האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הפמיניזם לא מת ככלות הכל, הוא רק היגר לאיראן. בעוד שבמערב הוא הפך לאקדמי, טרחני ומנותק, הוא נולד שם מחדש בעוצמה אדירה. שם, נשים אינן נלחמות על "שפה מכילה", אלא על הזכות לנשום, לראות שמש ללא כיסוי ראש, ולצעוד ברחוב ללא פחד. תחת הסיסמה "אישה, חיים, חירות", מזכירות נשות איראן לעולם מהו פמיניזם אמיתי.
המאבק על נוכחות הכלבים ברחובות המערב אינו באמת על בעלי חיים; הוא על השאלה מי קובע את כללי הטקס במרחב הציבורי. כשהמערב מתחיל להתנצל על נוכחותו של "חברו הטוב ביותר", הוא למעשה מאותת על טשטוש הזהות שלו עצמו אל מול דרישות דתיות חיצוניות.
הנוכחות המתרחבת של סממנים מוסלמיים במרחב הציבורי במערב – החל מלבוש דתי בולט ועד רכישת כנסיות ובניית מוסדות איסלאמיים ומסגדים מרשימים – היא כלי אסטרטגי במאבק מורכב על ההגמוניה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על ההשתלטות המוסלמית על המרחב הציבורי במערב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ידעתם שמדינות המערב כבר אינן דמוקרטיות? שאנשים טובים משלמי מיסים נעצרים, נחקרים, נשפטים ונשלחים למאסר של חודשים ארוכים ויותר על קריאת פוסט, סימון לייק או רחמנה ליצלן, שיתוף? כל אמירה בנושא ההגירה מתויגת כ'איסלמופוביה', ומשם קצרה הדרך לכלא. שוטרים מגיעים לבתים ומחרימים אפילו טלפונים של ילדים שפתחו פוסט…
האקטיביסט הדמוקרטי זוהראן ממדני בן ה- 33 – רדיקאל אנטישמי ופרו איסלאמי – ניצח בפריימריז הדמוקרטיים לראשות עיריית ניו יורק את הפוליטיקאי הוותיק, אנדרו קואומו. כיוון שניו יורק היא עיר פרוגרסיבית המצביעה מסורתית לדמוקרטים, הוא צפוי כפי הנראה להיכנס לכס ראש העיריה בבחירות האמצע. הקינות על ניו יורק כבר החלו, וההיסטריה חוגגת…
אם עד היום, ה- WOKE מקשה מאוד על ישראל להתמודד עם ממשלות שמאל במערב, שהופכות תובעניות יותר ויותר, הרי שהעתיד הקשה הצפוי למערב, בעיקר בסוגיית ההגירה, מסמל שינוי דרמטי לטובתה של ישראל. אם היא תחזיק מעמד במהלך עשור, ואם תצליח לשמור על הישגיה במלחמה מול איראן, יהיה לה קל הרבה יותר לשנות את המציאות הקיימת ביחסיה עם הפלסטיניים לטובתה, ולבנות מציאות חדשה, טובה ובטוחה יותר, עבור אזרחיה. שם המשחק הוא זמן. האם יש לנו אותו?
עוצמה תמיד ממגנטת ומושכת אנשים אליה, קל וחומר בעידן של חוסר ודאות פוליטית וחברתית… תנועות ימין מערביות, שבעבר נשאו עיניהן אל עבר עבר אידיאליסטי, מוצאות כעת בישראל סמל לעוצמה לאומית, צבאית ותרבותית. התהליך הזה לא חסר סיכונים, אולם הוא יוצר לישראל סיכוי עתידי להסדיר את המציאות המזרח תיכונית באופן טוב בהרבה מבחינתה.
הרוח שינתה את כיוונה. את קבלות הפנים החמות למהגרים במערב מחליפה מדיניות אגרסיבית של צמצום הגירה ועידוד מהגרים לעזוב. האם המערב נזכר מאוחר מידי? האם המדיניות תוביל לצמצום הבעיה או שמא תחמיר את התנאים הקיימים ותיצור אתגרים חדשים? רק הזמן יוכל לתת תשובה לשאלה זו.
מלחמה במזרח התיכון – בוודאי המלחמה הנוכחית – היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
הבדל התרבויות מסביר מדוע דחו עמי הסביבה את החזון של פרס על "מזרח תיכון חדש". העולם הערבי נעלב מהגישה של "נעזור לכם". הם ראו את הנרקיסיסטיות ואת התנשאות, את מיקוד השליטה הפנימי: "יש לנו יכולת, תתפעלו מאיתנו…" ולא רצו חלק בזה…
