יוזמת הרמטכ"ל להבעת דאגתו בפני ראש הממשלה, בתביעה לשיתוף המטכ"ל בהחלטות, לא רק לגיטימית אלא גם ראויה להערכה. הדרג המדיני כסמכות עליונה, בוודאי רשאי לקבל החלטות מנוגדות להמלצת הרמטכ"ל ומפקדי הצבא. אולם אין ספק כי שינויים כאלה, מחייבים עבודת מטה ובירור מלוא המשמעויות תוך הצגתן לדיון משותף בדרג המדיני.
סמכות ואחריות הם שני מושגים שאמורים לשכון יחד, ככלים שלובים; אבל פקודת המשטרה יצרה מצב שבו יש לשר אחריות, אך אין לו, לכאורה, סמכות. בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. לצורך שיפור הביטחון האישי במדינה, כל אזרח צריך לאחל להצלחתו של בן גביר!
תקציר: בתרבותנו העכשווית, לנטילת אחריות יש משמעויות כבדות, מבחינה ציבורית ומשפטית. לכן, בחברה מערבית - הנשלטת ע"י פרדיגמת חשיבה שבה טעות היא פשע שלא יסולח; ולהודאה באחריות יש מחיר משפטי וכלכלי משמעותי - רק מעטים נשמעים לציווי הציבורי והמנהיגותי, ולוקחים אחריות...
במדינה דמוקרטית, הצבא עובד בעבור האזרחים; וכשהאזרחים מרגישים שהצבא מחפף ומורח אותם, גם הם מתחילים לשאול, על מה הם משלמים לרמטכ"ל - שזה כמו המלך של החיילים - שכר והטבות של מעל 100,000 ש"ח בחודש!
אחריות היא מושג אתי ביצועי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי להבטיח שהפעילות בעתיד תתנהל כראוי. לעומת זאת, אשמה היא מושג משפטי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי שעבריינים ייענשו כראוי בידי בתי המשפט על פעילותם בעבר. לפיכך, אחריות אינה אשמה...
אחריות היא חובה ארגונית, ציבורית ומוסרית של כל אחד למלא כראוי את תפקידו. חלק מהאחריות היא ה'אחריותיות' (Accountability): חובת הנושא באחריות לתת דין לחשבון לציבור ולגורמים אחרים על מעשיו. הדרך לממש אחריות היא באמצעות הסמכות: הזכות החוקית של ממונה להפעיל עוצמה על פקודיו, משמע, לכפות עליהם את רצונו. כיוון שאין ארוחות חינם - והנושאים באחריות נדרשים פעמים רבות לשלם מחיר - לא ניתן לממש אחריות ללא סמכות! דף זה מרכז אוסף מאמרים על אחריות אחריותיות וסמכות. קריאה מועילה!
לאחרונה התפתח לו ספורט חדש במדינת ישראל: לקיחת אחריות - אך לא אחריותיות - למרחק קצר מאוד.
אחרי אירועים, שאפשר היה למנוע לגמרי, מופיע בעל העניין - שיכול היה למנוע את העניין רק היה עסוק בלאכול ערגליות תות במשרד - ובקול חמור סבר מודיע לקהל הקדוש: החלטתי לקחת אחריות...
כל עוד הפרויקטור לא מקבל סמכות לפעול, אלא מקבל רק אחריות, כשהסמכות נשארת אצל ראש הממשלה, הכישלון ידוע מראש. שורש הכישלונות שלנו טמון בכך שהמנהל/ראש ממשלה/המפקד – "המאצ'ו הישראלי" – חייב להשאיר אצלו, קרוב לחזה את הסמכות ומעביר רק את האחריות לכפופים לו – וזה פשוט לא עובד...
היומרה להבין ולשפוט את המעשה הצבאי, כולל האימונים, על-פי ערכי החוק הרגיל, ולא על-פי קריטריונים מקצועיים כחלק מעשיית הצבא, תביא לכך שביום פקודה המערכת הצבאית לא תתפקד כיאות. לצערי, הניצנים לכך נראים כבר במציאות, ומוטב להחזיר למפקדים את האחריות והסמכות במלואן...
