לְעִתִּים, זוֹ הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבִּי; כְּמוֹ צוֹפָה בְּעַצְמִי וּמְהַרְהֶרֶת. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהּ וְשׁוֹאֶלֶת: ״עַל מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת? מָה אַתְּ חוֹלֶמֶת?״ הִיא מְחַיֶּכֶת וַאֲנִי מְהַנְהֶנֶת. רגעים?אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: הילדה שבי...