האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
תקציר: כאשר מנגנוני הייצוג הפוליטי אינם מסוגלים לייצג את העם כיחידה, כאשר תהליך זה אינו אומר עוד ריבונות עממית, כאשר השוויון הפוליטי נבגד, כאשר קיים פער משמעותי בין המערכת הפוליטית להבטחה הדמוקרטית, נוצר משבר ייצוגיות. לכן, הגיע זמן שינוי!
אם נגזר עלינו להילחם ולשלם מחיר בדם, עדיף לעשות זאת כאומה גאה, שקצה במצב הנוכחי, ולא להיגרר למלחמה על ידי אויבינו, הבזים לנו, בתנאים ובמועד הנוח להם!
כדי לפקוח את עיני המפכ"ל (לא יקרה, אבל בכל זאת…) ("המצב בדרום טוב מאי פעם, חד וחלק!"), יצרתי פה מאמר דינאמי ומתעדכן כל העת, שבו אעדכן – עד שיימאס לי ואתעייף – חלק מתמונת המצב האמיתית שאנחנו חווים פה בנגב. אתם מוזמנים להוסיף חומרים…
אחת התופעות הקשות של תקופתנו, היא בגידת המנהלים הבכירים בתפקידיהם ובאחריותם לטובת אינטרסים אישיים, כמו הישרדות ואמביציות פוליטיות…
בימים אלה, כשהמרד הפלסטיני בתוך ישראל חוצה גבולות, וכשגם בגבולות נערכים אויבינו למלחמה הגדולה, הגיעה העת לשנות את המציאות בישראל ולהחזיר ריבונות ומשילות לפני שיהיה מאוחר מידי. בארסנל הכלים האסטרטגיים, ישנו כלים ניהולי שמאפשרים בדיוק את זה: ליצור תפנית משנה מציאות 'בדקה ה- 90' ממש; ועדיין לא מאוחר לעשות בו שימוש. הוא קרוי רעיון מחולל.
בניגוד לקולות הפחד, הבכי והנהי – הבוקעים בחלק מאמצעי התקשורת – והחתירה ל'עוד יום של שקט' במערכת השלטונית, רוב הציבור איננו פוחד וחפץ בפעולה אקטיבית. הגיעה הזמן לצאת מהפסיביות, להתנער מהפחד ולעשות מעשה!
כשתוקפים אותך, אי אפשר על העת רק להתגונן. העיקר הוא, שסוף סוף אחרי שנים של פאסיביות, קיפאון וסטגנציה, ניקח יוזמה, בתחום הלגיטימי ביותר שיש: ההחלטה מי יישא נשק במדינה ריבונית!
נכון לסכן לוחמים גם כשניתן לחסל את מחבלים מהאוויר משתי סיבות: הראשונה, היעדר חיכוך ישיר מביא לפער רלוונטיות, והאויב מסתגל מהר; והשנייה: אין ריבונות בלי נוכחות קרובה בכל תחום. גם בלחימה במפגעים!
במאבק שפרץ על נטיעות קק"ל בנגב יש ממד של הזדמנות. אחרי שנים של התעלמות והכחשת אובדן המשילות של מדינת ישראל במרחבי הנגב, עם ישראל יתעורר אולי למאבק על מרחבי מולדתו.
במזרח התיכון בזים למי שאיננו שומר על כבודו… מאז אוקטובר 2000, החלו הפלסטינים תושבי ישראל לרחוש בוז ולעג למגזר היהודי ולמוסדותיהם הריבוניים. בתפיסתם, המדינה היהודית מתפוררת וקורסת לתוך עצמה. הם צודקים! לאט לאט החוצפה גברה, וזו רק ההתחלה!
