אבי הראל: המשכן כמשקל נגד לכאוס
מעשה המשכן בכללותו, היווה גורם מייצב הכרחי בכאוס שגרם חטא העגל, ולאחר מכן הפך להיות חומה בצורה שתפקידה להבטיח, כי חטא וכאוס בקנה מידה שכזה לא ישנו פעם נוספת.
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מעשה המשכן בכללותו, היווה גורם מייצב הכרחי בכאוס שגרם חטא העגל, ולאחר מכן הפך להיות חומה בצורה שתפקידה להבטיח, כי חטא וכאוס בקנה מידה שכזה לא ישנו פעם נוספת.
מידי תקופה עולה שוב ושוב השאלה, עד מתי נאלץ לחיות על חרבנו… ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נדרש לסוגיה מספר פעמים ולא הסתיר את דעתו: "אין פה מטה קסם" – פסק נתניהו – "נאלץ לחיות על חרבנו!"… הדברים הללו עוררו בקרב רבים אכזבה ותרעומת…
חמש שנים בלבד אחרי מותו של שלמה, הספיקו כדי לחרוץ משפט על מלכותו: הכול נמוג! גם אחדות שבטי ישראל וגם העוצמה המעצמתית שבנה דוד, ושלמה בנו מיצה אותה עד כלות. איך שלמה, החכם באדם, לא קלט להיכן הוא מוביל?
במצב של פצצה מתקתקת, מותר לפגוע באדם שמסכן אדם אחר או ציבור שלם, ולנקוט בכל דרך אפשרית, כולל עינויים בכדי למנוע את הפגיעה האמורה. יש לדייק כי ההיתר האמור על נקיטת עינויים במצב מיוחד זה, חל רק על החשוד המרכזי ושותפיו המידיים בלבד…
ב- 11 וב- 12 בספטמבר 2012, בהבדל של כמה שעות, הותקפו שני יעדים אמריקאים בעיר בנגזאי במה שהיה פעם לוב (אלה שאנחנו מבקשים איתם הסכם שלום…). היו אלה הקונסוליה האמריקאית, ששוכנת במבנה זמני, ומתקן של הסי.אי.אי, השוכן קילומטר וחצי משם. בשתי התקיפות נהרגו השגריר האמריקאי כריסטופר סטיבנס, קצין המידע שון סמית' ושני עובדי קבלן שעבדו כמאבטחים בעבור סוכנות הביון המרכזית: טיירון וודס וגלן דוהרתי. להלן שלבי הגלישה אל הכאוס. המשמעויות בעיני כל אחד ואחת מכם!
משטר ניהול הקרקע בישראל, על אילוצי איכות הסביבה, כפי שהיא מיושמת באורח המוסדי, ממש מקשה על יישום תרבות של עבודת אדמה. מתוך המגמה המתפתחת, אנו עלולים למצוא עצמנו הולכים וחוזרים לסוג של אורח חיי גטו יהודי, המותיר את המרחב הפתוח בידי לא יהודים, המשכילים לעתים טוב מן היהודים, לכבד את עבודת האדמה…
כאורדר (Chaorder) הוא חזרה מן הכאוס אל הסדר. בעוד שהכאוס מוגדר כסוג התנהגות של מערכת, שהתנהגותה מתנהלת על פי תבנית, שאינה ידועה, הרי שבכאורדר אנו מצליחים לאתר את דפוס הפעולה הנכון, לרסן את הכאוס, ולהחזיר את המערכת לשליטה. עשרת הדברות הם אולי הכאורדר הראשון, המייצר 'סולם' לעליה מן הכאוס אל סדר מסוג חדש
ב- 8.9.1943, בד בבד עם שחרורה של דרום איטליה בידי בנות הברית, נכבש בידי הגרמנים צפונה של המדינה, אזור בו היו מרוכזים מרבית היהודים. הגרמנים החלו בפעילות ובהכנות לוגיסטיות לביצוע הפתרון הסופי ליהודי איטליה, שהיו באותה עת תחת שלטון גרמני ישיר. הגרמנים החלו לערוך מצוד נרחב אחרי היהודים, אולם רבים מן היהודים עזבו מבעוד מועד את דירותיהם והסתתרו אצל שכנים איטלקיים. סמוך לעיר טריאסטה הוקם מחנה ריכוז שישמש גם כמחנה השמדה, והמשמעת ותנאי המחייה בו הזכירו את שלטון האימים ששרר במחנות בניהול הגרמנים…
בבוקר שאחרי חגיגות הסילבסטר פרסמה משטרת העיר קלן במערב גרמניה הודעה שגרתית שבה נמסר כי חגיגות ליל הסילבסטר הסתיימו בשלום ולא נרשמו בהן אירועים חריגים, תוך הבעת תודה לשוטרים שפעלו באופן מיטבי במהלך הלילה. לאירועי ההטרדות והאונס במהלך הלילה לא היה זכר בהודעות הרשמיות. אבל, בעולם דינאמי ופתוח אי אפשר להעלים מידע. הנפגעות רצו אל הפייסבוק והאינטרנט התמלא עד מהרה בכל מה שהרשויות חפצו להסתיר. בשלטי ההפגנות בחוצות הערים השתרשה לה המילה Rapefugees, שהיא חיבור בין המילים Rape (אונס) ו- Refugees (פליטים)…
בכל פעם שהטרור (או תרחיש ביטחוני אחר) מרים את ראשו, חוזרת השאלה הידועה, הלנצח נאכל חרב? האם המלחמות והטרור הם גזירת עולם, מקדמת דנא, ואין דרך להימלט מהם? את הדיון סביב השאלה הזאת היטיב לנסח הרמטכ"ל לשעבר, משה דיין, בעת ההספד הנוקב שנשא על קברו של רועי רוטנברג מנחל עוז…