[בתמונה: למדינת ישראל אין מדיניות ביטחון לאומי בהקשרה הרחב; ואין מדיניות ביטחון פיזי האמורה להיגזר ממנה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי amykins לאתר Pixabay]

ד"ר עמיר בר אור מלמד, מאז שחרורו בשנת 1992 משירות קבע בצה"ל, במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.  הוא מלמד גם בתכנית ללימודי תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר.

בעבר שימש ראש התכנית ללימודי צבא וביטחון באוניברסיטת בן גוריון בנגב; וראש מדור לחקר יחסי חברה-צבא במכון למורשת בן גוריון בקריית שדה בוקר.

פרסם מאמרים בספרים ובכתבי עת בארץ ובחו"ל. מחבר הספר 'מחולשה לחלישה. הפיקוח הפוליטי על הכוח הצבאי במעבר מיישוב למדינה', שראה אור בהוצאת נבו, ב- 2018.

*  *  *

אם מלחמת ששת הימים הייתה הביטוי המוצלח ביותר של מה שקרוי תפיסת הביטחון הישראלית כפי שהתפתחה עד אז, הרי מלחמת יום הכיפורים , שבע שנים מאוחר יותר, חשפה את מרבית נקודות התורפה שלה.

תורת / תפיסת הביטחון כמושג השגור בקרב החוגים האמונים על הביטחון הלאומי והביטחון הפיזי (איומים חיצוניים), מהווה בפועל תחליף רעוע למדיניות הרשמית החסרה בשתי הרמות דלעיל. תחומים אלו לא טופלו במרבית שנות קיומה של המדינה, כך שלמדינת ישראל אין מדיניות ביטחון לאומי בהקשרה הרחב; ואין מדיניות ביטחון פיזי האמורה להיגזר ממנה. בהעדר מדיניות רשמית ומאושרת, בשתי הרמות, מתקשות המדינה ומערכת הביטחון בהתאמה לייצר מענה הולם למורכבות האתגרים הביטחוניים המשתנים, על רקע מציאות מדינית, חברתית, כלכלית, טכנולוגית ותרבותית שגם היא לא פוסקת להשתנות.

[למאמר: 'גמישות פוליטית-ביטחונית היא סוד השרידות הלאומית', על ספרו של עמיר בר אור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [להרחבת המושג, תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ביטחון לאומי', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Momentmal לאתר Pixabay]

הטיפול בתחום הביטחון מאז הקמת המדינה, נעשה בהתבסס על דברים שנכתבו ונאמרו בעיקר על ידי דוד בן-גוריון (ראו תמונה משמאל) במחצית הראשונה של שנות החמישים של המאה הקודמת, הוביל לשימוש במונח הבעייתי תפיסת הביטחון.

[בתמונה: הטיפול בתחום הביטחון מאז הקמת המדינה, נעשה בהתבסס על דברים שנכתבו ונאמרו בעיקר על ידי דוד בן-גוריון... הצילום: ארכיון צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

יש מי שרואים, במידה רבה של צדק במסמך "18 הנקודות" שהוגש על ידי בן-גוריון לאישור ממשלת ישראל בנובמבר 1953, את המסמך שעל בסיסו גובשו עקרונות תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, מבלי לתת את הדעת למשמעות הרחבה שייחס בן-גוריון למונח ביטחון.

מבחינתו של בן-גוריון, השימוש במונח ביטחון שיקף את התייחסותו לביטחון ברמה הלאומית הרחבה, תוך כדי התייחסות גם להיבטים אסטרטגיים של ההתמודדות עם הביטחון הפיזי של המדינה – התמודדות מול איומים פיזיים חיצוניים.

זו גם הסיבה שכבר בתחילת 1947 הוביל להקמתה של מחלקת הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית, מחלקה שלקחה על עצמה את הטיפול במכלול הרחב של סוגיות, צבאיות ואזרחיות כאחד, שנועדו להכין את היישוב היהודי לקראת המלחמה הוודאית מול מדינות ערב עם סיום המנדט הבריטי בארץ, כולל הקמתו של צבא סדיר.

המסמך של בן-גוריון מ- 1953 עסק בשתי רמות הביטחון – הביטחון הלאומי והביטחון הפיזי, ללא כל התייחסות למשולש הביטחון או לשילוש הקדוש המתייחסים למונחים: התרעה, הרתעה והכרעה הבעייתיים הן כל אחד בפני עצמו והן כמכלול. מאז, השימוש במונח תפיסת הביטחון, יוצר קשיים בשל חוסר ההפרדה בין שתי רמות העיסוק בתחום הביטחון.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

היחס המתמשך אפוא לתפיסת הביטחון הוא לא יותר מאשר תורה שבעל פה הניתנת לפרשנויות רבות כמאמר מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף בני פלד ז"ל (ראו תמונה משמאל), כי לכל אחד מאלופי המטה הכללי בתקופתו הייתה תפיסת ביטחון ייחודית משלו. בפועל, בתודעה הקולקטיבית של הגורמים הרבים שעוסקים בביטחון המדינה, תפיסת הביטחון מובנת כמושג ברור ומקובל שהנחות העבודה ביחס אליו ומשמעויותיו בכל הקשור לבניין הכוח והפעלתו, אמורות להיות ברורות ומוסכמות, למרות שאין הדבר כך.

[תמונתו של האלוף בני פלד באדיבות דובר צה"ל, ואתר חיל האוויר]

השימוש במושג חמקמק זה הפך למטבע לשון שימושי מבלי שניתנה הדעת בצורה עמוקה ומקיפה לעצם השימוש בו על מרכיביו השונים ולרמותיו השונות. באופן זה נמנע השימוש במושג המחייב מדיניות הביטחון שיש לו פרמטרים ברורים ומוגדרים, לצורך התמודדות מושכלת עם האתגרים הביטחוניים השונים.

גם הניסיון לעגן בכתובים את תפיסת הביטחון כמונח המקובל על ידי הגורמים המקצועיים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי על ידי ועדת מרידור בשנת  2006, לא הוביל עד היום להפיכתה למסמך מאושר ומחייב על ידי ממשלת ישראל. זאת, למרות שאושר בשעתו על ידי שר הביטחון, שאול מופז.

בפועל, ברמת הצבא נוסחה אסטרטגיית צה"ל על ידי הרמטכ"ל הקודם רא"ל (מיל.) גדי אייזנקוט שנוסחה ב- 2018 האמורה להוות מסמך מדיניות ממנה אמורות להיגזר מדיניות בנין הכוח ומדיניות הפעלתו. אסטרטגית צה"ל צריכה להיגזר ממדיניות הביטחון, אך בהעדרה היא נשענת על שורה של הנחות יסוד, הנגזרות מהדרך שבה הצבא חושב שהן צריכות להיות מנוסחות על פי תפיסתו והבנתו.

[בתמונה: אסטרטגיית צה"ל של גדי אייזנקוט: אסטרטגית צה"ל צריכה להיגזר ממדיניות הביטחון, אך בהעדרה היא נשענת על שורה של הנחות יסוד, הנגזרות מהדרך שבה הצבא חושב שהן צריכות להיות מנוסחות על פי תפיסתו והבנתו... תמונתו של הרמטכ"ל אייזנקוט באדיבות דובר צה"ל]

עם זאת, מתקיים לאורך כל שנות המדינה עיסוק מתמשך ואינטנסיבי בסוגיות שעמדו, עומדות ותעמודנה במוקד ההתמודדות עם אתגרי הביטחון המשתנים של מדינת ישראל. עיסוק זה, הן על ידי גורמים ביטחוניים וצבאיים והן על ידי גורמים אזרחיים ואקדמיים, ניתן לאפיון כחשיבה ביטחונית-צבאית. חשיבה ביטחונית-צבאית היא בעלת מאפיינים מחקריים ופובליציסטיים, המנסים להסביר את המציאות הביטחונית המורכבת, תוך התייחסות להלכי רוח ומגמות של אליטות פוליטיות וביטחוניות, כמו גם, השיח הציבורי.

חשיבה ביטחונית-צבאית מהווה ביטוי לדעותיהם של בעלי תפקידים, המעורבים בעשייה מדינית, ביטחונית וצבאית מבלי שהם מחויבים לעמדותיה הרשמיות של המדינה. מהחשיבה הביטחונית צריכה להיגזר אפוא תפיסת הביטחון הלאומי, וממנה כאמור, תפיסת הביטחון הפיזי האמורה לשמש בסיס ותשתית מושגית לניסוחה של מדיניות ביטחון.

[להרחבת המושג: 'מדיניות ביטחון', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הביטחון, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי, ייצור ידע, 2/514.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.