיבות לעצמאות ולסמכות השוטר, להתמודד עם הבעיות הארגוניות הנובעות מכך ולהצביע על הדרכים להקהיית הקונפליקט.
שיקול הדעת הרחב של השוטר בהשוואה לבעלי מקצוע אחרים
אין מקצוע הדומה למקצוע המשטרתי, מבחינת הצורך לקבל החלטות מהירות ומידיות, הקובעות לעתים גורל אנשים וארגונים. השוטר מפעיל את סמכויותיו במצבים, בהם נדרשת, לעתים קרובות, החלטה גורלית, המתבססת לא רק על חוק או נוהל כתוב, אלא תוך שיקול דעת ופרשנות אישית.
שופטים, לדוגמה, מקבלים החלטות קשות וגורליות, אך עומד להם מלוא הזמן הדרוש לקבלת ההחלטה, ומערכת משפטית שלמה המציגה להם את כל ההיבטים הנדרשים, ואף ממליצה על ההחלטה הרצויה והנכונה לדעתם. אם יש השגות על ההחלטה, הרי ניתן לערער ולדון בה בערכאה נוספת. שוטרים במצבים מורכבים ומסובכים – רוויי עימות וסכנת התפוצצות – נדרשים להחליט לעתים לבד, כהרף עין. לעתים החלטתם היא גורלית ובלתי ניתנת לתיקון, כמו למשל בעת הפעלת סמכות לשימוש בנשק.
