בצרפת, ה-WOKE עודד רבים לראות בחיזוק הזהות הפרטית כעיקרון מרכזי על חשבון ההשתלבות. זאת לעומת גרמניה ודנמרק למשל, שבהן ננקטו צעדים מחמירים לצמצום השפעות WOKE על תהליך ההשתלבות, מתוך רצון למנוע היווצרותן של קהילות מבודדות הנאמנות לזהויותיהן הקודמות, על חשבון הזדהות עם המדינה החדשה. מדיניות זו כוללת הטלת חובות והגבלות על מהגרים, כגון דרישות שפה ומעורבות במסגרות חברתיות, כדי להבטיח חיבור עמוק יותר למדינה המארחת. כל אלה אינם קיימים בצרפת, והתוצאות בהתאם!

בניגוד למשטרות מערב אירופה, המשטרה הגרמנית אינה חוששת מתיוגים כגזענים וכאסלאמופובים ונוהגת יד קשה במפגינים האסלאמיים. ההבדלים בין המדינות משקפים לא רק את המצב הביטחוני בכל מדינה, אלא גם את השיח החברתי והפוליטי הרחב יותר. גרמניה רגישה היסטורית למצב שבו הדמוקרטיה שלה מנוצלת לרעה. לכן הדגש הוא על ההתמודדות עם איומים ביטחוניים, גם במחיר ביקורת על פגיעה בזכויות המפגינים. במדינות מערב אירופה, החששות מתיוג המשטרה כגוף מדכא מכתיבים גישה עדינה וזהירה יותר.

הייתה זו עירית לינור שטבעה את המושג: "הקפלניסטים רוצים פה שוודיה בעברית"... רק שממש לא כדאי לקפלניסטים 'לרצות שבדיה', והאמירה הזו מחייבת עדכון. שבדיה היא היום מדינת הדגל של המהגרים, מאלמו היא בירת האונס של אירופה, והשבדים חיים תחת איום מתמיד של טרור ואלימות מוסלמים בחיי היום יום שלהם.

הרוח שינתה את כיוונה. את קבלות הפנים החמות למהגרים במערב מחליפה מדיניות אגרסיבית של צמצום הגירה ועידוד מהגרים לעזוב. האם המערב נזכר מאוחר מידי? האם המדיניות תוביל לצמצום הבעיה או שמא תחמיר את התנאים הקיימים ותיצור אתגרים חדשים? רק הזמן יוכל לתת תשובה לשאלה זו.

רבות מכרזות המחאה של הימין הבריטי ברשתות החברתיות במהומות באוגוסט 2024, עשו שימוש בחיילי מלחמות העולם להעברת מסרים עכשוויים. הן מציגות ביקורת סאטירית על המצב החברתי בבריטניה, שיוצר תחושה, שהקרבתם של הלוחמים אז הייתה לשווא ונזנחה. שאזרחי המדינה נאלצים היום להתמודד עם קשיים כלכליים ומחסור בדיור, בעוד שמשאבי המדינה מופנים לקליטתם של מהגרים לא חוקיים, המבקשים להפוך את בריטניה ל'מדינת שריעה'.

תופעה חדשה באירופה: מהגרים עושים את צרכיהם בהתרסה במקומות ציבוריים: ברחובות, בגנים, על חלונות ראווה, במעברי הרכבת התחתית ועוד, מול ציבור אירופאי מפוחד ומשותק. גם עשיית הצרכים מסבר, הפכה לסוג של מחאה, וכלי במאבק העוצמה לשליטה במרחב הציבורי. למה ומדוע?

אליטת ההון הישראלית אינה לבד. ההיסטוריה מלמדת כי כאשר אליטות מאבדות את כוחן הפוליטי ו/או הכלכלי, הן בוחרות פעמים רבות להגר מארצן. תהליך זה יכול להתרחש במגוון הקשרים היסטוריים, חברתיים וכלכליים, כאשר שינויי כוח בתוך החברה מביאים לכך שאליטות מסוימות אינן מרגישות עוד בטוחות במעמדן. מהם המניעים, התהליכים וההשלכות של הגירת אליטות לאחר איבוד ההגמוניה שלהן? מהם מקרי הבוחן ההיסטוריים המוכרים ביותר?

הימין הבריטי טוען שבריטניה אבודה והממסד הפרוגרסיבי - כולל מערכת האכיפה - השלים עם כך ומתמסר למוסלמים. השמאל הפרוגרסיבי מאשים את הימין ב'אסלאמופוביה', וטוען שהוא משתמש בפחד כאמצעי להנעה פוליטית, שרוב הקהבילה המוסלמית שוחרת שלום. בריטניה מצויה בתקופה של חילופי תרבויות וחילופי אוכלוסיה. זה נראה רע...