חטיפת סמלים (באנגלית: Culture Jamming או Subvertising) היא טקטיקה של אקטיביזם חברתי ופוליטי, שבה לוקחים סמל מוכר - כמו לוגו של מותג, פרסומת, או יצירת אמנות - ומשנים אותו, באופן שמבקר את המסר המקורי או חושף אמת נסתרת לגביו. 'חוטפי הסמלים' הופכים את כלי השיווק והתעמולה של התאגידים או הממסד כנגד עצמם, ומעוררים דיון ציבורי בנושאים כמו צרכנות יתר, פוליטיקה או אי-צדק חברתי.
תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים עמוקים משנים את פניה של הממלכה המאוחדת, ודומה שהשלטון הקיים השלים עם האיסלמיזציה המואצת ומבקש ליצור תהליך מעבר שקט ומהיר למדינה איסלאמית . סוציולוגיה משמעה תיעוד, והרשת גדושה בחומרים על האיסלאמיזציה של בריטניה. זהו אוסף שני של ממים אינטרנטיים בסוגיה זו. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
קמפיין המאבק על הבייקון בבריטניה אינו בדיחה. הוא תמצית המאבק הגדול על המשך קיום המדינה, כפי שהכרנו אותה. זו קריאת התעוררות: נגמרו הוויתורים הקטנים שהצטברו לוויתור גדול על הזהות הבריטית. בבריטניה קובעים הבריטים, לא השריעה, כשדווקא המאכל שהאיסלאם אוסר עליו הוא סמל ההתנגדות, במאבק על שמירת החירות לאכול, לחשוב ולחיות, מבלי שמיעוט דתי יכפה את חוקיו על הכל. לתופעה הזו יש שם: "התאמה תרבותית אגרסיבית"...
בעשורים האחרונים הפכה "שפת החמלה" לכלי מרכזי בשיח הציבורי במערב ובישראל. פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אקדמיה ותרבות נוטים להשתמש במונחים של הזדהות, אמפתיה ודאגה לאחר, למיעוטים, למהגרים ואפילו לאויב. אולם מתחת לפני השטח עולה כי לא פעם מדובר בחמלה מזויפת (pseudo-compassion): רטוריקה של דאגה שאינה נובעת מהזדהות אותנטית, אלא משיקולי כוח, הון תרבותי ותחזוק של מעמד חברתי־אליטיסטי.
חמלה (Compassion) היא תכונה אנושית בסיסית. תגובה רגשית וקוגניטיבית לסבל של הזולת. חמלה מזויפת (Pseudo-compassion) היא מצב שבו מתקיימת העמדת פנים של חמלה כלפי אחר או כלפי קבוצה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על חמלה מול חמלה מזויפת אליטיסטית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
פרופ' ירון זליכה היה אמור לככב היום בערוצי התקשורת, שהרי מי מומחה גדול ממנו לשערוריית המחירים שאנו חווים בשנים האחרונות? לכאורה, היינו צריכים לראות את 'המפלגה הכלכלית' שהקים בסקרי הבחירות של הערוצים השונים, שהרי ברור לכל כי מפלגתו תרוץ בבחירות. מדוע הוא לא שם? כי גורמים רבי כוח עושים הכל להדירו מהתקשורת ומהסקרים, ויעשו הכל למנוע ממנו להיבחר.
השימוש בתביעות השתקה ככלי, טומנת בחובה סכנות לא מעטות עבור התובע. אחת מהן היא הדרישה לגילוי מסמכים. זהו הליך פרוצדורלי שגרתי בכל תביעה אזרחית, ולא רק בתביעות לשון הרע, אבל דווקא בתחום זה, עצם הסכנה שהתובע יעמוד מול צו לגילוי מסמכים, מהווה גורם מרתיע בפני הגשת תביעה בפועל.
השתקה תמיד הייתה טקטיקה מוכרת ב'ארגז הכלים' של בעלי העוצמה. היא מבטאת את תרבות ה- WOKE הגורסת, שכל מי שאינו מסכים איתנו - מפרטים ועד לציבור שלם - מגלם בתוכו רוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. תביעת השתקה היא ניצול הפרקטיקה המשפטית של תביעת לשון הרע כדי לסתום פיות לצד היריב בדרך אפקטיבית שמחירה גבוה עבור המושתק. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על השתקה ותביעות השתקה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
קריקטוריסטים אינם עיתונאים "רגילים", אלא אמנים של ביקורת ויזואלית. ובכל זאת, לא אחת נאלצים קריקטוריסטים לעמוד מול תביעות לשון הרע, שמבקשות להצר את חופש הביטוי ולמתוח קו בין סטירה לגנאי. בישראל, עלה הנושא לסדר היום כשפורסם בתקשורת כי הוגשה תביעת השתקה כנגד אחד הקריקטוריסטים הבולטים בימין, אור רייכרט.
פסגת טראמפ–פוטין באלסקה לא הייתה רק פגישה בין שני מנהיגים רבי־עוצמה. היא סימנה את קו השבר החדש במערכת הבינלאומית: לא עוד מזרח מול מערב, אלא לאומיות מול ווקיזם־איסלאמיסטי. הברית החדשה בין וושינגטון למוסקבה - גם אם זמנית ושברירית - מלמדת שהעולם נע לעבר מציאות גאופוליטית חדשה לגמרי. בעידן זה, ישראל מוצאת עצמה בקדמת הבמה, כשהכרעתה הפנימית בין זהות לאומית לבין כניעה לזרמי ווק תהיה בעלת משמעות גלובלית.
