באוקטובר 2009 סער המגזר הערבי בישראל בעקבות הידיעה, שהמשטרה מפעילה מסתערבים בעבודתה בתוך המגזר. על מה יצא הקצף?

אם חלקכם הביע זעזוע מ'חוק שלושת המכשלות' כנגד עבריינים מועדים, או מהטיפול באנשי הפשע המאורגן כטרוריסטים, הרי בתחילת המאה העשרים למשל, עוקרו בכפייה פושעים מועדים, רפי שכל ואנסים בתוקף חוק, בארצות הברית ובחלק ממדינות אירופה. מדינת אינדיאנה בארצות הברית הייתה הראשונה לחוקק חוק כזה עוד ב- 1907. החוק התיר לעקר פושעים מועדים, רפי שכל ואנסים, על פי המלצה של ועדת מומחים...

[בתמונה: 'הקומונה הפריזאית' קוראת תגר על השלטון המרכזי, מאי 1871] בדיונים הקודמים בדקנו את מידת סובלנותן של קבוצת הרוב ומערכת אכיפת החוק כלפי האוכלוסיות ה'לא נורמטיביות', וגילינו שסולם הצרכים של מאסלו עובד גם עובד. ליברליזם וסובלנות נמוגים, גם בדמוקרטיות המשוכללות ביותר, ברגע שסדר החיים מתערער.

מטרתו של המאמר לסקור את עבודת המשטרה במסגרת תהליך הענישה הפלילית. קרי, את פעילות המשטרה, שתוצאתה הגשת כתב אישום בבית המשפט: קבלת תלונות וייזום פעולות משטרתיות לגילוי עבירות, המניבות תיקי חקירה; מעצר חשודים לצורך חקירה; השלמת תיקי החקירה והעברת התיקים לתביעות המשטרתיות או לפרקליטות המדינה לצורך הגשת כתב אישום. ראה אור לראשונה בספר סוגיות בתורת הענישה בישראל (2009), בעריכת שלמה גיורא שוהם ואורי תימור, וניתן להוריד אותו כאן.

[בתמונה: כותרת האתר ynet משנת 2011 לאחר ההתנקשות בעבריין זאב רוזנשטיין בתל אביב] ב- 5 באוגוסט 2009 בסמוך לשעה 2200, נהרג נער חף מפשע מרמלה, במסגרת ניסיון לחסל עבריין שישב לידו על ספסל ברחוב. שני רוכבי קטנוע התקרבו אל הספסל, אחד מהם שלף אקדח ופתח לעברם בירי (תורג'מן, 2009). 'הפיגועים הפליליים' הללו מטרידים מאוד, אולם, אינם…

במאמרים קודמים כבר חזרתי על הטענה, שמערכת אכיפת החוק אפקטיבית בעיקר כנגד 95% מהאוכלוסייה, שהם החלק הנורמטיבי בחברה, ומצליחה לייצר מולם הרתעה אפקטיבית. נשאלה השאלה איזה כלים קיימים בידי המערכת מול קבוצת האוכלוסייה הלא נורמטיבית? חוק שלוש המכשלות או חוק שלוש ההכשלות או חוק שלוש הפסילות – Three Strikes Law הוא אחד הכלים הללו...

מעבר לנטיית הלב לראות כל מקרה כפוטנציאל ל"Happy End" שהשתבש בעקבות מחדל, מוטב לומר את הדברים בגלוי: אם בן משפחה יחליט לקחת את חייו של בן משפחה אחר, ויהיה עקבי בנחישותו לעשות זאת, הוא יצליח!!! שום מערכת, בוודאי לא מערכת ביורוקרטית כמערכת אכיפת החוק, לא תצליח למנוע זאת ממנו (אם אתם סבורים שאני טועה, אשמח אם תעמידו אותי על הדרכים האפקטיביות לעשות כן...).

עובדי רשות המסים נמנעו מלשתף פעולה ולנתק את משפחות הפשע מצינור החמצן הכלכלי, בשל סכסוך העבודה הארוך, במסגרתו דרשו תוספת סיכון תמורת אכיפת חוקי המס כלפי ארגוני הפשע. הם צודקים!

המשטרה לא שומרת על סדר בעשירון העליון, אלא בשבילו. היא מייצגת את הסטטוס-קוו ושומרת עליו. בדרך כלל, יש זהות בין האינטרסים שלה לאלה של קבוצת הרוב, והיא איננה מעוניינת באלו של קבוצות המיעוט. לכן, הרי שהסיכוי לראות בישראל את המערכת מובילה מדיניות של פתיחות כלפי קבוצות מיעוטים איננו יותר מחלום באספמיה...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית – CC0 Creative Commons – שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay] ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. *  *  * רעיון שמאחורי הנהלים בארגונים ביורוקרטים הוא הניסיון להעתיק…