גרשון הכהן

מדוע קבר יעקב את רחל על אם הדרך ולא באחוזת הקבר של המשפחה במערת המכפלה? בארץ ישראל, לערבים וליהודים גם המוות לא משחרר מהשורה, כי המתים מחזיקים נכסים חיוניים. קברים הם כלי אסטרטגי לסימון טריטוריה!

אם כמורה הגדרתי כמטרה, לחנך את בני ביעוד מוגדר, להיות רופא; בחינת ההישג לפעולתי כמחנך נתונה למבחן תוצאה חד משמעי. באופן הגדרת המטרה נקבע הקריטריון להצלחה או לכישלון. אם לעומת זאת הגדרתי כמטרה לחינוך בני שימצא בעתיד את מקומו המתאים לו כאדם תורם לחברה, מדידת ההישג ומבחן התוצאה דורשים שיפוט מורכב. כך גם בניהול המלחמה…

עם המורכבות המתפתחת במימוש תכלית בת הישג למתקפה קרקעית, ההחלטה להפעיל אותה קשה שבעתיים. העם מוכן אולי לשלם את מחיר המלחמה, אבל הוא מבקש בירור והסכמה בשאלת היסוד: בשביל מה?

זה לא שהעם והקברניט לא מוכנים לשאת במחיר התמרון. אם תהיה להם תכלית ראויה וברת השגה לתמרון, הוא יתבצע, והעם ייתן לזה גיבוי. לכן, זו שאלה מצביאותית ומנהיגותית, לא האם צריך את התמרון; אלא מתי התמרון יהיה נדרש, היכן, לאן ולשם מה. שאלות גדולות…

ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות…

בצד השמאלי של המפה הפוליטית התהוותה ביומיים האחרונים תיאורית קונספירציה, לפיה הכל פוליטי, כולל החיסול הממוקד של בכיר הג'יהאד האסלאמי, באהא אל עטא וימי הקרב שאנו חווים בעקבותיו. זאת למרות הדגשות של הרמטכ"ל, ראש השב"כ וגורמי ביטחון אחרים ש"הכוכבים הסתדרו" ונוצרה הזדמנות מבצעית שנכון היה לנצלה…

יתושים מסוכנים לאדם הרבה יותר מנמרים ואריות. יתושים קטלו מליוני בני אדם ואילו נמרים ואריות הם אירוע נדיר, שהאדם למד להתמודד מולו. אויבי ישראל הכירו, שאם יפעלו כנגדנו בצורת נמר או אריה, הם יתקלו במענה יעיל וקטלני. לכן בנו עצמם איום על מדינת ישראל בהגיון הפעולה של נחילי היתושים…

שוב טרור חקלאי. הפעם, שרפו בנהלל מתבן ומרכז מזון… כך נראה קיום יהודי בלי כבוד! מיותר לחזור שוב על הקשר בעצום שבין חקלאות לביטחון לאומי. מיותר להזכיר את הפעילות הערבית האינטנסיבית להשתלטות על שטחי המושבים בישראל… מה צריך עוד לקרות כדי שמערכות הביטחון הלאומי תתחלנה לראות עצמן אחראיות לבעיה הזו?

לאחר 25 שנים מהסכם השלום עם ירדן, ניצלה הממלכה הירדנית את זכותה, שלא לחדש את הסכם המשך עיבוד האדמות, בנהרים ובצופר. בערבית אומרים "האדמה היא כבודי"; ומי שפגע ידע היטב לאן הוא מכוון ומה הוא מחולל… פגעו כאן באופן מכוון בכבוד הישראלי. ביום שלישי הקרוב תתקיים בנהרים ישיבת הפרלמנט הירדני, שתציין את המשמעות הסמלית של פינוי היהודים מאדמה, שהיא בתפיסתם חלק מ״דר אל איסלאם״.

בהצטברות האיומים למערכת, ביכולתם להופיע בסנכרון מתואם בעת אחת, משוואת האיומים מתהווה למשהו אחר, לא עוד מאותו דבר: השינוי הכמותי הופך לשינוי איכותי. האתגר מחייב התארגנות חדשה ומתאימה. לנוכח האתגר, צה"ל נדרש לתפיסה חדשה, להתארגנות מחודשת, להצטיידות מתאימה. מעל לכל, עם ישראל צריך להתכונן להתמודדות במצבי חירום למול איומים חדשים חסרי תקדים. זו המציאות כהווייתה, לא מניפולציה פוליטית…