גרשון הכהן ואפרים ענבר: ירושלים – מזכר אסטרטגי

האינטרס הישראלי מחייב שליטה מלאה בירושלים ובמרחבים שסביבה. חלוקת העיר או חולשה בריבונות על פרבריה היא הזמנה להתעצמות הטרור, ובעיקר חוסר אחריות אסטרטגי ביחס לחזית המזרחית ולעורף הביטחוני של שפלת החוף צפופת האוכלוסין...

אבי הראל: ירושלים והר הבית

הרצל הילך בין השיטין בעניין ירושלים והר הבית. הוא ראה לנגד עיניו מדינה יהודית חילונית, וחשב כי רצונם  של היהודים הדתיים לבנות מקדש תוביל להקרבת קורבנות, שהיה מעשה פרימיטיווי בעיניו. לכן הציע הרצל לבנות מקדש הדומה באופיו לבית כנסת רפורמי, ושמשם יופץ המוסר האוניוורסלי לאנושות. הרצל גם לא עסק במיקומו המדויק של המקדש החדש על הר הבית. לדידו הוא יכול להיבנות לצד מסגד כיפת הסלע, המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני לפי המסורת היהודית.

אלעד רזניק: האיסלמיסט האסטרטגי

במשך שנים רבות החשש העיקרי שהוביל להערכות הבטחונית סביב הר-הבית היה פיגוע שיבוצע על ידי יהודים וייעודו הדלקת מדורה בין ישראל לבין שותפותיה ויריבותיה הסוניות והשיעיות כאחד. האם הגיע הזמן לבדוק את נכונותה של הנחת היסוד הזאת?   

גרשון הכהן: מטרופולין ירושלים כעומק אסטרטגי

חלוקת ירושלים לא רק תהפוך את ירושלים לעיר קצה, פרבר של גוש דן, היא גם תשמוט מידי מדינת ישראל את התנאים הגאוגרפיים לשליטה בגב ההר ובבקעת הירדן. היא תצמצם את מדינת ישראל למדינת חוף ברצועה הצרה לאורך הים, עליה כבר כיום מרוכז רוב מוחלט של האוכלוסייה היהודית בארץ. ללא מרחב ירושלים הנתון באחיזה ישראלית במלוא היקפו, לרצועת החוף הצרה הנשלטת מרכסי ההרים ממזרח אין יכולת קיום ממשית.

פנחס יחזקאלי: עבאס זכי ומורכבות התחכום הפוליטי הפלסטיני

"... עם פתרון שתי המדינות, לדעתי, ישראל תקרוס, כי אם הם יצאו מירושלים, מה יהא על כל הדיבורים על הארץ המובטחת והעם הנבחר? מה יהא על כל הקורבנות שהם הקריבו? - רק כדי שיגידו להם לעזוב? הם נותנים לירושלים מעמד רוחני. היהודים רואים ביהודה ושומרון את החלום ההיסטורי שלהם. אם היהודים יעזבו את המקומות האלה, הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט... יתחיל לקרוס לתוך עצמו. אז נוכל להתקדם... "

אבי הראל: להצית תבערה בירושלים…

התגרות מכוונת של חייל רומאי בעולה רגל בימיו של הנציב קומנוס (48 לספירה) הציתה בירושלים מהומות דמים, בהם קפחו את חייהם עולי רגל רבים. כאז כן עתה, כל פעילות שאין בה רגישות ומחשבה - בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט - עלולה להביא להתלקחות דמים בהיקף נרחב...

אהוד יערי: אין לפלסטינים עניין במדינה פלסטינית בגבולות 1967!

הפלסטינים כבר קיבלו מזמן את החלטתם החרישית, שאין להם עניין ב"מדינונת" פלסטינית קטנה בגבולות 1967, גם אם בירתה ירושלים. ההבנה הזו קיימת אצל כל פלסטיני, אולם, איננה נחלת חוגים רחבים בישראל! לצורך זה הם לא יעשו, לעולם, את אותם וויתורים שנדרשים כדי להגיע לפשרה בעניין הפליטים, בעניין ירושלים ובסוגיות אחרות. מבחינתם, "או 'מדינת פרא' בלי מחיר (שלא תיוולד בשלום ושלא תחיה בשלום); או "בריחה מעצמאות". אבו מאזן איננו מתכוון לפרוש ואיננו מכין יורש, ומועמדים שונים "מחממים את הקווים" לקראת היום שירד מהבמה. לא צפויה "ביום שאחרי" קריסה של הרשות, אלא התהוות של קואליציה זמנית ופריכה, בצמרת הפתח ומנגנוני הביטחון.

אבי הראל: ראיתי עיר עוטפת אור…

המאמר מציג גוונים שונים של התייחסות מגזרים שונים למשמעותו של יום ירושלים. יום זה הפך במרוצת השנים לחג, שבו נוטלת בעיקר הציונות הדתית חלק מרכזי. הזרם הציוני החילוני אמנם מכיר את היום, אולם השתתפותו בצעידה ברחבי העיר ירושלים מצומצמת. בין שניהם עומד המגזר החרדי, שכהרגלו אינו נוטל חלק בחגים ציוניים, אולם אין הוא יכול להתעלם מיום זה לחלוטין.

גרשון הכהן: מתי אינתיפאדה מסתימת?

לפי שעה הצליחו מחוללי הפיגועים לחולל גל ישראלי חדש של מבקשי הפרדות. צעדי היפרדות ובניין גדרות הם מבחינת הישראלים רק צעד ביטחוני בעל הגיון טכני, מבחינת הפלסטינים לעומת זאת, מדובר בצעד אסטרטגי אשר למרות התנגדותם למימושו, משרת את מטרתם. מדינת ישראל שתבטל את מעמד התושבות של תושבי שכונות קצה בירושלים, תתקשה להבטיח לתושבי עכו יפו ונצרת שלא יבוא יום ומשיקולי תועלת ו"שמירת רוב יהודי", לא תפגע גם במעמדם. ביסוסו של חשד כזה הוא שמן על מדורת הטרור.

גרשון הכהן: מהלכי היפרדות כאיום על ירושלים כעיר

מתוך חרדת הטרור וחרדה לשמירת הרוב היהודי בירושלים, גוברים הקולות להיפרדות משכונות ערביות במזרח ירושלים. מהלך כזה אכן יצמצם את שטחה של ירושלים, ויקטין דרמטית את כמות תושביה הערביים, השאלה העיקרית שאינה מבוררת, היא מה מהלך כזה יחולל למעמדה של ירושלים כעיר.