זו הגאוותנות טמבל! בגלל חטא האדם שמגביה ראשו לשמים בגאווה ובהתנשאות – באים עליו הנגעים...

יש שרצו לקשור את הניסים שבוצעו על ידי אלישע לישו הנוצרי, ויש חוקרים אף שראו בו דמות ארכיטיפית (אב טיפוס) לישו. כך או אחרת, אלישע מתואר כאיש תקיף, שלא נרתע משום שליחות אלוהית, גם עם בצדה יש פורעניות או ייסורי נפש אישיים...

מעמדו המשפטי והחברתי של המצורע, כפי שהוא מוצג בפרשות תזריע מצורע, הינו מעמד נחות וירוד, מכל הבחינות. הקשר המקראי של המצורע למוות מצד אחד, ולשדה או המדבר מצד שני מקבל חיזוק, על רקע הספרות של המזרח הקדום. בספרות זו המצורע נודד ממקום למקום מחוץ לחברה האנושית, יחד עם אנשים במעמדו הנחות, מצורעים פושעים ורוחות של מתים...

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִתִּי- הַסִּפּוּר שֶׁל דְּבָרִים נוֹשָׁנִים, בַּיָּמִים הָאֵלֶּה בָּהֶם אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת בִּתִּי, אֶת מְקוֹמֵךְ בָּעוֹלָם, נוֹתְרוּ כְּצָרַעַת נושנת בְּעוֹר בְּשָׁרךְ הַמַּעֲשִׂים הָהֵם שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא כְּמוֹ זִכָּרוֹן כּוֹאֵב, צוֹרֵב אֶת נִשְׁמָתְךָ... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת תזריע-מצורע...

התשובה לשאלה, במה חטאה היולדת היא שהיולדת לא חטאה כלל, אלא שלידה יוצרת טומאה. לכן, מוטלים על היולדת איסורים וחובות הנוגעים לאותה טומאה. המערכת המסועפת של דיני טהרה וטומאה הקיימת במקרא, משקפת את העובדה שהמקרא מייחס לטומאה לא כעיקרון יורידי או כמנהג עתיק וחסר פשר, אלא כתופעה ממשית הקיימת במציאות...

הכוהנים אינם רק טכנאים של קורבנות ואבחון נגעים, אלא גם "רואים", אם האיש שמביא קרבן אכן עושה זאת בכוונה פנימית עמוקה; ולהבדיל, גם "רואים" אם האיש הנגוע בעורו, נגוע בפצע רגיל, או שיש לו בעיה עמוקה אותה יכול הכוהן "לראות".בראייה כזו המצורע נמצא בצרה, ובידוד הוא הדרך לצאת מהצרה (הדרך להתחלת התיקון)...

גם אדם שנחשב נחות - מצורע בתיאור המקראי, שהוא נטול מעמד חברתי, בגלל מצבו הכלכלי או האישי, שהם כאמור, בני דמותה של הצרעת המקראית בימינו - אין הדבר פוסל אותו מלהשמיע את דבריו מחד גיסא, ואין לנו לדחות את דבריו על הסף מפאת מעמדו, מאידך גיסא.

המושג "נגעי הבתים" מתאר סוג של צרעת, שחלה בעצמים דוממים. לפי פרשנות אחת, יש ב"נגעי הבתים" טביעת אצבע אלוהית שהיא מעל הטבע. במקורות אחרים מבוארת התופעה כמשל. אם חלילה נידרדר למצבי התעלמות מהחלש, יופיעו נגעים בבית, שאם הוא לא יתוקנו, הם יאיימו על קיומה של החברה כולה.

הצרעת הינה חסם אולי אחרון בכדי למנוע מן האדם הפרטי הקהילה והעם לגלוש לכאוס חברתי מוחלט. ברגע שהצרעת מופיעה, יש מיד לפנות לרשות הראויה (הכהן בזמן המקרא), והוא אשר צריך להדריך את הפרט ואת הכלל כך שהכאוס לא יגיע או לא יחמיר. לכן, בדרך כלל המצורע מבודד מהחברה...