ברוכים הבאים ל'שד' ששחררה המחאה מהבקבוק, לאחד הכלים המבריקים והמפחידים של אנשי המדיה שמנווטים אותה: מעתה כולנו פטורים ממורכבות. העולם כבר איננו מורכב ולא צריך לשבור את הראש. המסרים ברורים וקבועים. הסגנון מותווה מראש. יש פטור מהרהור שני, מספיקות, אפילו מדיסוננס קוגניטיבי. הדוגמאות בגוף המאמר. אתה מוזמנים להוסיף עליהן...

אהוד אולמרט, אהוד ברק, דן חלוץ וישראל זיו, יירשמו בהיסטוריה כמובילי המחאה הבולטים והמיליטנטיים ביותר. אבל האם לארבעתם - כל אחד ממניעיו השונים בהחלט - יש גם צורך ב'הלבנה', קרי, בשיפוץ דמותם בזיכרון הלאומי ובעיני גורמים זרים, כמו גם בדפי החיפוש בגוגל? אם כן, הם לא לבד...

לאחר הביקורת על תפקוד המשטרה באירועי המחאה בקיסריה ב- 2 ביוני 2023, ביצע ממ"ז חוף, ניצב יורם סופר, שגיאה אסטרטגית גסה, והתייצב לראיון לערוץ 12. מה בדיוק חשב שיקרה בראיון הזה?

"... צריכה הייתה המדינה להקדים עצה לפורענות (האויב). אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש, וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת, ואף הכיתות עצמן מחולקות ביניהן ושונאות אלו את אלו, אולי יותר מששונא האויב את כסויי הראש ופרועי הראש כאחד"... ש"י עגנון משקף לנו את שנאותינו היום...

יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר היא אחת האומנויות של עיצוב מחאה ציבורית. בשנת המחאה הזו הוכיחו מעצביה שהם שולטים בה לפרטיה. היא לקוחה מתוך תורתו של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909): 'לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. הגזימו, אל תרפו וחדשו כל העת'. זהו הכלל השמיני מתוך 13 העקרונות המופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). רק שזה לא תמיד עובד...

כדאי לומר בקול את אשר לוחשים כבר רבים, מתחת לפני השטח: המחאה מתברברת, ומחייבת הערכה מחדש ובניית אסטרטגיה חדשה. אחרי שנוכחו מארגני המחאה שהיא מאבדת מפגינים - ושאי אפשר יותר להסתיר זאת במספרים בדיוניים בתקשורת - הם סיפרו לנו שהיא עברה לשלב חדש. הטקטיקות הננקטות בשלב הזה ברורות לעין. האסטרטגיה המנחה אותן הרבה פחות.

תבנית נוף המחאה היא תבנית נוף מייסדיה ומוביליה. אמחיש זאת בדמותו של אחד מהמעצבים העיקריים שלה, איש המדיה אילן שילוח, שבין אם אתה בימין ובין אם אתה משמאל, קשה שלא להתפעל מהגאונות שהוא גילה ומגלה בעיצוב המחאה. קורות החיים שלו הם ה- dna של המחאה כולה... ואגב, גם לגאונות ולדומיננטיות יתר יש מחיר...

מגילת העצמאות ממלאת תפקיד מרכזי במיצגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית'; אולם האם מארגניה, ואלה שמפגינים בעזרתה קראו אותה עד תום? אם יהיה למגילה תפקיד בגיבוש הסכמות לאומיות חדשות, כדאי לו לימין לסמוך ידיו עליה...