יש יותר מדרך אחת להפסקת אש. יש הפסקות אש עם סוג של הסכם או מסמך הבנות כמו בסיום מבצע ״עמוד ענן״, ויש הפסקות אש שמתכנסות ללא יותר מהפוגה. הסבב הזה נראה כמסתיים בסוג של הפוגה, בהמתנה דרוכה לימים שיבואו. בהבנה כזו - השאלה "מה עושים עם עזה?" תמשיך לדרוש את מלוא הקשב של מערכת הביטחון והדרג המדיני...

ערב מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א התחזק השיח התומך בצמצום סדר הכוחות של צה"ל, במיוחד ביחידות המילואים. תמיכה למגמה מצויה גם במערכת הביטחון; ועוד מוקדם לומר, אם השתנתה בעקבות המלחמה...

ישראלים כדרכם קצרי רוח ושואלים עד מתי, אלא שהפסקת אש כרגע משרתת קודם כל את החמאס...

ובכן יש משהו באמירה: ״הכל בגלל המתנחלים״. הם מתעקשים לחיות בדינמיקה חברתית, שיכולה לעמוד כנגד מגמת ההשתלטות הערבית במרחבי מדינת ישראל...

מי שהיה לימים רמטכ"ל, מרדכי מקלף, היה בילדותו בן היישוב מוצא. ב-1929 הוא ישב עם אחותו על המרפסת; ופורעים הגיעו אל הבית; והוא רואה את הרועה הנאמן שלהם שאכל בביתם וישן בביתם, מוביל את הפורעים ששחטו את כל המשפחה. הוא ואחותו קפצו מהמרפסת וניצלו... עתה, חזרנו כולנו לאותו מקום...

יש להודות לחמאס על שבחר לשגר רקטות אל בירת ישראל בעיצומו של יום חגה.  אולי עם ישראל יתעורר מתרדמת לאומית ארוכת שנים וישוב לתשוקת הדורות לגאולת ציון וירושלים...

השאלה הבסיסית היא, מה קורה לאדם ולחברה, כשכל האנרגיות מושקעות בחסימת ההשתנות. כשמתעקשים בכל דרך לא להשתנות - משהו עמוק מסתבך בתוך עצמו, במבוי סתום, כמו חסימת מעיים!

ההתמקדות היתרה בשאלת נתניהו היא צונמי של תעמולה, מוכוון להסחת דעת מכל השאלות העיקריות האוחזות בעתיד עם ישראל וגורלו בארץ המובטחת...

אין פתרון לעזה, כי למאבקים רציניים בין מערכות יריבות אין פתרון. המאבק שלנו הוא רציני והוא יימשך לנצח. מה שיוצר יציבות (זמנית! במערכת מורכבת, יציבות היא תמיד זמנית...) זה איקיוליבריום, שיווי משקל של כוחות במאבק.... אם כוחות המאבק שלנו נחלשים, אז אין שיווי משקל. זאת כל התורה כולה...

נקודת המבט שלי בסוגיות מנהל ציבורי, יציבות וביטחון, שונה תכלית שינוי מזו הנלמדת באוניברסיטאות כהארוורד, אליה נשלחים ללמוד מיטב בכירי השירות הציבורי שלנו. זו מחלוקת על סיפור היסוד של הקוסמולוגיה. מכאן הביקורת שלי על לימודי בוסטון, הם נוטעים בתלמידים תודעה קוסמולוגית שונה...