גרשון הכהן: ירושלים עדין עיר קצה

מה שיקבע את מעמדה של ירושלים כבירת מדינת ישראל, אינו רק שאלת הרוב היהודי בין תושביה, אלא מערכת הזיקות ליישוביה במרחב הסובב אותה בגב ההר, מדרום, מצפון וממזרח. בחיזוק המגמה הזו, תלוי גם הניצחון במאבק המתחולל בחודשים האחרונים בליבת העיר.

גדעון שניר: הדרך לוושינגטון עוברת דרך ירושלים

כאשר מדובר בצורך לרכוש נשק משובח - כמו זה הקיים בארצות הברית - כנראה ש"נרמז" למדינות ערב הסוניות, שהדרך עוברת דרך ירושלים; והתשלום עבור מכירת הנשק האמריקני מתקדם - מלבד כסף (הנחוץ לכלכלת בחירות טראמפ) - מותנה ביחסים דיפלומטים גלויים עם ישראל...

גרשון הכהן ואפרים ענבר: ירושלים – מזכר אסטרטגי

האינטרס הישראלי מחייב שליטה מלאה בירושלים ובמרחבים שסביבה. חלוקת העיר או חולשה בריבונות על פרבריה היא הזמנה להתעצמות הטרור, ובעיקר חוסר אחריות אסטרטגי ביחס לחזית המזרחית ולעורף הביטחוני של שפלת החוף צפופת האוכלוסין...

אבי הראל: ירושלים והר הבית

הרצל הילך בין השיטין בעניין ירושלים והר הבית. הוא ראה לנגד עיניו מדינה יהודית חילונית, וחשב כי רצונם  של היהודים הדתיים לבנות מקדש תוביל להקרבת קורבנות, שהיה מעשה פרימיטיווי בעיניו. לכן הציע הרצל לבנות מקדש הדומה באופיו לבית כנסת רפורמי, ושמשם יופץ המוסר האוניוורסלי לאנושות. הרצל גם לא עסק במיקומו המדויק של המקדש החדש על הר הבית. לדידו הוא יכול להיבנות לצד מסגד כיפת הסלע, המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני לפי המסורת היהודית.