[בתמונה: באוקראינה - אחת המדינות האנטישמיות ביותר באירופה מכהן כנשיא אוקראינה, מאז 20 במאי 2019, וולודימיר ז'לנסקי מדינאי ומשפטן יהודי, שקודם לבחירתו לנשיאות נודע כקומיקאי, תסריטאי, שחקן, מפיק ובמאי ומנהל אומנותי, ועתה המתגלה במלוא תפארתו. התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בימי קדם שימש השטח של אוקראינה של היום, מקום התיישבות לשבטים ולעמים ממוצא שונה כדוגמת – יוונים, תורכים, מונגולים סלאבים ועוד [1].

משנת 1240 ועד שנת 1360 לערך, הייתה אוקראינה תחת שלטון טטארי, ולאחר מכן, חלקים ממנה נכבשו על ידי ליטא, פולין ורוסיה. קייב והמחוזות הקרובים לה, הפכו באותן שנים להיות לאוקראינה.

השם אוקראינה תועד לראשונה בשנת 1187 במסמך הנקרא, כרוניקת קייב [2] (ראו תמונה למטה), כרוניקה המספרת את סיפורה של רוס של קייב, שהיא הממלכה הסלאבית הראשונה באירופה. הרוסים רואים ברוס של קייב את תחילה של רוסיה, והלשון שדיברו בארץ זו הייתה סלאבית מזרחית עתיקה שממנה צמחה השפה הרוסית והשפה האוקראינית גם יחד. במחקר ישנה מחלוקת אודות מוצאם של הרוסים והאוקראינים. על פי דעה אחת – התפצל העם הרוסי לשלושה עמים אחים. על פי דעה אחרת, האוכלוסייה שישבה בקייב ובמחוזות הסמוכים לה הייתה אוכלוסייה רוסית. לאזור זה היגרו לאחר הכיבוש הטטארי מתיישבים נוספים שבאו ממערב, והם ראשיתה של האומה האוקראינית.

[בתמונה: כרוניקת קייב, כרוניקה המספרת את סיפורה של רוס של קייב, שהיא הממלכה הסלאבית הראשונה באירופה. התמונה היא נחלת הכלל]

בין פולין לרוסיה...

בשנת 1569 סיפחה פולין את אוקראינה, בה בעת שהקוזקים [3] התיישבו באזורי הערבה. הפולנים שלא סמכו על נאמנותם של הקוזקים, הפכו אותם לצבא שכיר עם משכורת ממשלתית, על מנת לקנות את נאמנותם לפולין. במאה השש עשרה ובמאה השבע עשרה, עסקו הגדודים הקוזקים במלחמה כנגד הטטאריים וכנגד כוחותיה של תורכיה.

במהלך שנים אלו, התפתחו מעת לעת מרידות נקודתיות של הקוזקים ששיאה היה במרד של בוגדן חמלניצקי[4] (ראו תמונה משמאל) בשנת 1648, שערך טבח באוכלוסייה הפולנית והיהודית, באמצעות צבא האיכרים שסר למרותו. כאמור חמלניצקי טבח באכזריות ביהודים, וטבח זה ידוע כפרעות ת"ח – ת"ט [5], שנחשבו לקשות ביותר עד למאורעות השואה.

[בתמונה משמאל: הדפס עץ מקורי של חמלניצקי מ-1651, מאת וילם הונדיוס. התמונה היא נחלת הכלל]

בשנת 1654, הכיר חמלניצקי בשלטון רוסיה, ואוקראינה נקבעה כחבל ארץ אוטונומי של הקוזקים (ראו תמונה למטה) שמספרם עמד על כשישים אלף איש. הקוזקים לא קיבלו את מרותה של רוסיה ובשנת 1700 פיזרה פולין את צבא שכירי החרב הקוזקי.

ההתיישבות בשטחי הערבה שבמזרח הצליחה יותר הודות להסכמתם של החקלאים לשליטה רוסית. במאה השמונה עשרה איבדה אוקראינה את המעמד האוטונומי שלה, אבל דווקא אז, התרבו והתרחבו בה השטחים המאוכלסים.

[בתמונה: קוזאקים זפורוז'יאנים כותבים לסולטן של טורקיה" מאת איליה רפין (1844–1930). התמונה היא נחלת הכלל]

תחילתה של הכרה לאומית וסיפוח לברית המועצות

בתחילת המאה התשע עשרה, החלה להתגבש ההכרה הלאומית האוקראינית, שהביאה בשל כך לצמיחתה של תנועה לאומית אוקראינית. בחלקים הרוסיים של אוקראינה, דיכא שלטון הצאר את התנועה הלאומית האוקראינית, היות והם ראו באוכלוסייה זו כחלק מהעם הרוסי. מסוף המאה התשע עשרה, נערכו פוגרומים קשים ביהודים בהשראת הממשל. ראשיתן בפוגרומים המכונים, סופות בנגב [6], בשנת 1881/2. כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית (בעיקר בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו).

לאחר נפילת שלטון הצאר בשנת 1917, הוקמה בקייב מועצה מרכזית של אוקראינה הרוסית. היות וגרמניה ואוסטריה הכירו בישות האוקראינית, נאלצה רוסיה להכיר בעצמאותה של המדינה החדשה. ברם, תומכי המהפכה הבולשוויקית, הקימו בעיר חארקוב ממשלה סובייטית - יריבה למדינה האוקראינית הצעירה - אולם הצבא הגרמני, שתמך באוקראינים, סילק את הצבא האדום, כבש את כל הארץ ומינה שליט מטעמם של הגרמנים.

בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, קבלה אוקראינה עצמאות, אולם שטחה של אוקראינה הרוסית המשיך להיות שדה קרב בין הסובייטים לפולנים. בסופו של דבר, סופחו שטחי אוקראינה המערבית לפולין.

לאחר ניצחון הצבא האדום באוקראינה הרוסית, היא נכללה בשטחי ברית המועצות. למרות זאת, התרבות האוקראינית פרחה, ועיר הבירה עברה לקייב. במלחמת האזרחים שהתפתחה בחבלי ארץ אלה, נערך טבח ביהודים על ידי צבאו של סימון פטליורה[7], המנהיג המקומי האוקראיני באותה עת (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: סימון פטליורה. התמונה היא נחלת הכלל]

בשנת 1920 דרשו רבבות איכרים באזור טמבוב את ביטלו של השלטון הרוסי, והצבא האדום דיכא באכזריות רבה את ההתקוממות האמורה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

בנוסף, הטיל השלטון המרכזי הסובייטי מגבלות קשות על החקלאים, שגרם לירידה חדה בתוצר החקלאי, עובדה שגרמה לרעב כבד בקרב האוכלוסייה האוקראינית.  מיותר לציין שרוב החקלאים הלוו לא תמכו במפלגה הקומוניסטית, אף שזו טענה כי היא הפטרון המגן עליהם.

בשנת 1928, החל סטלין [8] (ראו תמונה משמאל) ליישם את תוכנית החומש הראשונה שלו, שכללה בין השאר הפקעת קרקעות חקלאיות, ושיוך החקלאים לחוות שיתופיות - קולחוזים, כדי לייעל את ייצור המזון. בפועל הייתה זו תוכנית לדיכוי החקלאים האוקראינים, שגרם להיווצרות רעב ייזום שהוביל למותם של מיליוני בני אדם.

[בתמונה משמאל: יוזף סטלין. התמונה היא נחלת הכלל]

כשני מיליון חקלאים גורשו לשטחים נדחים ומרוחקים של ברית המועצות, עובדה שאך הגבירה את הרעב והתמותה מחד, ופגעה באופן דרמטי בתוצר החקלאי. אוקראינה שכונתה עד אז כאסם התבואה של אירופה, ירדה מגדולתה, והרעב היכה במיליוני אנשים. אחת השאלות ההיסטוריות הקשות היא האם המדובר היה במהלך של הרעבה מכוונת, המכונה ההולודומור [9] (הרעבה עד מוות), כנגד העם האוקראיני, או כמהלך כולל של תוכנית החומש האמורה. לשאלה זו אין תשובה מוחלטת, ומקוצר היריעה לא נדון לעומקם של דברים בתשובות שניתנו לשאלה זו. גם בשאלת מספר הנספים יש מחלוקת קשה, והמספר נע בין שלושה מיליון לעשרה מיליון בני אדם.

[בתמונה: תוצאות ההולודומור באוקראינה: עוברי-אורח כבר לא מתעניינים בחקלאים הגוססים מרעב בצידי הדרך, חרקוב 1933. התמונה היא נחלת הכלל]

ב-19 בספטמבר 1941 - במהלך מלחמת העולם השנייה - כבשו הגרמנים את קייב ואת הגדה הימנית, ב־24 באוקטובר את חרקוב והגדה השמאלית, וביוני-יולי 1942 את קרים והקובאן. בפברואר 1943 הצליחה ברית המועצות לעצור את המתקפה הגרמנית בקרב סטלינגרד [10], ובאוגוסט אותה שנה בלמה את היוזמה ההתקפית לאחר הניצחון בקרב קורסק [11]. ב־6 בנובמבר 1943 כבשו כוחות סובייטים את קייב, ובאפריל-מאי 1944 הוקמה השליטה הסובייטית בגדה הימנית ובחצי האי קרים. בסוף אוגוסט 1944 כבשה ברית המועצות את מערב אוקראינה וב־8 במאי הסתיימה המלחמה בכניעת גרמניה הנאצית. כתוצאה מניצחונה, הוקמו במרכז אירופה מספר משטרים פרו-סובייטיים.

העימות הגרמני-סובייטי לווה באכזריות רבה. קורבנות המלחמה היו בין 8 ל־10 מיליון תושבי אוקראינה, ועל פי ההערכות כ־1.5 מיליון יהודים מכלל 2.7 מיליון יהודים אוקראינים שהיו בה לפני השואה נרצחו. אחד המקומות הידועים ביותר לשמצה היה הטבח ביהודים באזור באבי יאר [12].

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: תושבי לבוב באוקראינה מקבלים את חיילי הוורמאכט הגרמני כמשחררים, במלחמת העולם השנייה. התמונה היא צילום מסך]

עוד במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, אוקראינה הסובייטית נכבשה בחזרה על ידי הצבא האדום ושבה לברית המועצות, כאחת המדינות המרכיבות את הברית. מערב אוקראינה וגם חבל טרנסקרפטיה אוחדו עם אוקראינה הסובייטית. בשנת 1954 הועבר חצי האי קרים לאוקראינה הסובייטית כמחווה של מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, דאז ניקיטה חרושצ'וב [13] (ראו תמונה משמאל) כלפי העם האוקראיני.

[בתמונה משמאל: ניקיטה חרושצ'וב. נתן 'מתנה' ולא ידע מה נתן... למקור התמונה, לחצו כאן]

אוקראינה העצמאית המודרנית קמה לאחר מהתפרקותה של ברית המועצות, והכרזת עצמאותה נערכה ב־24 באוגוסט 1991. בהמשך אוקראינה הצהירה על עצמה כמדינה ניטרלית, וכפועל יוצא מכך, היא יצרה שותפות צבאית מוגבלת עם רוסיה וחברות חבר המדינות הנוספות.

[בתמונה: מפת אוקראינה. מתוך: תבנית: מפת מחוזות אוקראינה – ויקיפדיה (wikipedia.org]

בשנת 2013, לאחר שממשלת הנשיא הפרו-רוסי  החליטה להשעות את הסכם התאגדות בין אוקראינה לאיחוד האירופי, ואת הכוונה להיות חברה בנאט"ו [14] והחלה לחפש קשרים כלכליים הדוקים יותר עם רוסיה, קם גל הפגנות במדינה שנמשך מספר חודשים ונודע בשם כיברומאידאן. גל ההפגנות הסלים והפך לסוג של מהפכה מוגבלת, שהובילה להדחתו של הנשיא, ויקטור ינוקוביץ' שנמלט, ולהקמת ממשלה חדשה. אירועים אלו היוו את הרקע לסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה במרץ 2014 ותחילת המלחמה בדונבאס באפריל 2014 על ידי בדלנים פרו-רוסים בשטחי לוהנסק [15]ודונצק[16] בגיבוי וליווי הצבא הרוסי.

[בתמונה משמאל: ויקטור ינוקוביץ' הרוסי. סילוקו אותת לרוסים שהגיע העת להפעיל שוב את הרעיון המחולל שלהם... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Igor Kruglenko a.k.a. Ingwar. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

לאחר פסגה שהתארחה במינסק, בירת בלארוס, נוהל משא ומתן על הפסקת אש עם כוחות הבדלנים. ההסכמים שנוצרו כונו לאחר מכן כפרוטוקול מינסק [17] (ראו מפה למטה). ההסכמים כללו תנאים של הוצאת נשק כבד מקו החזית ופירוז אזורי המורדים עד סוף 2015.

בנוסף כלל הסכם מינסק תנאים של השליטה אוקראינית בגבול עם רוסיה, ונסיגת כל הכוחות הזרים משטחה של אוקראינה. בשנת 2016, הצטרפה אוקראינה לאזור הסחר החופשי עם האיחוד האירופי, ופתח את דרכה לקראת שילובה במערב היבשת האירופאית.  בפסגת בריסל ביוני 2021, חזרו מנהיגי נאט"ו על ההחלטה שהתקבלה בפסגת בוקרשט 2008, כי אוקראינה תהפוך לחברה עתידית בברית הצפון אטלנטית.

[בתמונה: מפת פרוטוקול מינסק - מפת אזורי חיץ שנקבעו במסמך שנחתם במינסק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Goran tek-en. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

באותה שנה, מתחה רוסיה ביקורת חריפה על תרגיל צבאי של נאט"ו בשם Defender-Europe 21, אחד מהתרגילים הצבאיים הגדולים ביותר באירופה בהובלת נאט"ו בעשורים האחרונים. התרגיל כלל מבצעים בו זמנית ביותר מ-30 אזורי אימונים, בעיקר במרכז ובמזרח אירופה. נציג אוקראינה לתרגיל, אמר כי התרגיל בא להמחיש מלחמה עם רוסיה. זו האחרונה לא טמנה את ידה בצלחת, והצבא הרוסי העביר כמויות גדולות של נשק וציוד ממערב ומרכז רוסיה, ועד סיביר, לחצי האי קרים ולמחוזות סמוכים לגבול האוקראיני. רוסיה המשיכה להגדיל את ריכוז הכוחות שלה סביב אוקראינה וקיימה תרגיל צבאי גדול עם בלארוס. בפברואר 2022, הכירה רוסיה בעצמאות הרפובליקות הבדלניות שהיו בחסות - הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק, ולאחר מכן, פתחה במתקפה צבאית משולבת על אוקראינה.

אחרית דבר

הסקירה ההיסטורית הקצרה של יחסי רוסיה ואוקראינה מדגישים בבירור את התפיסה הרוסית כלפי אוקראינה. לפי המסורת הרוסית, ערש המולדת הרוסית איננה מוסקבה אלא קייב. רוסיה תמיד ראתה באוקראינה חלק ממנה, ולכן בפועל בזמן כתיבת שורות אלה במהלכה של הפלישה הרוסית לשם, אין זו באמת פלישה רגילה, לדעת רוסים רבים, אלא חזרה לשטחי המולדת הרוסית ההיסטורית.

לא עסקנו בסקירה זו על הסכם בודפשט משנת 1994, הסכם שפירז את אוקראינה מנשק גרעיני תוך הבטחת ערבויות בינלאומיות לריבונותה (שידור חוזר על הסכם מינכן 1938?), והלקח הנלמד ממנו, באישיותו של מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין, ובעובדה, שבאחת המדינות האנטישמיות ביותר באירופה מכהן כנשיא אוקראינה מאז 20 במאי 2019, וולודימיר  ז'לנסקי מדינאי ומשפטן יהודי, שקודם לבחירתו לנשיאות נודע כקומיקאי, תסריטאי, שחקן, מפיק ובמאי ומנהל אומנותי, ועתה המתגלה במלוא תפארתו.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הניסיון האוקראיני הרע בהסכמי נייר – מזכר בודפשט 1994', לחצו כאן]

[בתמונה: החתימה על מזכר בודפשט שבו התפרקה אוקראינה ממאגר הנשק הגרעיני השלישי בגודלו בעולם... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מקורות והעשרה

[1] אוקראינה, האנציקלופדיה של השואה, יד ושם, 1990, עמודים: 38 – 33.

[2] הכרוניקה הרוסית הראשונה, המכונה גם הכרוניקה של נֶסְטוֹר, כרוניקת קייב, היא כרוניקה המגוללת את ההיסטוריה של רוס של קייב בסביבות השנים 850–1110, אשר נערכה במקור בקייב בערך בשנת 1113 ולה שלוש מהדורות שנשתמרו בשני כתבי יד, שאבדו במרוצת השנים, אולם נשתמרו בהעתקי דפוס.

[3] קוֹזָאקים הם קבוצת אנשים שהורכבה בעיקרה מסלאבים מזרחיים שחיו בארצות מזרח אירופה. נודעו בקהילות העצמאיות והצבאיות-למחצה. הם ישבו בשטחים של האיחוד הפולני-ליטאי, באוקראינה, באימפריה הרוסית ולאחר מכן גם בברית המועצות. רובם המוחלט נוצרים, בני הכנסייה האורתודוקסית המזרחית. ראה - Cossack | Definition, History, & Facts | Britannica

[4] בוגדן חְמֶלְנִיצְקִי היה ממנהיגי מרד הקוזאקים הגדול נגד האיחוד הפולני-ליטאי. אף שהצליח לבסס ישות עצמאית־ למחצה בגיבוי הצאר הרוסי, הישגיו נתבטלו לאחר מותו. 1596 – 1657.

[5] טוביה פרידמן (עורך(, שואת יהודי אוקראינה בתקופת הצורר חמלניצקי בשנים ת"ח–ת"ט (1648–1649): אוסף דוקומנטרי, חיפה, המכון לדוקומנטציה, 1983. על ההערכות בפרעות אלה נרצחו למעלה מחמישים אלף יהודים.

[6] הסופות בנגב הוא כינוי לפוגרומים שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית. הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית תוך עידוד גלוי מצד נציגי השלטון.

[7] סימון פֶּטְליוּרָה היה מדינאי אוקראיני ונשיאה האחרון של הרפובליקה העממית של אוקראינה, הישות המדינית האוקראינית שהוקמה במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה וקרסה תוך זמן קצר. באותה העת, נערכו למעלה מ-1,500 פוגרומים נפרדים, שהתקיימו ב-1,300 מקומות יישוב שונים, בהם נטבחו לפחות 50,000 יהודים, ורבבות נפצעו, עונו ונאנסו.

Taras Hunczak, Symon Petliura and the Jews: A Reappraisal, updated and revised edition, Toronto: Ukrainian Historical Association, 2008.

[8] יוסיף סטלין, היה מנהיג ומדינאי סובייטי ממוצא גאורגי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1922, חרף המלצותיו של לנין, שהעדיף את טרוצקי על פניו.

אדוארד רדזינסקי, סטלין, ספרית מעריב, 2005 ; ריצ'רד אוברי, הדיקטטורים,  עם עובד, 2006.

[9] הוֹלוֹדוֹמוֹר היה רעב המוני שהתרחש באוקראינה בין השנים 1932–1933. ההולודומור הוא האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית. מספר המתים לא ידוע, וההערכות נעות בין 3 ל-10 מיליון מתים. ראה - אלק אפשטיין, ג'נוסייד – טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות, 1918 – 1953, האוניברסיטה הפתוחה, 2007, פרק שני -  דיכוי החקלאים ורעב ייזום בתחילת שנות השלושים, עמודים: 75 – 87.

[10] המערכה באזור סטָלינגרָד הייתה מערכה צבאית מכרעת, שהתחוללה במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד בדרום רוסיה, מאמצע יולי 1942 עד ראשית פברואר 1943. ראה – גאורגי. ז'וקוב, זכרונות המרשל ז'וקוב, תל אביב, הוצאת מערכות, 1982.

אנטוני ביוור, סטלינגרד, תל אביב: הוצאת יבנה, 2000.

[11] קרב קורסק התחולל בחודשים יולי ואוגוסט 1943 בין הצבא הסובייטי לבין צבא גרמניה הנאצית, והייתה אחת המערכות המכריעות בחזית המזרחית בפרט, ובמלחמת העולם השנייה בכלל. קרב קורסק נחשב גם לקרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה, מכיוון שהשתתפו בו 6,000-8,000 כלי רכב משוריינים משני הצדדים. ראה - ריצ'רד אוברי, מלחמתה של רוסיה,  דביר, 2001.

[12] באבי יאר הוא גיא הנמצא צפונית-מערבית למרכז קייב בירת אוקראינה, שבו רצחו הנאצים בין 100,000 ל-150,000 איש, החל מ-29 בספטמבר 1941,מתוכם כ-50,000 יהודים. בנוסף ליהודים נרצחו בבאבי יאר במשך כשנתיים כ-50,000 צוענים, חולי נפש, שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים רבים שהואשמו בהפרת הסדר הציבורי. ראה - טרובאקוב זאכאר, הסוד של באבי יאר, ירושלים, יד ושם, 2003.

[13] ניקיטה חרושצ'וב היה מדינאי סובייטי-רוסי, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מ-1953 ועד שנת 1964. 1894 – 1971. להרחבה ראה -  ניקיטה חרושצ'וב, חרושצ'וב מעלה זכרונות,  הוצאת עדי, 1971.

[14] נאט"ו – ארגון האמנה הצפון-אטלנטית הוא ברית צבאית בין 30 מדינות צפון אמריקה ואירופה. הארגון מממש את האמנה הצפון אטלנטית שנחתמה ב-4 באפריל 1949.

[15] לוהנסק , עיר במזרח אוקראינה, בירת מחוז לוהנסק. החל מאפריל 2014 לוהנסק היא עיר הבירה של הרפובליקה העממית של לוהנסק.

[16] הרפובליקה העממית של דונצק היא ישות מדינית מוכרת חלקית שהתנתקה מאוקראינה והכריזה על עצמאותה ב-7 באפריל 2014.

[17] פרוטוקול מינסק הוא הסכם שנועד לעצור את המלחמה באזור דונבאס שבאוקראינה. ההסכם נחתם ב-5 בספטמבר 2014 על ידי נציגי אוקראינה, רוסיה, דונצק ולוהנסק.

• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), הניסיון האוקראיני הרע בהסכמי נייר – מזכר בודפשט 1994, ייצור ידע, 20/1/22.