מטרת הפלישה האגרסיבית שהפכה לעימות צבאי חזיתי, היא לשנות את הסטטוס-קוו באירופה ואת הסדר העולמי הקיים ולהשיב עטרה ליושנה, ימי תהילתה תחת הנהגת הצאר וכאימפריה סובייטית...

ד"ר אבי הראל סוקר צמתים היסטוריים מרכזיים בדברי ימי אוקראינה.

בפני האוקראינים עומדות מספר החלטות חשובות. המדינית היא, עד כמה הם מוכנים שהמלחמה תמשך, הערים תיכתשנה; והם ימשיכו לאבד שטח וכמובן נפגעים רבים, בתקווה שאפשר יהיה להפוך את הקערה ולאלץ את הרוסים להתגמש יותר במשא והמתן?

לנשיא פוטין ברור כי למרות כל עוצמתו הצבאית - שהופעלה עד כה רק בחלקה - אין ביכולתו לפעול, כשהוא משוחרר מאילוצים מרסנים. עם זאת, ברור לו כי מה שלא יהיה, הוא אינו יכול להרשות לעצמו לצאת מובס מהמלחמה. בתודעה זו יעשה כמעט הכול על מנת לנצח.

עצירה אופרטיבית-מבצעית Operational) Pause) - כמו זו שנכפתה על צה"ל, במסגרת עסקת החטופים במלחמת חרבות ברזל בסוף נובמבר 2023 - היא מעבר של כוח תוקף להגנה או למגננה בשטח אויב, לעיתים, לפני שהגיע לנקודת השיא של ההצלחה (לנקודת המיצוי), ולעיתים אחריה. הכוח עובר להגנה במקום ובשיטה, שמבטיחים לו, כל שניתן, שמירה על מירב הישגיו או יכולת לחדש את התקפתו, או שתיהן כאחד.

על דרישותיו של פוטין היה צריך לנהל מו"מ. משעה שזה לא קרה, ניתן היה לעצור אותו בכוח, ע"י צירוף אוקראינה לנאט"ו, ושליחת חיילים רבים לאוקראינה. משעה שלא עשו זאת, הביאה המעורבות החצי פאסיבית של המערב - דווקא מתוך השאיפה, שפוטין יתקפל (הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות...) - לאסקלציה מהירה של האירועים.

מה אחריותם של הנשיאים, זלנסקי וביידן למה שמתחולל באוקראינה? ביידן מתגאה שהוא ידע הכל וגם העביר לזלנסקי. שניהם ידעו. מה הם עשו עם זה? למה לא לקחו את הנשיא הרוסי פוטין ברצינות? האם אין לו תביעות שראוי לקחת אותן ברצינות? שניהם יכולים היו בקלות למנוע את המלחמה, בהקפדה לא לייצר איום צבאי מתהדק על רוסיה, כפי שתופסים זאת רוסים רבים.

הפרסומים השונים בעיקר מהדהדים את הכישלונות הטקטיים והטכנו-טקטיים של הרוסים. אבל, כנראה שכוחות רוסיים אחרים מצליחים – ומוצאים דרכים העוקפות את מערכי ההגנה האוקראינים; כך שבסופו של דבר, כל כוח אוקראיני - שמצליח לבלום כוח רוסי - מגלה שכוח רוסי אחר עבר אותו; וכעת, מאיים לנתק אותו ממקורות האספקה שלו. החיסרון הטקטי של השיטה מעניק לרוסים יתרון מערכתי.