תקציר: המאמר בוחן את מושג ה"כיבוש" כיעד צבאי, כפי שהוגדר במסורת הקלאסית של קלאוזביץ – אחת משתי מטרות־העל של צבא, לצד השמדת צבא האויב. מושג זה השתנה בהשפעת הערכים הפרוגרסיביים וה־Woke על צבאות מערביים, ואיבד, זמנית, ממעמדו הלגיטימי במערב, אך מהותו הצבאית נותרה רלוונטית להכרעה במלחמה. ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור…
הדיבור על "אהב שלום ורדפהו" ניתן ליישום כדיבור המכוון אל האדם הפרטי בשדה הפעולה שבין אדם לחברו, אולם הוא איננו יכול לשמש ציווי להתנהלות המדינה. למדינה קיימים אינטרסים, ובין מדינות מתנהלת פעילות שבה מצב היסוד הוא מאבק מתמיד על אינטרסים ומשאבים. ההיגיון המנחה אינו מאפשר לקיים כפשוטו "אהב שלום ורדפהו".
התפתחות המציאות איננה קבועה בתהליך סיבתי דטרמיניסטי. בכל זאת במבט מקצועי צבאי, ניתן לתאר כיצד מהלך ההתנתקות מרצועת עזה שבוצע בקיץ 2005, יצר את התנאים למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023. לממשלת ישראל ולצה"ל היו 18 שנים לסכל ולמנוע את התפתחות האיום, אלא שבכל השנים האלה הצבא וממשלות ישראל העדיפו להסתפק במבצעי הרתעה בלבד מול חמאס
ישראל פועלת בעזה ביולי 2025, בשיטה של לחץ צבאי שאמור 'לשכנע' את חמאס להסכים לעסקה, בלי להבין שחמאס נמצא בדיוק במקום שבו תכנן להיות: סוף סוף הוא נלחם בישראל במלחמת התשה ממושכת ("אינתינזאף" - استنزاف). תפיסה זו עומדת בבסיס תפיסת הג'יהאד של קבוצות איסלאמיסטיות רבות, ובראשן אל-קאעידה וחמאס, ומעוגנת גם במסורת האיסלאמית ההיסטורית, בייחוד בתקופות שבהן המוסלמים היו בנחיתות כוח מול אויביהם... המאמר בוחן את שורשיה הדתיים, מקורות ההשראה ההיסטוריים והאופן שבו אומצה ההתשה ככלי מרכזי בלחימה א-סימטרית בעולם המודרני.
שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית, אבל אין תקדים לתופעת שנאת נתניהו, שחצתה מזמן כל מקרה שקדם לה, כולל מסע השנאה נגד ראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל. תפקיד חשוב בהנעת המומנטום של מסע השנאה הזה, שמור לגיבוי השקט שהיא מקבלת ממערכת האכיפה. אוסף זה מתעד בתמונות חלק מממדי התופעה ממרץ 2025 ואילך. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית, אבל אין תקדים לתופעת שנאת נתניהו, שחצתה מזמן כל מקרה שקדם לה, כולל מסע השנאה נגד ראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל. תפקיד חשוב בהנעת המומנטום של מסע השנאה הזה, שמור לגיבוי השקט שהיא מקבלת ממערכת האכיפה. אוסף זה מתעד בתמונות חלק מממדי התופעה מספטמבר 2024 עד פברואר 2025. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
מה קורה כאשר קבוצת מחאה, שביססה את קיומה על דה-לגיטימציה של ממשלה מסוימת ושל ראש ממשלה מסוים, נאלצת להודות – או להכחיש – הישג היסטורי תחת הנהגתו? איך מתמודדים עם נרטיב קבוע של "חורבן דמוקרטי" כאשר אותה ממשלה מונעת שואה גרעינית ומחזירה ביטחון, לא רק לעמה אלא לכל עמי האזור?
הבוז הממושך - שמפגינה המחאה ושלוחיה - כלפי נתניהו, והנטייה של האויב להקשיב להם, הפך אותם ל"אידיוטים שימושיים", המשרתים אינטרסים מנוגדים לאלו שלהם עצמם, מתוך עיוורון אידאולוגי. האירוניה היא, שהלעג הפנימי סייע ליצירת מצג שווא של חולשה, ובכך תרם לרגע של הפתעה צבאית. אם תרצו, פרדוקס של שימוש בשנאה ככלי הטעיה.
קיטוב חברתי (polarization) מוגדר כ"התבצרות של עמדות בקרב קבוצות באוכלוסייה, תוך כדי התרחקות מהמרכז הפוליטי והרגשי, והעמקה של תפיסות עולם מנוגדות". קיטוב עמוק קיטוב עמוק מערער מוסדות דמוקרטיים, כיוון שהוא שוחק נורמות התנהגות, יוצר דמוניזציה ודה־לגיטימציה של היריב, ומוביל לאלימות פוליטית.
משהו רע עובר על בית המשפט העליון של ישראל, מאז הכניס ביודעין את מלוא גופו לביצת הפוליטיקה הדלוחה של ישראל. הוא ירד ממעמדו, ואיבד את האמון ואת הלגיטימציה לפעולותיו בקרב חצי מהעם. בדף זה אספנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים על בית המשפט הזה, שאיבד את עמו והלך לחפש עם אחר, פלסטיני. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.
