אריה עמית: השטן של מפקד המחוז…

מה שמשך את תשומת לבי - ברגע שפתחתי את העיתון בערבית - הייתה הכותרת: "לשירותו של הגנרל עמית עומד שד, שטן, שלא מרגיש שום כאב גם כשתוקעים בגופו סכין"... הנה סיפור המעשה.

אורי בר לב: אנחנו הצפרדע שבסיר, והסיר כבר מזמן רותח!

ציבור גדול - שמובל על ידי תקשורת בעייתית - משחק ב'נדמה לי'; והוא יתעורר מאוחר מידי, לתוך הקטסטרופה. בהיעדר משטרה וצבא שמגינים על אזרחים תיווצרנה מיליציות אזרחיות וייאגר נשק גם מהצד היהודי. אזרחים יילחמו באזרחים; ואז, כמות הדם שתישפך בשני הצדדים תהיה גבוהה לאין שיעור מהדם שאותו ניסו כולם למנוע ב'הכלה'; וגם הנזק הבינלאומי, יהיה אז בלתי הפיך!

אורי בר לב: מלחמת העצמאות של הערבים בישראל בעוז נמשכת!

באירועי אוקטובר 2000, הוקרבה המשטרה על מזבח הדו קיום וראשיה שילמו את המחיר. בפרעות תשפ"א 'הוכלו' האירועים תוך הסתרה משמעותית של מידע בתקשורת היהודית, בעוד התקשורת הערבית הייתה מלאה בהן. התוצאה: בעוד המגזר היהודי חזר לשגרה, מלחמת העצמאות של המגזר הערבי בעוז נמשכת, והתחושה היא כי זמנה של המדינה היהודית קצוב.

אורי בר לב: אצל הפלסטינים הישראלים, פרעות תשפ"א נמשכות!

הפלסטינים תושבי ישראל, משולהבים מנצחונם בפרעות תשפ"א, מבינים היטב את משמעות התרפסות התקשורת; את הפחד המופגן שמגלה צה"ל בהתמודדותו עימם (או ליתר דיוק מבריחתו מהתמודדות עמם) - ואת נכונות המגזר היהודי להתנהג כאילו לא מרד המגזר הערבי במדינה. הם מזהים זאת, ובצדק, כמצב שבו מדינת ישראל קורסת לתוך עצמה...

אורי בר לב: ללמוד ערבית מגיל הגן. עכשיו!

מה תוכל לעשות ממשלת השינוי כדי להיערך למלחמה הבאה עם אזרחי ישראל הפלסטינים, בצפון, בדרום הפרוע ובערים המעורבות? לא הרבה... אבל, יש רק דבר אחד שיקל עליה לעשות, ושהיה צריך להיעשות עוד לפני 73 שנים: להכיל לימודי ערבית מדוברת (לא ספרותית) ברמה גבוהה מגיל הגן...

אורי בר לב: מצעד הדגלים חייב לצעוד!

סחטנות צריך לעצור באיבה. אם ישראל תתקפל עכשיו, הבחישה בענייניה הפנימיים תלך ותגבר ולא תהיה דרך חזרה. בעצם, האיומים הערביים יצרו סיטואציה לא הפיכה, שמדינה חפצת חיים אינה יכולה להתקפל בגינם. אם חמאס מבקש להילחם, עדיף לעשות זאת עכשיו, לפני שהשתקם, ולא כשהמחיר יהיה גבוה עשרות מונים...