המשפט אינו מנגנון לגילוי אמת מטפיזית, אלא מערכת הכרעה ריבונית הפועלת תחת אילוצים של ראיות, פרוצדורה, לגיטימציה ציבורית ושיקול דעת מוסדי. מנקודת מבט זו, ניהול תיקי נתניהו אינו רק שאלה של אשמה או חפות, אלא מקרה מבחן חריף של כשל מוסדי: ניסיון להכריע מאבק פוליטי עמוק באמצעות כלים פליליים, תוך התעלמות מהמחיר החברתי והדמוקרטי.
האם משפט נתניהו יכול להתקיים כהליך ניטרלי, אובייקטיבי, “הנדסי”? שהרי הצדק איננו ואף פעם לא היה ענין אובייקטיבי. הוא מטבעו תלוי הקשר תרבותי, חברתי, ערכי, כפי שטוענת הגישה הפוסט־מודרנית והפרשנות ההלכתית-יהודית.
אין (כמעט) הכרעות דין וזיכויים בישראל! נתוני הלמ"ס מכסים על מלוא שיעור ההרשעות ואינם חושפים את היקף עסקאות הטיעון. השופטים מתערבים על מנת "לייתר את שמיעת הראיות" ודוחקים בנאשמים להודות ולערוך עסקאות טיעון עם התביעה. כתוצאה מכך מקרים של חקירות משטרה בלתי חוקיות ושל שוחד פרקליטים כמעט שאינם מתגלים וקל יותר לעבריינים לאיים ולסחוט שופטים להתערב לטובתם.
המלצת צפייה במחזה "הכיסאות" מאת איז'ין יונסקו, בכיכובם של דורותה ביאלס ואילן תורן שגם עיבד וביים את ההצגה... ההקשר: מהי הקרימינולוגיה אם לא ניסיון להציב מראה מול פני מערכת המשפט, בה יש שופטים, פרקליטים ושוטרים לרוב, אך משפט – הליך פומבי של בירור העובדות במטרה לחתור לחקר האמת – אין בה...
השבוע התחולל אירוע היסטורי, כאשר בית משפט מחוזי בטקסס ערך את המשפט הווירטואלי הראשון בארצות הברית דרך זום, עם שופטת, עורכי דין, נאשם ומושבעים. התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה שחלק מהמושבעים נתקלו בבעיות טכניות. אלו היו יחסית קלות לתיקון – פה ושם נדלק למושבעים כפתור ההשתקה, או שהם היו צריכים סיוע בכוונון המסך ומצלמת הרשת... המשפט הושלם בהצלחה...
