האסטרטגיה האיראנית - לפני התקיפה האמריקנית וגם לאחריה - מבוססת על 'דוקטרינת העמידה האיתנה': להמשיך לתפקד במציאות קשה הסוגרת עליה; לשמור בכל מחיר, מבלי להיכנע, על קיומה ונוכחותה; להפגין - למרות החולשה - עוצמה מדומה; לא להשתנות, לא להיכנע ולמשוך זמן, בתקווה שיתרחש משהו שיגרום לשינוי המציאות. במקביל, לנסות להתאושש וגם, לנסות בדרך כלשהי לפרק את האויב.

אנו מתקרבים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. אדולף היטלר היה אחד המהמרים הגדולים מכולם בהיסטוריה של העת החדשה, עד שכמו כל מהמר סדרתי, התהפך עליו מזלו. המאמר עוסק בהימורי מדיניות (Policy Gamble): מצב שבו מקבל ההחלטות בוחר מהלך הכרוך באי-ודאות רבה, אך עם פוטנציאל לרווח גבוה – לרוב, תחת לחץ זמן, מידע חלקי ותחושת דחיפות. זהו מהלך שאין ממנו דרך חזרה: אין בו "שמור וצא", כמו במשחק מחשב.

"אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!" כתבתי במאמר קודם. בימים אלה של הגעת המערכה בעזה לרגעי המבחן שלה ברפיח, כשפער הרלוונטיות בין האליטה הישראלית לעמה גדול מתמיד, נכון לזכור אליטה אחרת שכמעט וחיסלה את עמה כישות עצמאית גאה, והמיטה עליו אסון וחורבן גדולים: את האליטה הבריטית בין מלחמות עולם.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עשתה האליטה הבריטית הכול כדי שבריטניה תניח את נשקה ותגיע ל"שלום של כבוד" עם גרמניה (משמע, תיכנע!). זה נשמע לכם מוכר? זו גם דרך אגב הסיבה, שבנימין נתניהו חוזר לעניינים...

התוכן המתועד היטב של פגישת אל חוסייני עם היטלר, מצביע על יחסי הכוחות בין השניים. אל חוסייני בכלל לא היה במעמד המאפשר לו לשכנע את היטלר להשמיד את היהודים, ולפי התיעוד הוא לא הזכיר את רצח העם היהודי באופן כולל. מה כן היה שם? ניצולו של אל חוסייני על ידי הגרמנים לצורכי תעמולה ותו לא.

'מדרון חלקלק' (slippery slope) הוא מטפורה למצב, שתחילתו בצעד חיובי וראוי, לכאורה בהווה; שגורר אחריו שרשרת צעדים עתידיים שאמורים לצאת משליטה, וסופם הידרדרות לכאוס, בעתיד. אחד השימושים המוכרים, שעשה מדינאי בתיאוריית המדרון החלקלק, היה של וינסטון צ'רצ'יל, כששלטונו עדיין לא היה יציב, והפייסנים בקבינט המלחמה שלו ניסו להסיטו לכיוון של חתירה להסכם שלום, עם גרמניה של אדולף היטלר. המאמר מוקדש לדוגמה זו.

המנהיג (הקאודיליו) הספרדי, פרנסיסקו פרנקו ניצח את מלחמת האזרחים בזכות איטליה וגרמניה (1939-1936). היה זה רק הגיוני, לכאורה, שיחזיר להן באותה מטבע, ויתייצב לצידן במלחמת העולם השנייה, כחלק ממדינות הציר. אבל, הוא לא עשה זאת. מדוע?

יש חוקרים, המשווים את אלכסנדר ליוליוס קיסר, לחניבעל או לנפוליאון כי גם הם, בעזרת מזל וגאונות וצבאית מולדת, ניסו להקים אימפריה, שהשתרעה מעל ומעבר למה שמשאבי מולדתם היו מאפשרים, בנסיבות אחרות. כל אחד מאלה דומים מעט לאלכסנדר. אולם, תאומו המובהק ביותר הוא אדולף היטלר, השוואה מבחילה שבוודאי תזעזע ותטריד את רוב חובבי התרבות היוונית וחוקרי העולם הקלאסי...

ההגינות מחייבת לומר: אין לי מושג אם מישהו זיף את הבחירות בהקף כזה שהביא להטייה מוחלטת שלהם. אבל צריך לומר, שיש מספיק הוכחות ועדויות - המבוססות, למשל, על ספר הבוחרים של מישיגן; שמראים דברים לא סבירים והתנהגות פחות מחוקית. אבל, אלה שטוענים בביטחון שהבחירות לא זויפו, יודעים עוד פחות ממני...