[מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת מראות המשטרה, גיליון 150, מרץ-אפריל 1995, עמ' 29-28]
המשמר האזרחי, הנכנס עתה לשנתו ה- 21, ביסס עצמו כארגון הוולונטרי הגדול בישראל. אולם למרות מספר מתנדביו המרשים, דומה כי עדיין לא מיצה את מלוא פוטנציאל ההתפתחות שלו מחד, וטרם זכה להכרה כ'בוגר' בתוך המשטרה, מאידך. השינויים בתפיסה של משטרות המערב, בעשורים האחרונים מלמדים כי התפתחותו של גוף זה נמצאת רק בראשיתה.
הקמתו של המשא"ז, בשנת 1974 נבעה מצורך ביטחוני וכדרך למסד התארגנויות עצמאיות של אזרחים מחזיקי נשק על רקע הפיגועים הגדולים בשנות השבעים, כמו אסון מעלות ודומיו. האחריות המבצעית להפעלת המשא"ז הוטלה על משטרת ישראל ונקבע כי הפעלת המשא"ז תהיה באמצעות מנגנון ליד יחידות המשטרה בשטח. בטחון הפנים לא היה חלק מתפקידיה של משטרת ישראל, ולידתו של המשמר האזרחי לא נבעה מצורך פנימי של הארגון לשם מילוי מטרותיו. להיפך. הוא נכפה עליהם בתוקף החלטת ממשלה. העיסוק בביטחון הפנים הוטל על המשטרה עם הקמת המשא"ז ותרם להגברת עומס העבודה של אנשיה.
