זה מה שקורה כשממשלה מחליפה את הביטחון הלאומי בהנדסה דמוגרפית, ואת החירות האזרחית בשליטה בנרטיב. סטארמר לא סתם נכשל. הוא הפך את בריטניה לאזור דיכוי מבוקר, שבו אמת היא 'שנאה', מחאה היא 'קיצוניות', ושתיקה היא הדרך הבטוחה היחידה. זהו ניסוי ב'רפובליקת ווק לא דמוקרטית', שעטופה המילים יפות, וקיר סטארמר הוא הביורוקרט המחייך, שמוביל אותה לתהום.
בריטניה עצמה מתפרקת, בשל פשיעה חסרת רסן, כאוס בשל ההגירה המואצת וריקבון תרבותי, אבל סטארמר בחר להתמקד דווקא בהכרה בפלסטינים כמדינה. גם מדינות אחרות שמצטרפות לתעלול התאטרלי הזה צריכות להתבייש. הן לא עוזרות לשלום, הן עוזרות לחמאס, וההיסטוריה לא תסלח להם. כי כשהאבק ישקע, אמת אחת תישאר: לא עושים שלום על ידי העצמת טרוריסטים רצחניים, אלא ע"י ניצחון עליהם.
לא נראה כי התהליך של כניעה להגירה ולתוצאותיה היא בר עצירה, וקריסת המרקם החברתי באירופה היא עובדה מוגמרת. האליטה התרבותית-משפטית - כגון בית הדין לזכויות אדם של האיחוד האירופי - ממשיכה להטיל וטו על חוקים המגבילים הגירה, או מבקשים להגן על גבולות ותרבות לאומית (Zemmour, 2021). הסוס הטרויאני ימשיך בשלו, עד שהעיר - אירופה - תקרוס לתוך עצמה! ולבסוף, תחשבו על אליטת ההון הישראלית ובג"ץ. תחשבו עלינו...
בריטניה שבורה. ואף אחד לא בא לתקן אותה. מלחמת אזרחים אינה עוד הזיה של הימין הקיצוני, אלא תחזית סבירה מאוד, ובריטניה הולכת ישר לתוכה בשנתה, כשהעם מאבד אמונה, והמדינה מאבדת שליטה. כך קרה ביוגוסלביה ובצפון אירלנד... כך מתחילות מלחמות אזרחים!
האג'נדה של בתי הספר בבריטניה נטועה בדמוגרפיה: הם יודעים שבריטניה משתנה במהירות, והופכת למוסלמית. טיולי בתי הספר למסגדים, עידוד לבישת החיג'אבים והשיעורים ה'ארוזים' בקפידה, כולם באים לוודא שילדים בריטים ישובצו ללא התנגדות במקום המיועד להם בעתיד הזה, שבו מנהגים איסלאמיים שולטים בחיים הציבוריים, שבו ביקורת נמחצת תחת הקריאות "גזענות" ו"איסלאמופוביה", ושבו החוק הבריטי 'מתכופף' כדי להתאים את עצמו לאידאולוגיה זרה.
עצוב לראות בשקיעתה את המדינה שהביאה לעולם את הדמוקרטיה. עכשיו דמוקרטיה אאוט, שריעה אין. בזמן שאנשים נכלאים בגין 'איסלאמופוביה' כי שיתפו ציטוט בטוויטר, נשים איסלאמיסטיות קיצוניות מקדמות, בחסות המשטרה הבריטית, את חוקי השריעה בלונדון... סוציולוגיה משמעה תיעוד, והרשת גדושה בחומרים על האיסלאמיזציה של בריטניה. זהו אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים בסוגיה זו. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
בינואר 2025 קיבלנו שתי המחשות נוספות להרס שהמיטה תרבות ה- WOKE על המערב: השרפות בפלורידה ופרשת החיפוי הגדולה בבריטניה על נופיות האונס והפדופיליה האיסלאמיות. מסתבר שכשה- WOKE משתלט על תהליכי קבלת החלטות בשירות הציבורי, הוא פוגע במימוש מטרתו הבסיסית: מתן מענה לצורכי הציבור, תוך שקיפות, יעילות, ואחריותיות מלאה.
אילון מאסק הביע ביקורת חריפה על הטיוח של רשויות האכיפה בבריטניה בפרשת "כנופיות הפדופילים", מחשש שתתויגנה כאסלאמופוביות. פרשה זו נחשפה בתחילת העשור הקודם, כאשר התברר שכנופיות של גברים, בעיקר ממוצא פקיסטני, ניצלו מינית אלפי ילדות ונערות בערים כמו רוטרהאם ורושדייל. מדובר בשערורייה החמורה ביותר בתולדות בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. אנחנו עדים לתקופה שבה ערוותו של ה-WOKE נחשפת תרתי משמע.
הרוח שינתה את כיוונה. את קבלות הפנים החמות למהגרים במערב מחליפה מדיניות אגרסיבית של צמצום הגירה ועידוד מהגרים לעזוב. האם המערב נזכר מאוחר מידי? האם המדיניות תוביל לצמצום הבעיה או שמא תחמיר את התנאים הקיימים ותיצור אתגרים חדשים? רק הזמן יוכל לתת תשובה לשאלה זו.
בבריטניה הודיע התובע הכללי, הלורד פרקינסון לפני שבועיים, שאפילו הפצה של ציוץ בטוויטר "שיש בו משהו מעליב או פוגעני, שעלול לעורר שנאה גזעית" תהווה עילה למעצר. האם הגבלת חופש הדיבור חסרת התקדים הזו במדינה דמוקרטית מערבית מאז מלחמת העולם השנייה, אינה מהווה סטייה מהדמוקרטיה? קשה שלא לראות בחקיקה הזו המשך טבעי ל'תרבות הביטול וההשתקה' של תנועת ה-WOKE, שמטרתה לחנוק ויכוחים ולאכוף קונפורמיות אידיאולוגית. האם שלטון ה- WOKE בבריטניה מסמן את תום עידן הדמוקרטיה במערב?
