גרשון הכהן: בין מגבלותיו של הבורא לתורת הביטחון הלאומי

החיבור שבין ספר בראשית לביטחון הלאומי איננו מבוסס על האמונה לבדה, ועל שאלת קיומו של האל. דווקא האתאיסט יכול להתחבר אליו, כספר פילוסופי, המצביע על מגבלות היסוד של היקום, הנתון להתהוויות שיוצאות משליטה (תוצאות בלתי צפויות). גם משליטת הבורא..

עמיר בר אור: חשיבה ביטחונית-צבאית בישראל

חשיבה ביטחונית-צבאית מהווה ביטוי לדעותיהם של בעלי תפקידים, המעורבים בעשייה מדינית, ביטחונית וצבאית מבלי שהם מחויבים לעמדותיה הרשמיות של המדינה. מהחשיבה הביטחונית צריכה להיגזר אפוא תפיסת הביטחון הלאומי, וממנה כאמור, תפיסת הביטחון הפיזי האמורה לשמש בסיס ותשתית מושגית לניסוחה של מדיניות ביטחון...

יצחק בריק: לממשלה הבאה יש הרבה עבודה!

המהלך החשוב שהממשלה החדשה צריכה לעשות, כבר ביומה הראשון, הוא לקיים דיון על הדו"ח החמור שהוצאתי לגבי אי מוכנותו של צבא היבשה למלחמה. בדיון זה הממשלה חייבת להורות על גיבוש תכנית עבודה, בלוח זמנים קצר, לתיקון הכשלים החמורים המופיעים בדו"ח...

עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ב'

זהו מאמר שני בסדרת המאמרים, המצביעה על הגורמים העיקריים שהובילו לנקודת הזמן הנוכחית, שבה האסטרטגיה הצבאית של ישראל הפכה להיות "הפצץ וקווה לסיום"; באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, החלה בחינה של התפיסה השלטת בצה"ל. שתי תפיסות עמדו על הפרק: האחת - שימור האסטרטגיה הקיימת; והשניה: מעבר לאסטרטגית השמדה ע"י חימוש מונחה...

גבריאל בן דור: עיונים וסוגיות בתורת ההכרעה של ישראל

אנחנו רואים מצד מדינת-ישראל חוסר נחישות. אני חושב שאבותינו, שהיו לא פחות הומניסטיים (אולי פחות ליברליים) מבחינת רגישות לחיי אדם, הבינו, שביטחון לאומי פירושו הבטחת הקיום של האומה לטווח ארוך. קיום של הרבה שנים לטווח ארוך דורש לפעמים הקרבה של מעט חיי-אדם בטווח הקצר. מי שלא מוכן לשלם את המחיר הזה בטווח הקצר ישלם מחיר גבוה יותר בטווח הארוך...

גרשון הכהן: אריאל שרון מנענע את הספינה…

תפיסת ביטחון איננה אירוע טכני ואינה עוסקת בטקטיקה, אלא באסטרטגיה ובאסטרטגיה-רבתי. בהיבט הזה, אסטרטג דומה, פחות למהנדס ויותר לארכיטקט, שתפקידו ליצוק לתכנון הבית שימושיות, התאמה לצרכים ואסתטיקה. לו זה לא יעזור, שהמבנה עומד בהתאם לחישובים, אם לא ימלא את המהויות שייעד לו. חוסר ההבנה של מהות האסטרטגיה יוצר מצב, שבכירים ומומחים כושלים שוב ושוב בהבנה אופרטיבית אסטרטגית.

יותם הכהן: לרדת מכנף הסבנה: אסטרטגיה ישראלית לנוכח טרגדיית החטיפה

השעה אינה כשרה לפתרונות של קבע מכל סוג שהוא, לכל הפחות בטווח הדורות הנראה לעין. בשני העשורים האחרונים, כל מי שגר באזור ההר נפגע ממצב הביניים שנוצר, וגם הזירה הבינ"ל לא נותרה אדישה למצב זה. בתים לא נבנו, או שנהרסו, מוסדות ותקציבים הוקפאו, כבישים לא נסללו. מה שלא שירת את צורך הביטחון המידי נדחק. אי אפשר עוד לעמוד במקום. במקום ובזמן הנכון אנו נמצא את הדרך לקדם את המציאות, מתוך מצב הקיפאון שנוצר.