תקציר: כאשר מנגנוני הייצוג הפוליטי אינם מסוגלים לייצג את העם כיחידה, כאשר תהליך זה אינו אומר עוד ריבונות עממית, כאשר השוויון הפוליטי נבגד, כאשר קיים פער משמעותי בין המערכת הפוליטית להבטחה הדמוקרטית, נוצר משבר ייצוגיות. לכן, הגיע זמן שינוי!
כדי לפקוח את עיני המפכ"ל (לא יקרה, אבל בכל זאת...) ("המצב בדרום טוב מאי פעם, חד וחלק!"), יצרתי פה מאמר דינאמי ומתעדכן כל העת, שבו אעדכן - עד שיימאס לי ואתעייף - חלק מתמונת המצב האמיתית שאנחנו חווים פה בנגב. אתם מוזמנים להוסיף חומרים...
בימים אלה, כשהמרד הפלסטיני בתוך ישראל חוצה גבולות, וכשגם בגבולות נערכים אויבינו למלחמה הגדולה, הגיעה העת לשנות את המציאות בישראל ולהחזיר ריבונות ומשילות לפני שיהיה מאוחר מידי. בארסנל הכלים האסטרטגיים, ישנו כלים ניהולי שמאפשרים בדיוק את זה: ליצור תפנית משנה מציאות 'בדקה ה- 90' ממש; ועדיין לא מאוחר לעשות בו שימוש. הוא קרוי רעיון מחולל.
במאבק שפרץ על נטיעות קק"ל בנגב יש ממד של הזדמנות. אחרי שנים של התעלמות והכחשת אובדן המשילות של מדינת ישראל במרחבי הנגב, עם ישראל יתעורר אולי למאבק על מרחבי מולדתו.
אחריות היא מושג אתי ביצועי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי להבטיח שהפעילות בעתיד תתנהל כראוי. לעומת זאת, אשמה היא מושג משפטי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי שעבריינים ייענשו כראוי בידי בתי המשפט על פעילותם בעבר. לפיכך, אחריות אינה אשמה...
אז גם את האסון במירון עברנו ושוב, טוב שיש משטרה שאפשר להאשים; ושוב (אולי) נקים ועדת חקירה; נמצא "אשמים"; ונחזור למעברה... רק שקשה שלא לראות את הכיוון...
עצב רגיש בזהותנו הלאומית הוא הקושי הכרוך במאמץ המתמיד למימוש ריבונות (Sovereignty) במדינת היהודים. משמע, מימוש הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים...
נדרשת הקמת כוח אבטחה רחב היקף, מבוסס חיילי מילואים, סוג של ז'נדרמריה, אולי תחת פיקוד העורף, או משמר הגבול. האזרח המאוים ראוי לקבל הגנה מדינתית שבהחלט יכולה להינתן לו בהתארגנות המתאימה...
אם תצלח הקנוניה הזו, תהיה זו נסיגה חסרת כול אחריות עתידית לכול ממשל שיבוא בעקבותיהם. הדמוקרטיה הישראלית תדרדר לחוסר משילות אסוני כרוני, כזה שאינה יכולה להרשות לעצמה נוכח האתגרים העומדים לפניה בכול תחומיי החיים...
