פנחס יחזקאלי: עצירה אופרטיבית היא חלק מכל מתקפה

תקציר: עצירה אופרטיבית-מבצעית Operational) Pause) - כמו זו שנכפתה על צה"ל, במסגרת עסקת החטופים במלחמת חרבות ברזל בסוף נובמבר 2023 - היא מעבר של כוח תוקף להגנה או למגננה בשטח אויב, לעיתים, לפני שהגיע לנקודת השיא של ההצלחה (לנקודת המיצוי), ולעיתים אחריה. הכוח עובר להגנה במקום ובשיטה, שמבטיחים לו, כל שניתן, שמירה על מירב הישגיו או יכולת לחדש את התקפתו, או שתיהן כאחד.

[בתמונה: טנקים רוסיים באוקראינה, פברואר 2022. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: טנקים רוסיים באוקראינה, פברואר 2022. התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 24 בנובמבר 2023, על פי הסכם החטופים עם חמאס, עצר צה"ל את מתקפתו בעזה ונערך במה שמכונה: עצירה אופרטיבית-מבצעית Operational) Pause).

המושג: 'עצירה אופרטיבית' הוא חלק מתורת הלחימה - הדוקטרינה הסובייטית, וראינו אותה מתבצעת, למשל, ע"י הצבא הרוסי מספר פעמים במלחמת רוסיה-אוקראינה. לפיה, גם אם המתקפה מצליחה מעל ומעבר לכל הציפיות, נכון לעצור באופן יזום, כדי למנוע מצב שבו היא תיקלע לדשדוש ולקיפאון (מה שמכונה: 'נמוגות המתקפה').

המקרה של צה"ל שונה, ונובע מהאילוץ, שמחייב להשיב שבויים רבים ככל האפשר, בכל הזדמנות.

מילון מונחי צה"ל (אג"ם תוה"ד, 1998, ע' 483) מגדיר עצירה אופרטיבית-מבצעית (Operational Pause) כ"מעבר של כוח תוקף להגנה או למגננה בשטח אויב, קודם שהגיע התוקף לנקודת השיא של ההצלחה (לנקודת המיצוי). הכוח יעבור להגנה במקום ובשיטה, שיבטיחו לו שמירה על מירב הישגיו או יכולת לחדש את התקפתו, או שתיהן כאחד".

ע"פ תורת הלחימה הסובייטית, יש לקבוע מראש את קווי ההתקדמות, וכאשר מגיעים לנקודת עצירה שנקבעה מראש – עוצרים. אחרי עצירת ההתקדמות, נערך הכוח התוקף להגנה זמנית של נקודת העצירה. ואז, מרעננים את הכוח הלוחם ומתגברים אותו בכוחות נוספים, מקדמים את הדרגים הלוגיסטיים, וכשהכוח התוקף בשל להמשיך ולתקוף, אפשר להמשיך ולהתקדם. התורה הזו עוצבה בדם רב - ממש באזורים שבהם מתנהלת מלחמת רוסיה-אוקראינה - במלחמת העולם השנייה.

[בתמונה: טנק רוסי באוקראינה, פברואר 2022. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: טנק רוסי באוקראינה, פברואר 2022. התמונה היא צילום מסך]

קצת היסטוריה

הצורך האופרטיבי בעצירה, למרות ההצלחה - ויתרונותיה הלוגיסטיים והפוליטיים - הומחש לצבא האדום היטב במהלך מלחמת העולם השנייה: לאחר מפלת סטלינגרד, התנסו הרוסים לראשונה בקרב תנועה, נגד הצבא הגרמני החבול, הנסוג, שנאלץ לסוב על עקביו ולסגת, לאורך למעלה מ- 320 ק"מ בפחות משלושה חודשים, בתוך ערבות אוקראינה, ואפילו לוותר על האחיזה בחרקוב (עוד עיר בחדשות...).

רק שמול הרוסים הלא מנוסים עמד אחד המוחות הצוננים ביותר של המטה הכללי הגרמני: פילדמרשל אריך פון מאנשטין (ראו תמונה למטה). הוא הבין, שדווקא במצבו הקשה ובנסיגה הארוכה טמונים זרעי ההצלחה: הרוסים התרחקו מאות קילומטרים מקווי ההתחלה, והיו מותשי כוח. מצב הטנקים שלהם, שעשו את הדרך על זחליהם, בלחימה שוטפת, היה בעייתי. מצבורי האספקה שלהם היו רחוקים, והגרמנים הקשו עליהם עוד יותר, בהשאירם אחריהם אדמה בזוזה וחרוכה (קלרק, 1979, ע' 222).

למשוך את האויב אל מעבר לנקודת השיא של ההצלחה, ולהכות בו: מאנשטיין משך את הרוסים אל מעבר לנקודת השיא של ההצלחה (לנקודת המיצוי), כשהוא נוטל סיכונים עצומים כדי לשמר את השריון שעוד נותר לו; ומשאיר שלושה רבעים מכוח השריון, מחוץ למעגל הלחימה. 

בפברואר 1943 עברה המתקפה הרוסית את שיאה, והשפל החל לתת את אותותיו... או אז סבו הגרמנים במתקפת כיתור, והנחילו הפסד צורב לצבא האדום המותש במה שמכונה: "הנס על הדונייץ". מעטות התקופות במלחמת העולם השנייה, שנראה בהם מהפך גמור ומרתק כזה של הגורל, כמו השבועיים האחרונים של פברואר והשבועיים הראשונים של מרץ 1943: הצבא הגרמני הפגין עדיפות טקטית ברורה, תיקן את חזיתו והחזיר לעצמו את עליונותו ברוח הגייסות (קלרק, 1979, עמ' 225-224). מאז, למדו הרוסים לעצור את הצבא לפני אותה נקודת מיצוי. לצבור כוח מחודש; וחוזר חלילה.

[תמונתו של פילדמרשל אריך פון מאנשטיין משמאל היא נחלת הכלל]
[תמונתו של פילדמרשל אריך פון מאנשטיין משמאל היא נחלת הכלל]
[בתמונה: טנקי T-34 רוסיים ורגלים בערבות אוקראינה... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: טנקי T-34 רוסיים ורגלים בערבות אוקראינה... התמונה היא נחלת הכלל]

השימוש בעצירה אופרטיבית להשגת מטרות פוליטיות

העצירה האופרטיבית הגדולה הראשונה שביצעו הרוסים הייתה באוגוסט ספטמבר 1944, על גדות הוויסלה, מדרום לוורשה. סיבת העצירה הייתה בראש ובראשונה מבצעית. העובדה שהרוסים עברו את נקודת מיצוי, נתחוורה - להם ולגרמנים - מתוך יכולתן של יחידות גרמניות, קטנות למדי, להחזיק מעמד בעמדותיהן (קלרק, 1979, ע' 222). תנופת המתקפה של הצבא האדום דעכה, ולאחר מכן נבלמה, בהתקפת הנגד שביצעו הגרמנים, שהבינו את חשיבות העיתוי, ביכולת לעכב את התקדמות האויב בציר המהיר ביותר לעבר ברלין (ציר ורשה ברלין).

אבל פה, עשו הרוסים שימוש, לראשונה בעצירה האופרטיבית ככלי פוליטי: כל מהלך המרד הפולני, ישבו הרוסים על גדות הוויסלה ונחו, כשהגרמנים עושים עבורם את העבודה ומחסלים את אלו שמחוברים לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שיכולים היו להיאבק בהם בעת כינון משטר קומוניסטי חדש בפולין.

החזית הזו נשארה שקטה כל משך הסתיו, עד סוף שנת 1944, למרות שמבקע אחד יכול היה להביא את הרוסים עד ברלין. רק בינואר 1945, החלה מתקפת הוויסלה אודר. זאת, בגלל סיבה פוליטית נוספת: התקדמות ישירה לברלין הייתה משאירה את הבלקנים תחת כיבוש גרמני עד לכניעה, ומפילה מדינות כמו רומניה, הונגריה ובולגריה לזרועות המערב. משמע, נצחונם המהיר מידי של הרוסים יגרום לכך, שאחרי המלחמה הם יצטרכו לסמוך על חוזים; ולא על כוח צבאי כדי להבטיח את האינטרסים שלהם בגרמניה ובמדינות החיץ שבינה לבין גבולות ברית המועצות.

לכן, ביצע הצבא האדום עצירה אופרטיבית על הוויסלה, והעתיק בסתיו 1944 את מרכז הכובד של המאמץ אל הבלקנים.

[בתמונה: שריון רוסי חוצה את הויסלה, בינואר 1945. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: שריון רוסי חוצה את הויסלה, בינואר 1945. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

[בתמונה: שורה ארוכה של אסירים גרמנים צועדת בשבי באוקראינה בפברואר 1944. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: שורה ארוכה של אסירים גרמנים צועדת בשבי באוקראינה בפברואר 1944. התמונה היא נחלת הכלל]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *